עמוד ראשי משק בעלי חיים הנחיות לעובדים זרים במשק ובבית
שמירת אדמות מוברות, הגנה מפני נזקי מזג האוויר
חלקות מחקר, הדרכת חקלאים, שותפות, משא ומתן עם מי שאינו שומר שמיטה, חקלאות אורגנית
א. בשדה ישראל, מלאכות שאסור ליהודי לעשותן בשמיטה, אסור גם לומר לגוי לעשותן, ולכן אסור לומר לגוי לחרוש, לזרוע ולזמור כרגיל בקרקע של ישראל.[1] יש לחשוש לכך במיוחד בקרקעות שלא נמכרו בהיתר המכירה, וכן בשטחים חקלאיים קטנים הסמוכים לבית המעסיק ביישובים כפריים.
ב. גם מלאכות שמותר ליהודי לעשותן, כגון מלאכות שנצרכות "לאוקמי פירא", וכמפורט בפרקים הקודמים, עדיף לעשותן על ידי גוי מאשר על ידי יהודי.[2]
ג. בשדה שנמכר בהיתר המכירה, שכאמור בפרק ג אין לעשות בו מלאכות האסורות מהתורה על ידי ישראל, מותר לחרוש,[3] לזרוע, לזמור, לטעת ולשתול על ידי גוי בלבד.[4] כמו כן עדיף לקצור, לבצור ולקטוף על ידי גוי.
ד. אי לכך יש לוודא כי הפועלים הגויים מכירים את כלי העבודה השונים ויודעים לתפעל אותם כראוי, ויש להבטיח שהם אלו שיעשו את כל הפעולות הנחוצות.[5]
ה. בשמיטה עצמה מותר להסביר לעובדים כיצד לתפעל את הכלים, ואין צורך שידעו זאת דווקא לפני השמיטה.
ו. במקרים רבים פועלים זרים המתגוררים בחצרו של המעסיק זורעים או שותלים צמחים לצורכיהם הפרטיים. אין להניח לעובד זר לזרוע או לשתול צמחים בשמיטה עבורו בחצר של המעסיק, מכיוון שאין לאפשר לגוי לזרוע בקרקע של ישראל,[6] ואסור ליהודי לאכול מתוצרת זו, מכיוון שיש בה איסור ספיחין.[7]
ז. האיסור חל בין על זריעה בקרקע החצר, ובין על זריעה במצע מנותק בחצר, או במרפסת שאינה מקורה.
ח. יש לומר לגוי בערב השמיטה שאין לזרוע בשנה זו בשדה של בעל הבית, ואם הגוי זרע מעצמו, עבור הצריכה הפרטית שלו, אין חובה לעקור את הצמחים.[8]
ט. אם זריעת צמחים אלו נעשית כחלק מהסכם השכר בין הבעלים לגוי, הרי שיש לעקור צמחים אלו, מכיוון שיש בכך משום הנאה מאיסור ספיחין.[9]
י. יש קדושת שביעית בגידולים שגידל הגוי בקרקע של ישראל.[10]
נתינת פירות שקדושים בקדושת שביעית לגוי
יא. אין לתת לגוי פירות שיש בהם קדושת שביעית,[11] אך אם הגוי מתארח אצל יהודי, מותר לתת לו פירות כאלו.[12]
יב. פועל שמתגורר באופן קבוע בביתו של ישראל יכול לאכול פירות שביעית, אף אם הפירות האלה הם חלק מתשלום קבוע על עבודתו.[13]
[1] שבת הארץ (פ"א ה"א אות ב; באפשרות הראשונה המובאת שם, פ"ד ה"ל אות ד). כרם ציון (הלכות שביעית פרק א סעי' ד; פרק יא סעי' י. וראה שם גדולי ציון סעי' ח). לעניין ההעדפה לעשות מלאכות 'לאוקמי' על ידי גוי, עי' בדברי הגרש"ז אויערבך (מפרי הארץ, שביעית עמ' 9); שו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' יח); שבת הארץ (פ"א ה"י אות ב סעי' 5).
[2] עי' שו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' כז; דיני שביעית אות ד; שם אות כד); מכתב הגרש"ז אויערבך (מפרי הארץ א עמ' 8); דפי הלכה לחקלאים (עמ' 30 סעי' יב); שבת הארץ (פ"א ה"י אות ב באפשרות שנייה); ברית עולם (הרב זילבר, סי' א סעי' סג).
[3] כולל דיסקוס, מעגלה וכדומה.
[4] שבת הארץ (פ"ח ה"ח אות ה).
[5] עם זאת מותר לתפעל את כלי העבודה, לתקן את החלקים שנשברים, להביא זרעים לשטח, למלא את המזרעה וכדומה גם על ידי יהודי.
[6] מכיוון שמדובר בקרקע של ישראל אין להתיר לגוי לזרוע שם, ראה שבת הארץ פ"א ה"א ב-ג.
[7] כדין כל צמח שגדל בארץ ישראל בשמיטה, שאסור משום ספיחים, משנה שביעית ט, א רמב"ם שמיטה ויובל ד, ב כס"מ ומהרי"ק שמיטה ויובל ד, כט.
[8] מכיוון שאיסור ספיחין הוא שמא יבוא ויאמר שזרעתי בסתר, במקרה זה מכיוון שהדבר נעשה על דעתו של הגוי, ובניגוד לדעת הבעלים, אין חובה על הבעלים לעקור.
[9] ראה מהרי"ק (שמיטה ויובל ד, כט)
[10] כדין ספיחין שיש בהם קדושת שביעית.
[11] משום שנאמר בתורה (ויקרא כה ו): 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' – ודרשו חז"ל: (פסיקתא זוטרתא ויקרא פרשת בהר דף ע עמוד ב) לכם ולא לאחרים.
[12] רמב"ם (פ"ה הי"ג). וראה שבת הארץ (תוספת שבת עמ' 510-509); כרם ציון (הלכות שביעית פי"ג סעי' יא).
[13] רמב"ם (פ"ה הי"ג); כרם ציון (הלכות שביעית פט"ו סעי' ה). יש לציין שהדבר שנוי במחלוקת, אמנם יש מקומות בהם התירו חכמים בפירוש לתת פירות שביעית לנכרים ראה (ספרא כה אות ז) וכך פסק הרמב"ם (שמיטה ויובל ה, יג). אלא שהוא מחלק בין סוגי השכירים השונים, ויוצא מדבריו; שאם קיימת התחייבות כספית כלפי פועל מסוים (משכורת), ובעה"ב מעדיף להמיר אותה (אפילו באופן חלקי) במזונות, במקרה זה אסור לבעה"ב להאכיל אותו בפירות שביעית, היות ובכך הוא פורע את חובו הכספי לפועל באמצעות פירות שביעית (רמב"ם שם פ"ו הי"ד). אולם במקרים בהם העובד מקבל את משכורתו באופן סדיר, ובנוסף לכך בעה"ב התחייב לספק לו את ארוחותיו, מותר להאכיל פועלים אלו פירות שביעית, בין אם הפועל הוא פועל ישראל או פועל זר. ויש חולקים וסוברים שגם במקרה כזה אסור להאכיל את הפועל פירות שביעית. (עי' ר"ש על התורת כהנים בהר פרשה א אות ז ושבת הארץ פ"ה הי"ג אות ד, עפ"י פאה"ש סי' כד ס"ק נח ועוד אחרונים).