נאמר בתורה (דברים פרק טו פסוק ב): 'מקץ שבע-שנים, תעשה שמיטה, וזה, דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו, אשר ישה בריעהו לא ייגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה'. את-הנוכרי תיגוש ואשר יהיה לך את-אחיך, תשמט ידך'. בפסוקים אלו מצווה אותנו התורה לשמוט את כל החובות בשנת השמיטה.
מצווה זו נוהגת כיום מדרבנן, משום שגם היא תלויה ביובל, ככל שאר מצווֹת השמיטה, אך בשונה ממצווֹת השמיטה, הנוהגות רק בארץ ישראל, מצוות שמיטת כספים נוהגת גם בחוץ לארץ. הטעם לדבר הובא בגמרא (קידושין לח ע"ב) והוא משום שנאמר בפסוק: "כי קרא שמיטה לה' ", ולמדו מכך חז"ל (גיטין לו ע"ב) שמדובר בקריאה כללית, השייכת לכל מקום שישראל נמצאים בו, ולא רק בארץ ישראל.