הנחיות אלו מיועדות גם לשליחי 'אוצר בית דין' וגם למוכרים את הקרקע
הקדמה
א. לכרמים כמה מאפיינים חקלאיים ששונים ממאפייני שאר המטעים, ולהם יש משמעות להלכה.
הנחיות עקרוניות
ב. מומלץ לערוך בכל שנה תצפית על חלק קטן מן הכרם כדי ללמוד מהי דרך הטיפול שמתאימה לו לפי הנתונים המיוחדים לו: זן, אזור גידול, סוג קרקע ונוהל העבודה המקובל.
ג. אם ההסכם עם היקב דורש ליצור יין איכות גם בשנת השמיטה, ייתכן שאין מנוס מלהסתמך על היתר מכירה (בכל מקרה, ביין שיוצר במסגרת אוצר בית דין, ניתן לקבל תשלום עבור גידול הפרי בלבד).
ד. מכיוון שהזמירה היא מלאכה שאסורה מן התורה, אין לעשותה על ידי יהודי גם בכרם, בין שנמכר בהיתר מכירה ובין שלא.[134]
ה. זמירה בשינוי ניכר מאופן עשייתה בכל שנה (כגון השארת מספר עיניים גדול הרבה יותר ממספר העיניים הנשארות בכל שנה) [135] או בתוצאתה (כגון זמירת כמות גדולה יותר של אשכולות מאשר בשנה רגילה) אסורה מדרבנן, וניתן להתירה רק אם בלעדיה יש חשש להתמוטטות הגפן בשנים הבאות. לאופן העשייה בפועל ראה להלן.
זמירה בערב השמיטה
ו. זנים בכירים שנבצרים בשנה השישית רצוי לזמור זמירה מלאה לפני ראש השנה. בזנים שרגישים להתעוררות מוקדמת יש להשאיר עין אחת או שתיים יותר מן הרגיל. אם תהיה בשמיטה עצמה התעוררות סתווית לאחר ראש השנה של השמיטה, מותר לבצע 'מחיקת עיניים' ביד. אם אין די בזמירה זו, מותר בשמיטה להרחיק את הזמורות עד הבד המרכזי.
זמירה בשמיטה
ז. כאמור לעיל בפרק ז סעיף א, זמירת הגפן היא מלאכה האסורה מן התורה.
ח. זהו סדר העדיפויות לזמירה, והוא נכון גם לכרם שנמכר בהיתר המכירה:[136] בשמיטה עדיף לבצע את כל פעולות הזמירה המותרות (שיבוארו להלן) ע"י גוי ולא על ידי ישראל.[137]
ט. חיתוך הזמורות עד הבד המרכזי, שאינו נעשה כדי לעורר פקעים חדשים בשמיטה, מותר לפי הצורך לקבלת מבנה גפן מתאים לשנים הבאות.[141]
י. חיתוך שני הבדים העיקריים עד בסיס הגזע (גִרדום) – מותר, רק אם הוא נצרך לשם שמירה על הגפן ולא לשם יצירת ענפי פרי חדשים.[142] אם הגִרדום נועד ליצירת ענפי פרי חדשים, יש להתייעץ עם מדריך מקצועי כיצד לבצע זאת באופן נכון.
מכונות קדם זמירה
יא. בארץ מוכּרות שתי מכונות זמירה בכרם: המכונה האחת מבצעת קדם זמירה גסה, והמכונה האחרת מבצעת קדם זמירה מדויקת באופן יחסי.
הנחיות לשליחי אוצר בית דין
יב. מותר לזמור בשמיטה על ידי ישראל במכונת קדם זמירה גסה; הזמירה של מכונה כזו אינה מדויקת, והיא חותכת רק את רוב סבך הענפים בלבד.[143] לעומת זאת, אין לזמור כלל במכונת קדם זמירה מדויקת, אפילו על ידי גוי.[144]
הנחיות להיתר מכירה
יג. מותר לזמור על ידי ישראל במכונת קדם זמירה גסה. זמירה במכונת קדם זמירה מדויקת מותרת רק על ידי גוי, ותיקוני הגיזום לאחר מכן יתבצעו על ידי גוי.
טיפולים נוספים לשליחי אוצר בית דין
יד. אין לבצע חיגור.[145]
טו. לכתחילה יש להימנע מטיפול ירוק.[146]
טז. מותר לסרק את אשכול הענבים בשלב הפריחה.[147]
יז. זינוב אשכולות וריסוס ג'יברלין, להגדלת גרגרי הענבים מותרים על פי הנחיות בית הדין, ומן הראוי לעשותם ע"י גוי.[148]
יח. לכתחילה יש להימנע מקיטום שריגים.[149]
יט. חילון – מותר.[150]
כ. למוכרים את הקרקע בהיתר מכירה, מותר לבצע את כל הפעולות האלו (סעיפים יד-יט) גם על ידי ישראל.
טיפול בכרם צעיר בשמיטה
כא. גפן צעירה – אין לגזום גפן לשתי עיניים בשנה השנייה לנטיעתה.[151]
כב. עיצוב בדים בגפן וקשירתם לאחר הפריצה בשנה השנייה מותרים רק אם בלעדיהם ייפגע העיצוב פגיעה של ממש לטווח ארוך, ואי אפשר לדחות את העיצוב לשנה השמינית.[152]
עשבייה בכרם
כג. בשנת השמיטה אין חובה לעקור עשבייה העולה בכרמים, באופן שיש בה משום כלאי הכרם,[153] מפני שאין איסור כלאי הכרם נוהג בפירות של הפקר. לעומת זאת בכרמים של גויים ובכרמים שנמכרו בהיתר מכירה יש איסור כלאי הכרם, ולכן יש לטפל בעשבייה הצומחת בהם.[154]
א. הכנה נאותה של הקרקע לפני השמיטה תמנע את הצורך בפעולות רבות בשמיטה. ברובם המוחלט של המינים די בהכנה רגילה של הקרקע, כפי שהיא נעשית בכל שנה.
ב. עיבודי קרקע: יש להקדים את הקִלטור והדיסוק לערב השמיטה.
ג. טיפול בעשבייה: בערב השמיטה יש לטפל בעשבייה טיפול יסודי, כדי שלא יהיה צורך לעשות כן בשנת השמיטה. מומלץ לרסס במונעי הצצה במידת האפשר (בגידולים שבהם הדבר מתאפשר).
ד. חיטוי הקרקע ייעשה בקיץ השנה השישית.[155]
ה. יש להתקין את מערכות ההדליה במקומות הדרושים לפני השמיטה.
ו. יש לדשן ולזבל בזיבול שופע ככל האפשר; בשוק יש דשנים כימיים איטיי תמס, וזבל אורגני שמתפרק לאט ומספיק לעונה שלמה.
ז. תילול בתפוחי אדמה הוא מלאכה אסורה בשמיטה. יש לבצע אותו מייד לאחר הזריעה, לפני ראש השנה.
ח. יש לתכנת את מחשב ההשקייה והדישון לזמן ארוך ככל האפשר.
ט. לכתחילה, ההתקשרות עם אוצר בית דין לשם שיווק התוצרת בשמיטה צריכה להיות עוד לפני תחילת ההכנות לשמיטה בשנה השישית.
זמני הזריעה
י. ירקות:
דגנים
יא. זריעת דגנים וקטניות – יש לסיימה כמה חדשים לפני ראש השנה במקומות שבהם נוהג איסור ספיחין, כדי שלא יהיו אסורים באיסור ספיחין.
יב. זריעה של דגנים וקטניות להנבטה ע"י הגשם, באופנים שבהם לא נוהג איסור ספיחין – מותרת עד ערב ראש השנה.[159]
יג. שתילת ירקות גלויי שורש – יש לסיים אותה שלושה ימים לפני ראש השנה, כך שהקליטה תהיה לפני השמיטה.
יד. אין להשקות בשמיטה השקיית הנבטה על מנת להנביט את הצמחים, גם אלו שנזרעו בהיתר.[160]
א. בגידולים חד שנתיים לא נעשים טיפולים לצורך גידול הצמח בשנים הבאות, אלא רק לצורך היבול שיגדל השנה. מכיוון שהזריעה או השתילה נעשות לפני השמיטה, אפשר לסמוך על הדעות המקילות בנוגע לטיפול בפירות (ראה לעיל פרק ט סעיפים ד- ו).
ב. קדושת שביעית נוהגת, מספק, בגידולים בתוך בית,[161] והוא הדין לחיובים הנובעים ממנה: חובת הפקר, איסור קצירה ובצירה, איסור סחורה, קדושת הפירות ומצוות הביעור.
ג אין לבצע פעולות שאסורות מן התורה או שיש בהן חשש לאיסור תורה, כגון חריש או גיזום לצורך פריצת ענפים חדשים בירקות. פעולות שאסורות מדרבנן מותרות רק כדי למנוע הפסד ניכר של היבול.
ד. מלאכות רבות נעשות במהלך הגידול לצורך ריבוי היבול ושיפור איכותו. לפני כל עשיית מלאכה יש לבחון את מידת הנחיצות שלה לגידול המסוים.
ה. ההנחיות לזמן הזריעה האפשרי בגידולי בעל הובאו לעיל בפרק לט.
ו. יש לדשן בזריעה. אם אי אפשר לדשן בזריעה, אפשר לדשן רק בכמות ההכרחית גם לאחר שהצמחים נבטו.[162]
ז. יש להימנע מריסוס נגד רחבי עלים, אך אם השטח מאולח בכמות רבה מאוד של עשבים ויש חשש מפני נזק ניכר לשטח, אפשר לרסס לאחר נביטת הצמח הרצוי.[163]
ח. אין להשקות השקיית הנבטה, אך לאחר שהשטח נבט מותר להשקות השקיית עזר.[164]
ט. הקציר יהיה בשליחות אוצר בית דין (ראה פרק ב).
י. מותר ליצור קווי בידוד בדגנים נגד שרפות, לפי סדר העדיפויות הזה:
יא. אפשר לבצע דיסוק קל על קו הבידוד רק כדי למנוע שרפות, ולא להכנה לזריעה, ועדיף לעשותו על ידי גוי.[167]
יב. יש לבצע את קציר קו הבידוד נמוך ככל האפשר, כדי להימנע מפעולות חקלאיות נוספות, והשחת תיאכל על ידי בהמה.
יג. לכתחילה יש לשתול או לזרוע לפני השמיטה זנים בעלי עמידות גבוהה למשך שנה שלמה ובעלי עמידות גבוהה יותר למחלות, ולשתול אותם סמוך לשמיטה.[168] הנחיה זו רלוונטית בעיקר למינים כגון עגבניות, מלפפונים, חצילים ופלפלים. הנחיות לזריעה או לשתילה בערב השמיטה, ראה פרק לט.
יד. מינים שמשך הגידול שלהם קצר, כגון קישואים, חסה ופטרוזיליה, אין לשתול אותם בשמיטה כלל בשטח פתוח, בלא להסתמך על היתר המכירה, ראה להלן סעיף כד.
טו. לאחר הנביטה מותר להשקות לפי ההכרח, כדי למנוע הפסד גדול של היבול לפי הנחיות בית הדין.[169]
טז. מותר לדשן לפי ההכרח, אך יש להפחית בכמויות הדשן ביחס להמלצות המקצועיות. מן הראוי להגדיל את מרווחי הזמן שבין זמני הדישון ולהפעיל את המערכת באמצעות מחשב. כמו כן ראוי לבצע את הדישון לפני השמיטה, גם אם עלותו גבוהה יותר (אם מדובר בהפסד גדול יש להתייעץ עם בית הדין).
יז. מותר לכסות את הגידולים בפלסטיק בחורף, כדי למנוע נזקי קור, אך אסור לכסות אותם כדי להקדים את ההבשלה.
יח. מותר לכסות את השטח ברשת, כדי להגן על הגידולים מפני ברד וקרה.
יט. דילול ירקות מותר רק אם הימנעות ממנו תגרום נזק כלכלי ניכר.[170]
כ. הוצאת הפקעות מן האדמה, כגון פליחת הקרקע בקומביין כדי להוציא תפוחי אדמה – מותרת, אך יש להקפיד ככל האפשר להוציאן באופן שאינו מכין את הקרקע לזריעה.[171]
כא. הטיפול נגד מזיקים ייעשה כבכל שנה.
כב. מותר לעקור צמחים חריגים וצמחים שמתמוטטים ולפנותם מן השטח, במקרה שיש חשש שהם יגרמו נזק לצמחים אחרים. במידת האפשר עדיף לכסותם ביריעה וכך להביא לקמילתם.[172] אם יש על הצמחים פירות שראויים לאכילה, יש להניחם במקום מסודר, ולאחר שהפירות יתחילו להרקיב, מותר להשמיד את הצמח.[173]
כג. אין להצניע שיריים באדמה על ידי דיסוק או קלטור,[174] אך אם ייגרם נזק ניכר מאוד לקרקע ללא הצנעה זו, כגון התפרצות מחלות בתפוחי אדמה או בכותנה – ניתן להצניעם.
כד. בחממה אסורות הפעולות הבאות, גם כשגוי עושה אותן:
כה. הפעולות שמותר לעשות בחממה:
כו. סדרי העדיפויות בדילול ירקות הוא כשל סדרי העדיפויות בפירות. בתחילה יש להעדיף ריסוס הורמונים מווסתי צמיחה, ולאחר מכן זינוב, קיטום ודילול תפרחות (כגון בעגבניות).
כז. מותר להניח או להסיר יריעות לחיפוי קרקע נגד מזיקים, אך עדיף להניח את היריעות לפני השמיטה ולהסירן בשעת הצורך.[185]
כח. מותר להוריד את גג החממה בזמן הגידול ולהחליפו בגג אחר, גם אם מטרת ההחלפה היא אִוורור הצמחים, מניעת מחלות או המשך גידול תקין שלהם.[186]
כט. אם מטרת ההחלפה היא הוספת צימוח – אין להחליף את הגג.[187]
ל. מותר לתקן או להחליף יריעות ורשתות שנפגמו (גם בגידול רגיל וגם בגידול ללא חרקים).
לא. אין להסיר את היריעות באופן מוחלט, וכשמחליפים יריעה יש להניח מייד יריעה חדשה.[188]
לב. לאחר סיום הגידול, אסור לחרוש או לתחח בחממה כדי להכין אותה לשנה הבאה, גם אם הפעולות נועדו להצנעת הגידול גרידא ולא להפיכת הקרקע.
לג. אין להשמיד את השאריות שנותרו בחממה לאחר סיום הגידול, אך אם יש חשש שלאחר הגידול תתפתחנה בקרקע מחלות שיהיה קשה מאוד למגר לאחר השמיטה, מותר להשמיד את הגידול בהשקייה ובהוספת חומרי הדברה. אם אין אפשרות כזו, אפשר לכסח את הגידול ולאחר מכן לפנותו מן השטח, אך אין להצניעו בקרקע.
לד. חיטוי סולרי לאחר הגידול מותר רק על מנת להשמיד את המזיקים הקיימים בשטח, אם לא יהיה ניתן להשמידם לאחר מכן.
השמדת הגידול רק כדי לאפשר שימוש בחממה מייד לאחר השמיטה, ושאין בה צורך חקלאי ממשי – אסורה. אם יש צורך לתחח את האדמה בתהליך החיטוי, אין לבצעו.[189]
לה. מותר לבנות חממה חדשה בשמיטה רק אם יש אפשרות הלכתית לזרוע שם, כגון: חממת מצע מנותק או זריעה בשטח שנמכר בהיתר מכירה.[190]
לו. קטיף מסחרי וחלוקת הפרי מותרים רק לשליח של 'אוצר בית דין' או למי שמכר מראש את הגידול לגוי (ללא מכירת הקרקע).
לז. לאחר מכירת הקרקע לא הותרו המלאכות שאיסורן מן התורה: חרישה, זריעה, שתילה וגיזום. מלאכות אלו צריכות להיעשות על ידי גוי.
לח. בשטח פתוח – זריעה או שתילה של ירקות חשופי שורש מותרת רק על ידי גוי, ולכתחילה ראוי שגוי ישתול ירקות הנתונים בגוש.
לט. מלאכות שאיסורן מדרבנן מותר לעשותן על ידי ישראל, אך יש למעט את עשייתן ככל האפשר.[191]
מ. מותר לישראל לפעול להכנת השתיל לקראת שתילתו, כגון לטובלו בתכשירים שונים כדי להגן עליו ממזיקים.
מא. עשיית מלאכות חיוניות שאסורות מדרבנן לצורך טיפול בגידולים, שלא היה אפשר לעשותן מראש – מותרות,[192] ובהן המלאכות: השקייה, דישון מזערי, טיפול במחלות ובמזיקים, טיפול בעשבייה ללא פליחת הקרקע, האבקה והדליה.
מב. גיזום ירקות לצורך חידוש ענפי פרי חדשים או הצמחתם – מותר על ידי ישראל, אך מן הראוי לעשותו על ידי גוי או בשינוי.[193]
מג. מותר לקצור קווי בידוד בדגנים נגד שרֵפות. הקצירה תהיה נמוכה ככל האפשר, והשחת תשמש למאכל בהמה. דיסוק לצורך הצנעת השאריות בקרקע מותר על ידי ישראל.
מד. אין קדושת שביעית בחלקי הכותנה: שמן, גרעינים וסיבים. ראה בפרק 'קדושת שביעית'.
מה. מותר לרסס כותנה כדי לשלך את עליה.[194]
מו. לאחר סיום איסופם של ההלקטים עדיף לערום את השאריות ולשורפן. אם אי אפשר לבצע זאת, מותר לבצע דיסוק קל על מנת להצניע את השאריות.[195]
מז. יש לדשן את הקרקע בזבל אורגני לפני השמיטה.
מח. יש לזרוע את הזרעים או לשתול את הפקעות בזמן שיספיק לנביטתם לפני ראש השנה.
מט. יש לתלל את תפוחי האדמה לפני ראש השנה.[196]
נ. מן הראוי לבצע את הגימום[197] לפני השמיטה. אם נוצר צורך לתקן גומות או להוסיף גומות חדשות בשמיטה – מותר לעשות זאת.
נא. עדיף לקטול את הנוף באמצעים כימיים מאשר לכסח אותו. בתפוחי אדמה אורגניים מותר לקטול את הנוף בכיסוח.
נב. מותר להכניס את תפוחי האדמה לכְבול לאחר האיסוף כדי לשמור על טריותם וכדי שקליפתם תישאר ירוקה.[198]
נג. כיסוח או המתת הנוף בסוף הגידול אינם סיום הגידול לעניין קדושת שביעית. קדושת שביעית חלה לפי הזמן שבו הם הוצאו מהאדמה.[199]
נד. בשטח שנמכר ב'היתר מכירה' ונזרע לפני השמיטה, יש לבצע את התילול לפני ראש השנה, או בשמיטה עצמה על ידי גוי.[200]
נה. יש לדשן את השטח ככל האפשר לפני השמיטה. אם יש צורך לדשן בשמיטה, מותר לדשן 'דשן ראש' לפי הנחיות בית הדין.
נו. גידול בשטח פתוח – ההדליה (ספרדית בד"כ) מותרת כרגיל. בשיטת גידול זו אין פעולות גיזום שגרתיות במבנה הצמח, ולכן גם בשמיטה אין לגזום.
נז. קיטום, נינוס, גיזום תפרחות – מותרים.
נח. בתוך מבנה – הדליה (הולנדית בד"כ) וכל הכרוך בה מותרים כרגיל. אין לבצע על ידי יהודי גיזום (חיזור) שנועד לצימוח, אך מותר לבצעו על ידי גוי.[201] נינוס בריסוס מותר כבכל שנה.
נט. הדליית הצמח מותרת כרגיל.[203]
ס. דילול פרחים בחממה ('הורדת קומות' בקומות השונות, לפי הזן) מותר רק על ידי גוי.[204]
סא. עיצוב צמח ע"י קיטום וחילון מותרים רק באופן שאינו גורם להצמחה מחודשת.
הכנת השטח
א. פעולות המוגדרות כחרישה מן הבחינה ההלכתית – מותרות לאחר מכירת הקרקע רק ע"י גוי. פעולות המוגדרות כתולדות חרישה, כדלהלן – מותרות גם ע"י יהודי.[205]
ב. פעולות שנועדות להכנת מצע זרעים או מצע שתילה, ויש בהן פליחה של הקרקע, מוגדרות בתור חרישה ללא ספק, ולכן יש לעשותן על ידי גוי. דוגמה לפעולות אלו:
חריש, משתות, תיחוח, קִלטור כבד, דיסוק שחודר לקרקע.[206]
ג. בנוגע לפעולות הבאות יש ספק אם מותר לעשותן, ולכן מותר לעשותן על ידי ישראל, אך מן הראוי לעשותן על ידי גוי. ואלו הן:[207]
עיגול להכנת מצע זרעים,יישור האדמה בעזרת ארגז מיישר, עירוג, הצנעת דשן, שידוד.
ד. הפעולות הבאות הן תולדות חרישה ללא ספק, אך מותר לעשותן לאחר המכירה על ידי ישראל:
ה. עדיף למעט ככל האפשר בעיבודים אם רוצים לגדל גידול נוסף בשמיטה.
זריעה ושתילה בשמיטה
ו. יש להקפיד לקנות זרעים ושתילים מיצרנים שהכינו אותם בדרך המותרת: בשנה השישית, בחוץ לארץ, במצע מנותק בחממה או על פי היתר מכירת הקרקע. שתילים וזרעים שהוכנו באיסור – אסור לקנותם ולהשתמש בהם.[212]
ז. זריעת זרעים ושתילת ירקות גלויי שורש בשטח פתוח על ידי ישראל אסורות בהחלט. הן מותרות רק על ידי גוי.[213]
ח. שתילת שתילי ירקות בגוש ('חישתיל') ראוי לעשותה על ידי גוי, ובמקרה הצורך מותרת על ידי ישראל.[214] אם יש חשש שהגוש יתפורר, יש לשתול על ידי גוי.
ט. הטיפול בצמח לאחר נביטתו או שתילתו מותר כבכל שנה.
הכנות לשנה השמינית
י. לאחר סיום הגידול, מותר לבצע פעולות למניעת נזקים לקרקע לקראת השנה השמינית, ראה פרק כז סעיף טו. את הכנת השטחים לצורך הזריעה בשנה השמינית יש לדחות למוצאי שנת השמיטה. פעולות הכנה שאינן חקלאיות מותרות ללא הגבלה.
[134] משפט כהן (סי' סז). לאחר היתר המכירה אפשר לבצע זמירה על ידי גוי, וכפי שיפורט להלן.
[135] השארת מספר העיניים צריכה להיות באופן שיוכיח שיש שוני ניכר בין זמירה זו לזמירה שנעשית בכל שנה.
[136] לפירוט הדעות בנוגע להגדרת הזמירה, ראה פרק ז
[137] "שבת הארץ" (פ"ח ה"ח אות ה); משפט כהן (סי' עא סעי' ג); בצאת השנה (עמ' נ).
[138] בצאת השנה (עמ' נ).
[139] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ט; עמ' לג הע' 10; עמ' נ חוזר יג; עמ' פז סעי' ו). ועי' שבת הארץ (קונטרס אחרון סי' יא) ו'משפט כהן' (סי' סז), שזמירה בשינוי כלשהו, כגון זמירה באלכסון, קלה יותר. ועי' פסקי הגרנ"ה הלוי (בצאת השנה עמ' עז שאלה א).
[140] לדעת פוסקים רבים, הפיסוג אינו אסור מן התורה; עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות א).
[141] נראה, שבמקרים בהם ללא פעולה זו תיפגע האפשרות לבנות את הגפן לשנים הבאות, פעולה זו מוגדרת כתולדה וניתן להתירה.
[142] אין בפעולה זו הצמחת ענפי פרי חדשים, ולכן היא אסורה מדרבנן, ואם ללא טיפול זה ייגרם נזק ניכר - מותר לעשותה.
[143] על פי משנה שביעית (פ"ד מ"ד); רמב"ם (פ"א ה"כ); משפט כהן (סי' סז). גם החזו"א (סי' יט ס"ק יד ד"ה ובתו'; שם ס"ק טו ד"ה ואילני; סי' כו ס"ק א) כתב שזמירה לא מדויקת אינה נחשבת זמירה שאסורה מן התורה. אמנם אופן זמירה זה אינו נחשב 'שינוי' באופן עשיית המלאכה, שהרי כך זומרים כל שנה, אך מכיוון שהתוצאה איננה תוצאה של זמירה רגילה, ואם כן היא אסורה מדרבנן, היא מותרת כשם שכל פעולת 'אוקמי אילנא' – שאסורה מדרבנן - מותרת בשמיטה.
[144] מכונה זו מדייקת יותר מן הראשונה בגיזום הגפן, ויש לה רמת דיוק גבוהה יחסית. גם אם למרות גיזום זה תידרש עבודת גיזום נוספת לתיקון, שימוש במכונה זו יהיה קרוב מאוד לפעולת זמירה שאסורה מן התורה, מפני שהיא מדייקת דיוק ניכר בעץ.
[145] בענבים מטרת החיגור היא: 1. להגדיל את גודל הגרגר. 2. להקדים את הבשלת היבול ואת קבלת הצבע בזנים צבעוניים. פעולה זו מתבצעת כשיש פרי בגפן.
[146] כפי שהוגדר לעיל בנוגע ל'טיפול ירוק', ראה פרק לו סע' יב.
[147] הסירוק מתבצע כשעדיין אין ענבים בגפן, ואין פעולה זו גורמת להפסד פירות שביעית.
[148] טיפול זה גורם להפסד פירות שביעית ולאיסור בצירה לעבודת האילן.
[149] מטרת הקיטום דומה למטרת 'טיפול ירוק', ויש להימנע מעשייתו.
[150] יש בפעולה זו שתי מטרות, תוספת אור לאשכולות מוסתרים, והחדרת חומרי ריסוס טובה יותר, ומכיוון שאחד מהצרכים הוא חדירת ריסוסים, הדבר מותר עפ"י הגדרות הפחת, לעיל פרק ט סע' יא 3.
[151] מטרת זמירה זו לגרום לצימוח הבדים, כדי שיגדלו באופן מסיבי יותר, ובאופן פשוט זמירה זו היא כעין הזמירה שנאסרה מן התורה, לפי דעת רשב"ם (בבא בתרא פ ע"ב).
[152] כדין פיסוג שנאסר מדרבנן; עי' מועד קטן (ג ע"א), ורש"י שם; רמב"ם (פ"א ה"ה); שבת הארץ (עמ' 203).
[153] כלאים (פ"ז מ"ה); רמב"ם (כלאים פ"ה ה"ח). אך יש לתת את הדעת על כך שבכרמים של גויים, שאינם הפקר, יש איסור של כלאי הכרם, והדבר אף נהוג אצלם. לענין זה עי' אגרות ראי"ה (ח"א סי' שטז); מאמר הרב יהודה שביב ("תחומין" ז); "הליכות שדה" (מס' 47 עמ' 7).
[154] כלאים (פ"ז מ"ה); רמב"ם (כלאים פ"ה ה"ח). לענין כלאי הכרם בכרם של גויים עי' חוקות הארץ (עמ' 396-397), טעם הדבר הוא מפני שאין איסור כלאי הכרם נוהג בפירות של הפקר.
[155] יש לבצע חיטוי לפי הצורך בשטח: אם יש צורך בחיטוי כימי (כגון 'אדיגן') די לבצעו כמה שבועות לפני השמיטה, ואם יש צורך בחיטוי סולרי (כגון בגידולים בערבה) יש לבצעו זמן רב לפני השמיטה, כדי שהחיטוי יהיה יעיל במידה מֵרבית.
[156] בצאת השנה (עמ' מב ד"ה ירקות); משנת יוסף (ח"ד עמ' טו; שו"ת משנת יוסף ח"א סי' לו); ועי' "שבת הארץ" (פ"ד ה"ג אות ג).
[157] שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 14 סעי' יא; עמ' 15 הע' 19). הקדמת השתילה נצרכת כדי שהירקות ייקלטו לפני ראש השנה, אך בדיעבד אין באיחור השתילה איסור ספיחין; עי' שו"ת ישועת משה (זרעים סי' ה אות ג-ד); שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' ט אות ד).
[158] בשתילה בגוש אין צורך בקליטה, ראה לעיל פרק ו סע' יא.
[159] לענין איסור קליטה בשמיטה, כתב הגרא"ד רוזנטל (כרם ציון פרק א, גידולי ציון ס"ק י) שאינו אלא בזמן שתהליך הקליטה מתחיל כתוצאה ישירה ממעשה האדם
[160] השקאה זו היא "אברויי", ואסורה משום תולדת זורע.
[161] עי' כרם ציון (פרק ג, גידולי ציון ס"ק ו); שבת הארץ (קונטרס אחרון סי' ג). עם זאת, אפשר להקל בייצוא; עי' התורה והארץ (ח"א עמ' 174).
[162] עפ"י בצאת השנה, שבשלב בו הצמח קיים מותר לעשות פעולות בצמח שבלעדיהן ייפסד רוב הפרי, ומכיוון שגם גבעולי הדגן משמשים למאכל בהמה (הן לתחמיץ וחציר והן הקש של חיטה לגרעינים) ניתן לטפל בצמחים החל משעת הנביטה.
[163] ראה בהערה הקודמת.
[164] עפ"י חזו"א (סי' טז ס"ק ד ד"ה ודין). ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ח אות א).
[165] מזמן ההשתבלות עד זמן 'הבשלת דונג' חל איסור לקצור את התבואה, מפני שהקצירה גורמת להפסד גידולים שקדושים בקדושת שביעית. בעניין זה עי' חזו"א (סי' ט ס"ק ו ד"ה וכשתולשין); שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' טו אות ד).
[166] במאכל בהמה התבואה ראויה למאכל בכל שלבי הגידול, ולכן בכל שלב אין הצמח נפסד, מכיוון שגם כשהצמח יבש אפשר להאכיל בו בהמה.
[167] ראה לעיל פרק ו סעיף יג, בנוגע לחרישה, אך מכיוון שמדובר בדיסוק פס אחד בלבד סביב לשטח, מוכח שאין כוונה להכין את השדה לזריעה אלא רק למנוע שריפות בלבד, ומלאכה זו אינה צורך חקלאי. יש צד נוסף להקל, והוא שהרואים סוברים שבעל השדה מכר את שדהו בהיתר המכירה, ולכן אין חשש למראית עין של עבודה בשמיטה.
[168] בצאת השנה (עמ' לא סע' ג).
[169] הגרח"ז גרוסברג (התורה והמדינה ט-י עמ' שמו-שנב).
[170] פעולה זו אינה שונה מטיפול בעשבייה, טיפול שמותר לדעה זו אם הוא הכרחי למניעת הפסד גדול של היבול. לעניין הפסד פירות שביעית בדילול שנעשה כשעדיין יש תוצרת שלא הגיעה לעונת המעשרות, ראה פרק לה.
[171] חריש זה אינו נועד למטרת גידול, ולכן מסתבר שהוא אינו כלול באיסור חרישה, כדלעיל פרק ה סע' ז- ט.
[172] משפטי ארץ ד, יד- הערת הגר"ד לאו.
[173] אם יש חשש שצמחים אלו נגועים במחלות, ולכן אם לא יפנו אותם ייגרם נזק משמעותי לכל הגידול, עקירתם נחשבת מניעת נזק בלבד.
[174] פעולה זו נצרכת להכנת הזריעה לאחר השמיטה.
[175] פעולה זו היא זמירה, שאיסורה מן התורה: ראה לעיל פרק ז סע' ב, גיזום כזה בירקות אסור מדרבנן ולדעת הרב קוק (שבת הארץ פ"א הט"ו אות ו) אף זמירה בירקות אסורה מן התורה. לכן אין להקל בזה גם בחממה.
[176] במקרה זה יש 'תרי דרבנן', חממה וגוי, ולכן ניתן להקל.
[177] הניקוי גורם לתוספת צימוח, וזו אסורה בשמיטה, אולם במקרה שללא הניקוי תהיה הפחתה משמעותית ביבול ניתן להקל כדעה המקלה.
[178] באוהלה של תורה (ח"ג סי' י).
[179] החיזור בעגבניות הוא הורדת ענפים עד לבסיסם כדי להפנות את כוח הצמיחה לגבעול המרכזי. פעולה זו איננה בכלל זמירה של תורה: עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות א). ללא פעולה זו תהיה פחיתה גדולה מאד ביבול. אעפ"כ רצוי לעשות פעולה זו ע"י גוי
[180] רצוי לבצע פעולות אלו בגרמא, ע"י שעון או מחשב. לענין זה עי' הר צבי (או"ח סי' ריא, קלג); תחומין (א עמ' 198).
[181] נראה שמכיוון שבמקרה בו כמות החרקים תעלה על כמות מסוימת, הגידול כולו ייפסל, ולא תהיה אפשרות לשווקו כלל, דין זה דומה להגדרת החזו"א לגבי מלאכות אוקמי ואברויי, שפרי שלא יהיה ניתן לשווקו כלל הדבר נחשב לאוקמי, ופעולה זו הותרה לדעתו. נראה שגם לדעת 'בצאת השנה', (עמ' מב ד"ה ירקות) שניתן לעשות פעולות עבור ירקות שלולי פעולות אלו ייפסד רוב הפרי, נראה שמכיוון שללא טיפול זה לא יהיה ניתן לשווק את הירקות, הדבר נחשב בגדר פסידא של רוב הפרי.
אם כן, מכיוון שללא טיפול נאות בחרקים לא יהיה ניתן לשווק את הירקות כלל, ניתן להקל, לדעות אלו ולעשות מלאכות הנצרכות מבחינה הלכתית.
[182] במקרה כזה אפשר להגדיר את ההפעלה בתור 'גרמא'.
[183] תחזוקים אלו מותרים גם אם אין צורך בציוד זה בעונה מסוימת, מכיוון שמותר לעשות מלאכות לצורך הגידול, והרי ציוד זה נחוץ לגידול תקין, ולכן יש להגדירו בתור פעולת 'אוקמי אילנא'. ומכיוון שפעולה זו הותרה בשמיטה, אין בה הכנה לפעולה שנאסרה בשמיטה.
[184] הדליה ספרדית פשוטה יותר לביצוע, והיא אינה דורשת עשיית מלאכות רבות לצורך הטיפול בצמח. לעומתה, ההדליה ההולנדית דורשת מלאכות רבות לצורך הטיפול בצמח, כגון גיזום וכדומה. לכן, אם המגדל יכול לבחור את סוג ההדליה, עדיף לבחור בהדליה שדורשת עשיית מלאכות מעטות, אך אם המגדל רגיל לגדל בשיטת גידול מסוימת, אין צורך להחליף את שיטת הגידול בשיטה אחרת.
[185] בחורף יש להסיר את היריעות כדי למנוע נביטת עשבים.
[186] הגרצ"פ פרנק (הר צבי, זרעים ח"ב סי' לד); ספר השמיטה (עמ' יז סעי' ח).
[187] על פי מנחת שלמה (סי' מא אות ג).
[188] נראה שהחלפת יריעה מוסיפה צימוח, ואין לעשות פעולות שזו מטרתן.
[189] חיטוי סולרי אסור מדרבנן (באוהלה של תורה, ח"ג סי' לד), ולכן באופן עקרוני אין לחטא באופן זה, אך אם יש נזק ניכר – מותר.
[190] אפשרות נוספת היא שתילה בגוש על ידי גוי, מכיוון שאין לעשות מלאכות בקרקע אם מטרתן היא מלאכה אסורה; עי' משנה שביעית (פ"ב מ"ד; פ"ג מ"ח); רמב"ם וראב"ד (פ"ב הי"א). עם זאת, אם אפשר לעבוד בחממה גם בשמיטה, כגון בחממת מצע מנותק או בשטח שנמכר בהיתר מכירה, מותר לבנות חממה חדשה.
[191] עי' בצאת השנה (עמ' לא סעי' ג; עמ' לד ד"ה זריעת), שסובר שיש להעדיף גידולים ארוכי טווח על גידולים קצרים, כדי למעט במלאכות החרישה והזריעה.
[192] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ד).
[193] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ה), ומכיוון שיש פוסקים שסוברים שגיזום ירקות אסור מן התורה, יש לעשותו בשינוי או על ידי גוי.
[194] שילוך זה נועד לאיסוף נח יותר ולהגנה ממחלות,הוא איננו גורם לצימוח ולכן מותר לעשותו.
[195] ללא טיפול בשיריים יזיקו מזיקים לקרקע נזק ניכר, נזק שקשה מאוד לתקנו לאחר השמיטה.
[196] בפעולה זו יש חשש לחרישה שאסורה מן התורה, ראה לעיל פרק ה סעיף ד.
[197] הגימום יוצר גומות במעברים בין שורות באדמות קלות משופעות, כדי שהמים ייתפסו בהן. מכיוון שמלאכה זו נעשית בקרקע, עדיף לעשותה לפני השמיטה. עם זאת, מכיוון שבסופו של דבר הגימום אינו חרישה, מותר לעשותו בשמיטה לפי הצורך.
[198] אפשר להתייחס לפעולה זו כפעולת שימור בעלמא, ולא כהמשך צימוח.
[199] על השיטות השונות בדין זה ראה שבת הארץ (פ"ד הי"ז אות א הערה 5). השארת תפוחי האדמה באדמה נועדה כדי ליצור להם קליפה יציבה, ופעולה זו היא חלק אינטגרלי מתהליך גידול הצמח.
[200] מכיוון שהתילול הוא תולדה של זריעה.
[201] החיזור בעגבניות הוא הורדת הענפים הצדדיים עד לבסיסם כדי להפנות את כוח הצמיחה לגבעול המרכזי. פעולה זו איננה בכלל זמירה של תורה: עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות א).
[202] רובו המוחלט של הפלפל גדל במבנים, כחממות ובתי רשת, לכן ההנחיות המובאות כאן הן לגידול באופן זה.
[203] ללא הדליה זו הצמח יתמוטט, ולכן זו פעולת 'אוקמי'.
[204] הסרת הפרחים חיונית לשם בניית צמח חזק דיו, כך שיוכל לשאת פרי רב ולאורך זמן.
[205] פסקי הגרנ"ה (בצאת השנה עמ' עט שאלה ח); ספר השמיטה (עמ' קב פ"ט). בשעת הדחק, עי' בצאת השנה (עמ' לה ד"ה הכשרת והע' 5; עמ' לט והע' 7); שבת הארץ (פ"ח ה"ח אות ה בסופה).
[206] על פי הוראת הגר"ש ישראלי .
[207] הגר"ש ישראלי הורה שמותר לעשות פעולות אלו על ידי ישראל. ועי' בצאת השנה (עמ' ס ד"ה חרישה), שכתבו שמן הראוי לעשותן על ידי גוי.
[208] כך הנחה הגר"ש ישראלי .
[209] ראה לעיל פרק ה סעיף ה, היתר זה פחות ראוי מהיתרים אחרים, מכיוון שאי אפשר לשלוט שליטה מלאה במכשיר ולוודא שלא יחדור עמוק יותר מן הנדרש. לכן, עדיף שייעשה על ידי גוי; ראה בצאת השנה (עמ' לח סעי' ד).
[210] על פי מאמר הרה"ג יעקב אריאל (תורה שבעל פה ח, עמ' קלד).
[211] רמב"ם (שמיטה ויובל פ"א, הי"ד).
[212] בהכנת השתילים והזרעים באיסור יש כמה בעיות: איסור ספיחין; קניית דבר מה שיש בו זיקת שביעית מחשוד על השביעית; הפסד פירות שביעית (אם הזרע ראוי לאכילה). ועי' שבת הארץ (פ"ד ה"ז אות ג; פ"ח הי"ד).
[213] בצאת השנה (עמ' לא סעי' י).
[214] בצאת השנה (עמ' לא סעי' י; עמ' לה ד"ה זריעת; עמ' לט סעי' ד; עמ' פז סעי' ד).