מדברי התורה, מצוות השמיטה חלה רק בארץ ישראל שנאמר 'כי תבואו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה''. בדברי התלמודים מצאנו דיונים בשאלת הקשר בין חובת השמיטה מהתורה לבין דינים שונים שרק כשהם מתמלאים יהיה חיוב השמיטה מהתורה.
הפוסקים נחלקו בשאלה זו ביחס לתוקפה של השמיטה בזמן הזה, בה נעדרים תנאים מסוימים המשפיעים על חיוב השמיטה.
לדעת רבי יהודה הנשיא, חיובה של מצוות השמיטה תלוי בקיומו של היובל: 'בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהג דין תורה',[1] ולכן לאור דבריו הסיקו האמוראים בתלמוד שבזמן הזה תוקף חיוב השמיטה מדרבנן בלבד משום שאין היובל נוהג,[2] שכן קיומו של היובל תלוי בהיות כל ישראל[3] או רובם בארץ[4] ומחולקים לשבטים בנחלותיהם.[5]
בנוסף, יש שכתבו שדעת רבי נשענת על כך שבזמן הזה בטלה קדושת הארץ למצוותיה.[6]
אולם, חכמים ממאנים בתלייתו של רבי את חיוב השמיטה ביובל, ולדבריהם חיובה של מצוות השמיטה בזמן הזה הוא מהתורה.[7]
יש מי שסובר, שבזמן הזה אין חיוב כלל במצוות השמיטה משום שאין כיום בית-דין שימנה ויקדש את שנת היובל, וגם לדעת חכמים שאין תלות בין שמיטה ליובל מ"מ ללא ספירת שנות היובל ע"י בית-דין אין מניין מסודר של שנת השמיטה.[8]
יש מי שסובר, שהלכה כדעת רבי יהודה הנשיא שיש תלות בין שמיטה ליובל ולכן בזמן הזה אין חיוב שמיטה, אך מ"מ חיובה רק ממידת חסידות.[9]
יש הסוברים, שהלכה כדעת רבי יהודה הנשיא, אך מ"מ חיובה של מצוות השמיטה בזמן הזה מדרבנן.[10]
ויש הסוברים, שהלכה כדעת חכמים ולכן תוקף חיובה של מצוות השמיטה מהתורה גם בזמן הזה.[11]
מעבר לשאלת תלות השמיטה ביובל, יש להוסיף את הדיון בשאלת חיוב הארץ במצוותיה בזמן הזה.
יש הסוברים, שבזמן הזה בטלה קדושת הארץ למצוות התלויות בה ולכן תוקף השמיטה בזמן הזה מדרבנן.[12]
בדברי הרמב"ם במקומות שונים נראה שתלה את חיוב השמיטה ביובל, וממילא בזמן הזה שבטל היובל חיובה של מצוות השמיטה מדרבנן,[13] ורק בבוא מלך המשיח יחזור לנהוג היובל ותוקף השמיטה יהיה מהתורה.[14] אולם במקום אחד הוא כתב: 'אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד שנאמר כי תבואו אל הארץ וגו', ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית',[15] לשון ממנה משמע שחיוב השמיטה בזמן הזה מהתורה.
למעשה נחלקו הפוסקים בביאור דעתו -
יש הסוברים, שחיוב השמיטה בזמן הזה מהתורה.[16]
ויש הסוברים, שחיוב השמיטה בזמן הזה הוא מדרבנן.[17]
לרוב הפוסקים, חיובה של מצוות השמיטה בזמן הזה מדרבנן[18] וכן הוא המנהג בארץ ישראל.[19]
[1] ירושלמי (שביעית פ"י ה"ב); מועד קטן (ב ע"ב); גיטין (לו ע"א); קידושין (לח ע"ב); ראו גם: ערכין (לב ע"ב): 'מנו יובלות לקדש שמיטין'.
[2] מועד קטן (ב ע"ב); גיטין (לו ע"א).
[3] רמב"ם (הל' שמיטה פ"י ה"ח); תוספות חכמי אנגליה (קידושין לח ע"ב).
[4] תוספות (ערכין יג ע"א ד"ה הנך; גיטין לו ע"א ד"ה בזמן, בשם רבינו תם); רמב"ן (גיטין לו ע"א ד"ה ואינו מחוור); רשב"א (שם ד"ה ולפי דעת).
[5] ספרא (פרשת בהר פרשה א פ"א ה"ב); רמב"ם (הל' שמיטה פ"י ה"ב).
[6] רש"י (גיטין לו ע"א ד"ה בזמן). בעניין זה, ראו להלן הערה 12.
[7] ירושלמי (שביעית פ"י ה"ב); ספרא (פרשת בהר פרשה ב סוף פ"א ה"ב); רש"י (מועד קטן ב ע"ב ד"ה אפילו; גיטין לו ע"ב ד"ה רבא); תוספות (ערכין לב ע"ב ד"ה מנו); מאירי (שם ד"ה ולענין).
[8] הרב זרחיה הלוי (בתוך: ספר התרומות, שער מה אות ד); אור זרוע (ח"ד פסקי עבודה זרה סי' קז ד"ה וזה לשון רבינו שמואל); שו"ת הרשב"ש (סי' רנח ד"ה והראב"ד): 'ספר בעל הלכות גדולות וה"ר יהודה אלברצלוני הנשיא ז"ל והרב ר' יהודה בן יקר ז"ל והרב בעל העיטור ז"ל סוברים דאין שמיטת קרקע בזמן הזה, ויראה מדבריהם דאינה נוהגת'. ביחס לדבריהם ודחייתם, ראו: רמב"ן (גיטין לו ע"א); שבת הארץ (פ"ד הכ"ה).
[9] ראב"ד (השגות על הרי"ף, גיטין יט ע"א). ראו: רמ"א (חו"מ סי' סז סעי' א) שהביא דעה זו. בשבת הארץ (פ"ד הכ"ה) כתב: 'והיא דעת יחידים'; חזו"א (שביעית סי' כג ס"ק ד) כתב שדעה זו דחויה.
[10] תוספות (ערכן לב ע"ב ד"ה מנו); שו"ת הרשב"א (ח"ג סי' לב); ריטב"א (גיטין לו ע"א ד"ה בשתי שמיטות); סמ"ג (עשין סי' קמח ד"ה וכשם שחייב); סמ"ק (מצווה רנט); שבת הארץ (מבוא אות ב).
[11] העיטור (אות פ - פרוזבול); רמב"ן (ספר הזכות, גיטין יח ע"א). ראו עוד את דברי שו"ת בית הלוי (ח"ג סי' א ענף ו אות ב) שחיוב השמיטה בזמן הזה מהתורה גם אם בטלה קדושת הארץ או העדר היובל, משום שבימי עזרא קיבלו עליהם את דיני השמיטה. ביחס לדבריו, ראו: שבת הארץ (מבוא אות ח); חזו"א (שביעית סי' יח ס"ק ד).
[12] רש"י (סנהדרין כו ע"א ד"ה פוקו; השוו לדבריו גיטין לו ע"א ד"ה בזמן, שביאר בכך את דעת רבי יהודה הנשיא, הובא לעיל בהערה 6); ספר התרומה (הל' ארץ ישראל, מהדו' פרידמן תשע"ו עמ' 193); תוספות הרא"ש (גיטין לו ע"א ד"ה אגיסטון, בפירוש האחרון); מאירי (סנהדרין כו ע"א) בשם יש מפרשים; הל' ארץ ישראל (המיוחס לטור, סי' ג ס"ק ב, בתוך: חידושי רבי אליעזר שמחה, ירושלים: מכון ירושלים, תשנ"ג, עמ' שג); טור (יו"ד סי' שלא, בשם 'איכא מאן דאמר'); ביאור הגר"א (יו"ד סי' שלא ס"ק ו; שם, ס"ק כח).
[13] רמב"ם (הל' שמיטה פ"ט ה"ב; פ"י ה"ט).
[14] רמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"א).
[15] רמב"ם (הל' שמיטה פ"ד הכ"ה).
[16] כסף משנה (הל' שמיטה פ"ד הכ"ה; שם פ"ט ה"ב; שם פ"י ה"ט); רדב"ז (הל' שמיטה פ"ד הכ"ט); שו"ת מהריט"ץ (סי' צח); שו"ת שאגת אריה (החדשות, סי' טו); שו"ת משיב דבר (ח"ב סי' נו); שו"ת אור שמח (ח"ב סי' א); ערוך השלחן (הל' שמיטה סי' טו סעי' ה; שם סעי' ט); תומים (סי' סז ס"ק א); מים חיים (גיטין לו ע"א); קרן אורה (מועד קטן ד ע"א ד"ה אלא אמר רב אשי). שיטה זו נשענת על דבריו של הרמב"ם בהל' שמיטה (פ"ד הכ"ה - לעיל הערה 15), ומבחינה בין שמיטת כספים שתוקפה מדרבנן משום תלותה ביובל לבין שמיטת קרקעות שתוקפה גם בזמן הזה מהתורה. השוו לדברי השו"ע (חו"מ סי' סז סעי' א) שתלה את שמיטת כספים ביובל ולכן נוהגת שמיטת כספים מדרבנן.
[17] ר"ן (עבודה זרה ט ע"ב); ר"י קורקוס (הל' שמיטה פ"ט ה"ב); הרב יוסף קארו (בית יוסף, יו"ד סי' שלא; שו"ת אבקת רוכל, סי' כד; בתוך: שו"ת מהרי"ט, ח"א סי' מב - ביחס לדבריו שהובאו לעיל הערה 16 שם סובר בדעת הרמב"ם שחיוב השמיטה מהתורה, ראה: שו"ת יביע אומר, ח"י יו"ד סי' לז אות ב, שדבריו בבית יוסף עיקר להלכה ביחס לדבריו על הל' שמיטה); שו"ת מבי"ט (ח"ב יו"ד סי' סד; ח"ג סי' מו); שו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' נב); ספר התרומות (שער מה); פאת השולחן (סי' כג בית ישראל ס"ק כג); צל"ח (ברכות לו ע"א ד"ה אמנם הרמב"ם); שו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' סז); שפת אמת (מועד קטן ב ע"ב ד"ה אמר אביי); חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם (הל' שמיטה פי"ב הט"ז); שו"ת בית הלוי (ח"ג סי' א אות ה); אוצרות יוסף (קונטרס שביעית בזה"ז, עמ' 50 והלאה); שבת הארץ (מבוא אות ה); חזו"א (שביעית סי' ג ס"ק ז-ח).
בהסבר שיטה זו יש שכתבו שכוונת הרמב"ם בלשונו 'ונוהגת... שלא בפני הבית' אין הכוונה לזמן הזה אלא שגם כשאין בית מקדש אם היה היובל נוהג מהתורה הייתה שמיטה מהתורה. אבל בזמן הזה שאין יובל נוהג ולא מונים שמיטה ויובל, חיובו הוא מדרבנן, ראו: שו"ת משפט כהן (סי' נח); ארץ חמדה (תוספת בירור לשער ב).
[18] רשב"א (גיטין לו ע"א ד"ה והא דאמר; שו"ת ח"ג סי' לב); ריטב"א (גיטין לו ע"א ד"ה בשתי שמיטות); שו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' רא; שם סי' רב); יראים (סי' קנח; סי' קסד); שו"ת הרשב"ש (סי' רנח); יד רמה (סנהדרין כו ע"א ד"ה פיסקא); שו"ת מהרלב"ח (סוף סי' קמג); שו"ת מבי"ט (ח"ב סי' סד; ח"ג סי' מו); שו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' נב); שו"ת מהרשד"ם (יו"ד סוף סי' קצב); שו"ת פרי הארץ (ח"ג סי' ד); ב"ח (חו"מ סי' סז ס"ק ג); סמ"ע (שם ס"ק ב); כנסת הגדולה (שם סעי' ב); שו"ת אדמת קודש (ח"ב יו"ד סי' ט); שו"ת גדולת מרדכי (גלאנטי, סי' ט); נבחר מכסף (יו"ד סי' כג); שו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' נו); שו"ת אבני נזר (יו"ד ח"ב סי' תנח); שפת אמת (מועד קטן ב ע"ב ד"ה אמר אביי); שו"ת רב פעלים (ח"ב סוד לישרים סי' ו אות י); שו"ת מהרש"ם (ח"ב יו"ד סי' לט); שו"ת אחיעזר (ח"ב יו"ד סי' לט); שו"ת שמן המור (יו"ד סי' ד); נחפה בכסף (ח"א יו"ד סי' ד); שו"ת בית יצחק (שמלקיש, יו"ד ח"ב סי' קכא אות י); שו"ת שאילת דוד (ח"א קונטרס השביעית); ארץ החיים (סתהון, סי' שלא); שו"ת ציץ הקודש (ח"א סי' יג); הראי"ה קוק (שבת הארץ, מבוא; שו"ת משפט כהן, סי' נח; אגרות הראי"ה, אגרת תקנה); שו"ת שמחה לאי"ש (יו"ד סי' כו); שו"ת קול מבשר (ח"א סי' ס); שו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' קכח); שו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' לט); שו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' יט; ח"ו יו"ד סי' כד); חזו"א (שביעית סי' ג ס"ק ח; סי' יח ס"ק ד; סי' כג ס"ק ד); מאמר מרדכי (שביעית פ"ב סעי' ב: 'וגם על-פי הסוד שביעית בזמן הזה מדבריהם'; שם סי' ב).
[19] טור (יו"ד סי' שלא).