בזמן שבית המקדש היה קיים, נאסרו כמה ממלאכות השדה שלושים יום לפני ראש השנה של שנת השמיטה. איסור זה הוא 'הלכה למשה מסיני', ונקרא תוספת שביעית. חכמים הרחיבו את זמן האיסור של תוספת שביעית וגזרו על חרישה בשדה תבואה כבר מחג הפסח, ובשדה האילן מחג השבועות.
ככלל, לא נאסרו מלאכות דרבנן בתוספת שביעית, וגם מלאכות דאורייתא הותרו בה כאשר הן נעשות לצורך פירות שישית ולתועלתם. ורק מלאכות דאורייתא שתכליתן להכשיר את השדה ולהכינה לזריעה בשביעית נאסרו בתוספת שביעית.
בזמן שבית המקדש היה קיים נאסרו כמה ממלאכות השדה שלושים יום לפני ראש השנה של שנת השמיטה, איסור זה נקרא 'תוספת שביעית'. חכמים הרחיבו את זמן האיסור של תוספת שביעית וגזרו על חרישה בשדה תבואה כבר מחג הפסח, ובשדה האילן מחג השבועות.[2]
בימי רבן גמליאל, ביטל הוא ובית-דינו את תוספת השביעית שמדברי חכמים,[3] כך שבזמן הזה בהעדר מקדש בטלה לגמרי תוספת שביעית וניתן לעשות מלאכות עד ערב ראש-השנה.[4]
מה עניינה של תוספת שביעית?
כדי לענות על שאלה זו עלינו להציב שני כיוונים מרכזיים במהות תוספת שביעית.
1. הסיבה שנאסרו מלאכות ב'תוספת שביעית' משום שהן מועילות לצימוח העתידי בשנה השביעית. בצורה כזו דומה היא 'תוספת שביעית' לשיטת בית שמאי ביחס לשביתת כלים בשבת. לדבריהם, אדם מוזהר שגם כליו ישבתו בשבת ולפיכך על האדם לסיים את פעולת הכלים בערב-שבת כדי שלא תתבצע פעולתם בשבת.[5]
2. ניתן להבין בצורה שונה את איסור המלאכות ב'תוספת שביעית', שלא מדובר דווקא על מלאכות שיש בהן תועלת והכנה לשביעית, אלא אף מלאכות שאינן מועילות לשביעית נאסרו משום שזמן התוספת הוא הרחבה של השנה השביעית שמתחילה שלושים יום לפני ראש-השנה, כדברי תוספות (מועד קטן ג ע"ב ד"ה יכול): 'כלומר שהשביעית מתחלת משנה השישית וכל דין שביעית יהיה לשישית'.
1. מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל
נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל במקור לימוד תוספת מחול על הקודש - לרבי עקיבא המקור הוא מתוספת שביעית, שם ישנו פסוק המלמד על דין התוספת, ואילו לרבי ישמעאל המקור לכך הוא מתוספת יום-הכיפורים, ואילו תוספת שביעית הוא הלכה למשה מסיני.[6]
על דרכו של רבי עקיבא מקשה טורי אבן (ראש השנה ט ע"א ד"ה חריש) 'קושיא כברזל',[7] כיצד ניתן ללמוד תוספת שבת ויו"ט מתוספת שביעית, הרי מהותה של תוספת שביעית היא איסור עשיית מלאכות שיש בהן תועלת והכנה לשנה השביעית, ואילו תוספת שבת ויו"ט משמעותה הרחבת הזמן הקדוש כבר מבעוד יום?
אם נבין שהגדרת תוספת שביעית היא הרחבת השנה השביעית לשלושים יום לפניה, כך שניתן ללמוד מהגדרה זו על תוספת שבת ויו"ט שאף עניינה הוא הרחבת קדושת השבת ויו"ט מבעוד יום. כך ניתן לענות גם על קושיית רבי עקיבא איגר (ראש השנה ט ע"א ד"ה כ"מ) שהקשה על צורת הלימוד של רבי עקיבא, כיצד ניתן ללמוד תוספת יום הכיפורים מתוספת שביעית הרי בתוספת שביעית נלמד שיש איסור עשיית מלאכות בזמן התוספת אך לא ניתן ללמוד על תוספת של עינוי בערב יום הכיפורים? כאמור, הגדרת תוספת שביעית היא הרחבת השנה השביעית גם לזמן התוספת ומכאן ניתן ללמוד גם על תוספת יום הכיפורים באיסור מלאכה ועינוי שעניינה הוא הרחבת קדושת יום הכיפורים מבעוד יום.[8]
2. נטיעה בזמן התוספת
אחת ההשלכות לשאלה בה פתחנו אודות מהות תוספת שביעית היא נטיעה בזמן תוספת שביעית.
הראשונים נחלקו האם אסור לטעת עץ בזמן של תוספת שביעית. הבסיס למחלקות נובע מהשאלה בה פתחנו - האם עניינה של תוספת שביעית הוא איסור בעשיית מלאכות המכינות לשביעית, ומשום שאין בפעולת הנטיעה הכנה לשנה השביעית היא מותרת בתוספת השביעית.[9] או שמא תוספת שביעית הינה הרחבת השנה השביעית לתוך השנה השישית ובכך נאסרו גם מלאכות שאין להן השפעה על השביעית, כמו נטיעה.[10]
3. קבלת תוספת שביעית בזמן הזה
בזמן הזה שבטלה תוספת שביעית אין כל איסור בעשיית מלאכות תוך שלושים יום לפני ראש השנה, כהגדרת הרמב"ם (הל' שמיטה פ"ג ה"א; שם ה"ט):
עבודת הארץ בשנה ששית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני, מפני שהוא מתקנה לשביעית, ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה... אבל בזמן הזה מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה.
לדבריו, משום שהגדרת תוספת שביעית היא לאסור מלאכות שיש להן השפעה על השנה השביעית, 'מפני שהוא מתקנה לשביעית',[11] אזי בזמן הזה שבטלה תוספת שביעית אין לאסור אף מלאכה עד ראש השנה.
ברם, ניתן להבין שגם בזמן הזה יש משמעות מסוימת לתוספת שביעית[12] מינימאלית אם נבין שמהות התוספת בזמן המקדש הייתה תוספת מחול על קודש, והכוונה בכך שהשנה השביעית מתחילה כבר שלושים יום לפני ראש השנה ובכך נאסרו אף מלאכות כאלו שאינן מכינות לשביעית. המקור להבנה זו מצוי בדברי תוספות (מועד קטן ד ע"א ד"ה מה), המבאר שגם לאחר ביטול דין תוספת שביעית מ"מ יש להוסיף שיעור זמן מועט בערב שביעית כמו בערב שבת.
ואכן, יש פוסקים שכתבו שגם בזמן הזה על האדם לקבל על עצמו בערב ראש השנה של שנת השמיטה תוספת שביעית, 'וזמן תוספת החג עולה גם לזמן תוספת שביעית':[13]
נראה שראוי לכל אחד בארץ ישראל שכשמקבל בפה בערב ראש השנה את קדושת היום של ראש השנה, יוסיף 'ואני מקבל עלי מצוות שמיטה שציוני הבורא ית"ש', ויש בזה עניין גדול.[14]
נמצאנו למדים, שאמנם תוספת שביעית לאיסורי מלאכות בערב שנת השמיטה אינה קיימת בזמן הזה, אך מ"מ יתכן ונותרה לה משמעות סמלית גם בזמן הזה בקבלת תוספת שביעית בפה בערב כניסת שבת הארץ.
[1] להרחבה בנושא זה, ראה: https://www.toraland.org.il/89337
[2] שביעית (פ"א מ"א; פ"ב מ"ב).
[3] מועד קטן (ג ע"ב).
[4] רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ג ה"א; שם ה"ט).
[5] ראה: (שבת פ"א); תוספתא (שבת פ"א הכ"א).
[6] ראש השנה (ט ע"א).
[7] לשון שו"ת מנחת שלמה (תניינא סי' קטז ד"ה ולענין עיקר).
[8] שפת אמת (שם ד"ה שם בגמ' ורע"ק).
[9] הובאו דבריו בתוספות (ראש השנה ט ע"ב ד"ה ומותר; שם י ע"ב ד"ה שלשים; יבמות פג ע"א ד"ה לדברי); תוספות רי"ד (ראש השנה ז ע"ב); ריטב"א (ראש השנה ט ע"ב ד"ה והקשה).
[10] רש"י (ראש השנה י ע"ב ד"ה צריך); ר"ש (שביעית פ"א מ"א; פ"ב מ"ו). תורת זרעים (שביעית פ"א מ"א ד"ה וצ"ל).
[11] השווה כן לדברי הרמב"ם (פיהמ"ש שביעית פ"א מ"א).
[12] ראה: הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש ('תוספת השביעית בזמן הזה', קובץ תורה שבעל-פה א עמ' כח-לב), שרצה לחדש שגם בזמן הזה יש תוספת שביעית 30 יום מדין 'זכר למקדש'.
[13] הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי, שביעית עמ' ל). יש להעיר, הרי שנת השמיטה מתחילה מראש השנה שהוא בעצמו יו"ט, וא"כ התוספת המינימאלית עליה מדבר התוספות אסורה בכל מקרה מצד תוספת יו"ט. ביישוב הקושי כתב שו"ת שואל ומשיב (מהדורה רביעאה ח"ג סי' קכה), עפי"ד המהרי"ל שבראש השנה שהוא יום דין אין להוסיף מחול על קודש; ראה מה שהעיר על כך משנת יוסף (שביעית ח"א עמ' לא); לביאורים נוספים לקושי זה המתמקדים בכך שיש תוספת שביעית עצמאית גם בערב ראש השנה, ראה: מקדש דוד (שביעית סי' נד); שו"ת חמדת שלמה (או"ח סי' לה-לז); קובץ קול התורה (מז תשרי תש"ס עמ' טו), בשם הרב שלמה זלמן אוירבך.
[14] תשובות והנהגות (כרך ה סי' שה). ראה גם: הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי, שביעית עמ' ל): 'קבלת תוספת שביעית בכוונה - יש אומרים, שמצווה להוסיף תוספת שביעית בזמן הזה כמה רגעים לפני כניסת השנה. וזמן תוספת החג עולה גם לזמן תוספת שביעית וטוב לאומרו בפיו'.