עמוד ראשי מערכת השיקולים לבחירת המתווה ההלכתי: אוצר בית דין, היתר מכירה או השבתה
הכנת המטע בשישית טיפול במטעים צעירים הטיפול השוטף במטע דילול הפרי
הטיפול בפרי במטעים ובפרדסים הנחיות קונקרטיות למינים שונים כרם
הכנת גידולי השדה בשנה השישית הטיפול השוטף בגידולי שדה
גידול ירקות לאחר מכירת הקרקע גידול פרחים וצמחי תבלין ללא מכירת הקרקע
גידול פרחים לאחר מכירת הקרקע בשטח פתוח גידול עצי פרי ועצי נוי במשתלות
דילול הפרי הוא אחת הבעיות המורכבות והחמורות של שמירת השמיטה במטעים. הדילול הוא פעולה חשובה ביותר שנעשית באופן שגרתי בכל שנה, וללא הדילול פעמים רבות נגרם נזק לעץ, ואף לא ניתן לקבל יבול נאות שראוי לחלוקה גם ב'אוצר בית דין' (בשל גודל הפרי וחמיצותו).
הדילול נעשה באופנים שונים: גיזום ענפים, דילול כימי ודילול ידני, ובשלבים שונים של התפתחות הפרי: פריחה, חנטים קטנים וחנטים גדולים.
מכיוון שההנחיות המקצועיות לדילול תלויות בכמה גורמים שמשתנים בכל שנה, כגון מנות הקור בחורף והנחיות משתנות של משרד החקלאות על חומרים שמותרים או אסורים לשימוש, וכן ישנם הבדלים בין המינים השונים ולעיתים אף בין זן לזן – יש לבחון בכל שמיטה את ההנחיות המקצועיות שמתאימות לה ואת דרכי הפעולה האפשריות והקלות יותר מבחינת ההלכה.
במטעים שיש לדלל בכל שנה, יש להקפיד ביתר שאת על גיזום מתאים בשנה השישית.
א. בדילול הפירות ישנן כמה בעיות הלכתיות:
ב. לאור האמור, מותר לדלל את הפירות רק לפי המידה ההכרחית לקבלת פירות שראויים לקטיף ולחלוקה באמצעות 'אוצר בית דין'.[5]
ג. אין לדלל את הפירות כדי להצמיח פירות גדולים יותר לצורכי מסחר או להגדלת הרווחים.[6]
ד. מותר לדלל את הפירות כדי למנוע שבירת ענפים מכובד הפירות.[7]
ה. גיזום לדילול שגורם לפריצת ענפי פרי חדשים – אסור.[8]
ו. הדילול מותר אם הוא נעשה לפי הצורך ולא מעבר לו.[9]
ז. מותר לדלל כדי לאפשר החדרת חומרי הדברה בין הפירות, כגון סירוק אשכולות ענבים. יש לבצע דילול זה לפני שהפרי ראוי למאכל ולפני שיתקדש בקדושת שביעית,[10] היינו טרם סיום שלב הבוחל.[11]
ח. בשעת הדחק מותר לדלל את הפירות כדי למנוע פחיתה גדולה ביבול השנה השמינית.[12]
ט. מן הראוי שהדילול ייעשה על ידי גוי.[13]
י. זהו סדר העדיפויות לדילול הפירות, ועדיף לבצע פעולות אלו על ידי גוי:
יא. גיזום לדילול, באופן הגורם לפריצה של ענפי פרי חדשים – אסור.[22]
יב. במטע שנמכר ב'היתר המכירה' מותר לדלל כרגיל, ויש לעשות את הגיזומים השונים על ידי גוי.
[1] ראה פרק יג, לגבי איסור זה, כשמורידים את החנטים מהעץ גורמים להפסדם.
[2] משום שכאמור חלק משיטות הדילול הןא גם הורדת חלק מהענפים, שמטרתם היא צימוח שאר הפירות.
[3] משום שמורידים פירות כדי לחזק את העץ. עי' מנחת שלמה (סי' נא אות ח בסופה).
[4] ראה פרק ט סע' ה.
[5] שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' כג אות ד).
[6] מטרת פעולה זו להוסיף צימוח, והיא אסורה מדין 'אברויי אילנא'. גם אם נאמר שפעולות אלו להגדלת הפירות מותרות משום 'פסידא', ההיתר מותנה בשיקוליו של בית דין בנוגע לצורך הציבור בפירות כאלה. ועי' שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' כא אות ב).שמיטת תשמ"ז בכפר עציון (עמ' 49 -50).
[7] פעולה זו נחשבת בוודאות 'אוקמי אילנא', ומכיוון שאין מטרתה הוספת פירות, היא מותרת, למרות שיש בה תועלת לפירות הנותרים. הגר"ש ישראלי הורה שהסרת פירות 'לאוקמי אילנא' לא נאסרה באיסור בצירה לעבודת האילן.
[8] מכיוון שפעולה זו קרובה מאוד להגדרת 'זמירה' מן תורה, אין להתיר אותה למניעת נזק.
[9] מלאכה לאוקמי ולאברויי הנעשית במעשה אחד, ראה לעיל פרק ט סע' ח.
[10] דילול זה איננו אלא הכשרה למלאכה מותרת, והוא אינו מלאכה חקלאית. לעניין זה עי' חזו"א (סי' יז ס"ק יט ד"ה שם מה); שבת הארץ (פ"א ה"ט אות א, ג). וּודאי שכן הוא לסוברים ש'אוקמי פירא' נאמר על הפירות.
[11] תודתי נתונה למר אהרון צויבל מרכז יקב כרמל, על מידע זה.
[12] על פי בצאת השנה (עמ' נג סעי' ב).
[13] הגר"מ אליהו הורה שקשה להתיר את עשיית הדילול על ידי ישראל אפילו בגרמא.
[14] הצעת המדריך החקלאי מאיר פרנקל ז"ל. בנוגע לאיסור השחתת פירות שביעית מרגע הפריחה, עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ח).
[15] ריסוס זה קרוב להיות גרמא, בתקופה זו עדיין אין פרי קיים. ולכן אין בעיה של הפסד ושל בצירה לעבודת האילן.
[16] בצאת השנה (עמ' נג סעי' ב). בשלב זה עדיין אין פירות, אך הפעולה מתבצעת בידים.
[17] שבירה ביד היא פעולה בשינוי, והיא איננה בכלל זמירה של תורה, ראה לעיל פרק ז סע' ו, בדעות השונות לשלב בו חלה על הפרי קדושת שביעית ראה שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ח), עי' מאמר הגרב"צ עוזיאל (התורה והמדינה ג עמ' פח); כרם ציון (תרומות פרק ד, גידולי ציון ס"ק א) בשם הגרש"ז אוירבך; שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' טז אות ב, ח"ב סי' כג אות ג). שמיטת תשמ"ז בכפר עציון עמ' 49 הע' 43 בשם הגר"מ אליהו . ועי' מש"כ הרה"ג יעקב אריאל ("התורה והארץ" א עמ' 54) עפ"י דעת הרב קוק (משפט כהן סי' ג, "שבת הארץ" פ"ה הי"ח אות ה והע' 18). ועי' "מאורות" (מס' 1 עמ' 25); "שמיטה ממלכתית" (פרק ד סעי' 4). דין גרם הפסד בפירות שביעית, עי' "שבת הארץ" (פ"ה ה"ג אות ו).
[18] דילול ענפים עד לבסיסם, באופן שאינו גורם ליצירת ענפים חדשים - אסור מדרבנן לכן הוא מותר לאוקמי אילנא. אעפ"כ הורה הגר"מ אליהו, שמן הראוי לחשוש לסוברים שכל גיזום המסייע לצמיחה אסור מהתורה, ועדיף לעשותו ע"י גוי.
[19] לאחר "עונת המעשרות" אין איסור הפסד בקטיף הפירות: עי' רמב"ם (פ"ה הט"ו-הי"ז) הגדרת "עונת המעשרות" עי' "שבת הארץ" (פ"ד ה"ט אות ב). הגר"ש ישראלי הורה שכיום שלב זה הוא השלב המוקדם ביותר בו בני אדם יכולים לאכול, ואין הולכים אחר השיעורים שקבעו חז"ל. ועי' תורת השמיטה (סי' יג סעי' סג עפ"י מזבח אדמה (שער המים סי' ה); מנחת שלמה (סי' נא אות יד); הלכות שביעית (סי' ו, כסא דוד ס"ק טז). ולענין אפרסקים, עי' "שמיטה ממלכתית" (פרק ד סעי' 4).
[20] לדעת הגר"ש ישראלי (התורה והמדינה ג עמ' קלט) דילול זה מותר, מכיוון שהוא נעשה לתועלת הציבור. ועי' שבת הארץ (פ"ה הי"ז אות ב והע' 3). לדעת הרב קוק ("שבת הארץ" פ"ה ה"ג אות ה) אין היתר להפסיד פרי אחד כדי להשביח פרי אחר. לדעת הגרש"ז אויערבך ("מפרי הארץ" שביעית עמ' 9) יש להתיר הפסד פירות שביעית לצורך גידולם של פירות שביעית אחרים. ומקורו בתוס' פסחים (סו ע"ב ד"ה והא). ועי' "שמיטה ממלכתית" (פרק ד סעי' 3). ועי' "שבת הארץ" (פ"ה הי"ז אות ב והע' 3). בספר הלכות שביעית (ח"א מילואים עמ' קפג) כתב שדילול זה אסור מן התורה, משום בצירה לעבודת האילן. וכ"כ הרב משה יצחק דייטש (שו"ת משנת יוסף ח"ב סי' כג אות ג). דפי הלכה לחקלאים (עמ' 12 סעי' ג והע' 6) בספר "שמיטה ממלכתית" (שם, הע' 2) מובא בשם הגרש"ז אויערבך שאין איסור בצירה לעבודת האילן במטע שברשות אוצר בית דין, מפני שאין זו בצירה כדרך בעלים. ועי' מנחת שלמה סי' נא אות ח בסופה). וכן נכתב ב"שמיטת תשמ"ז בכפר עציון" (עמ' 49 הע' 44) בשם הגרי"ש אלישיב . ולדעת הגר"ש ישראלי אין איסור זה אמור כלל בקטיף לצורך הפירות (ועי' מאמרו, התורה והמדינה ג עמ' קלט).
[21] שיטה זו נוסתה בהצלחה על ידי המדריך החקלאי מאיר פרנקל ז"ל. יש לכוון את המכות על הענף כדי שיורידו את מספר הפירות הדרוש, אך אין להכות ולהתכוון להוריד כמות גדולה מן הנדרש.
[22] מכיון שפעולה זו קרובה מאד להיות זמירה של תורה, אין להתיר אותה למניעת נזק.