נאמר בתורה (דברים פרק טו פסוק ג): 'ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך'. חז"ל למדו מכאן שרק חוב שנמצא אצל אדם אחר הוא זה שנשמט, אך חוב שנוצר כתוצאה מפסיקת בית דין, שהחליטו לקנוס אדם או לחייבו בתשלומים וכן חוב שנמסר לבית דין – אינו נשמט.
מכוח דין זה תיקן הלל הנשיא את תקנת ה'פרוזבול'. משמעותו של הפרוזבול היא הודעה של המלווה שהוא מוסר את חובותיו לבית הדין וגובה את חובותיו לאחר השמיטה מכוחו של בית הדין. תקנה זו נועדה למנוע מצב שאנשים יימנעו מלהלוות בכדי שלא יפסידו את כספם כתוצאה משמיטת הכספים שתגיע ובכך יעברו על האיסור: (דברים טו, ט) 'הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל'. אולם כשאדם יודע שהוא יוכל לגבות את חובותיו, כבר לא תהיה לו כל מניעה להמשיך ולהלוות. יש להדגיש כי תקנתו זו של הלל מבוססת על כך שחיוב השמיטה כיום הוא מדרבנן, ואין בתקנה זו משום ביטול מצווה מן התורה.