נטיעה בשמיטה

א. הקדמה: תוקף איסור נטיעה

בדברי התורה נאסרו ארבע מלאכות חקלאיות - זריעה, זמירה, קצירה ובצירה.[1]

בדברי התורה לא נאסרה במפורש נטיעה, אך הראשונים והפוסקים נחלקו האם נטיעה בכלל זריעה ואסורה מהתורה, או שמא יש להבחין בין זריעה לנטיעה.

יש הסוברים שנטיעה אסורה מהתורה וכלולה באיסור 'שדך לא תזרע',[2] או שהנוטע עובר על איסור עשה בביטול שביתת הארץ,[3] או שעובר גם על הלאו וגם על העשה.[4] ויש הסוברים שנטיעה אסורה מדרבנן בלבד.[5]

בטעם דעה זו, שנטיעה אסורה מדרבנן ואינה כלולה באיסור התורה, יש מי שהסביר שהתורה אסרה פעולות המצמיחות גידולים הקדושים בקדושת שביעית. לכן, זריעה שממנה יגדלו באותה שנה גידולים תיאסר מהתורה, ואילו נטיעה שהאדם ייהנה מהפירות בעוד שנים, נאסרה מדרבנן.[6]

בדעת הרמב"ם נחלקו הפוסקים. הרמב"ם כתב: 'הנוטע... מכין אותו מכת מרדות מדבריהן'.[7] הפוסקים נחלקו בדעתו האם לדבריו הנטיעה אסורה מדרבנן,[8] כפשט דבריו, או שמא אסורה מהתורה.[9]

 

ב. הטמנת גרעין פרי ושתילת ירקות

יש סוברים, הגדרת זריעה האסורה מהתורה היא בפעולת הטמנת זרע באדמה, הן זרעי ירקות חד-שנתיים והן זרעי אילנות רב-שנתיים. לעומת זאת, הגדרת נטיעה האסורה מדרבנן היא בשתילת ירקות או אילנות הבאים בגוש אדמה.[10] לדבריהם יש לתת טעם נוסף להבחנה בין זריעה האסורה מהתורה לבין נטיעה – התורה אסרה יצירה חדשה דבר הבא לידי ביטוי בזריעה באמצעותה האדם מוציא את הכוח הטמון בזרע אל הפועל, לעומת נטיעה ושתילה בה הצמח כבר קיים ואין האדם יוצר דבר חדש ולכן יש לאסור מדרבנן בלבד.

ויש סוברים שאין להבחין בין זריעה לנטיעה בתוקף האיסור ואף בהטמנת גרעין פרי באדמה יש איסור נטיעה מהתורה.[11] לשיטה זו, הגדרת זריעה היא במינים חד-שנתיים, בין בזריעה בין בשתילה, ואילו הגדרת נטיעה היא במינים רב-שנתיים כאילנות בין בנטיעת שתיל ובין בהטמנת גרעין.

 

ג. נטיעת עץ סרק

כאמור, הפוסקים נחלקו האם נטיעה אסורה מהתורה או מדרבנן - עתה יש לדון האם נטיעת עצי סרק אסורה מהתורה או מדרבנן? כלומר, לדעת הסוברים שאיסור נטיעה הוא מהתורה היינו דווקא בעץ מאכל אך נטיעת עץ סרק תהייה אסורה רק מדרבנן?

בירושלמי (שביעית פ"ד ה"ד) נאמר: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר, נוטעין אילן סרק בשביעית'.^[12]

יש מי שמבאר בדעתו, שהמלאכות האסורות מהתורה הם בעצי מאכל ולא בעצי סרק.^[13]

הרמב"ם (הל' שמיטה פ"א ה"ה) פסק בניגוד לדעת רשב"ג: 'אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק'. יש המסבירים שלשון הירושלמי, 'רשב"ג אומר', רומזת שרשב"ג חולק על חכמים שאוסרים ובעקבותיהם הרמב"ם.^[14] 

אמנם, תוקפו של איסור נטיעת עץ סרק נתון במחלוקת - יש הסוברים שתוקף האיסור מהתורה וכדין נטיעת עץ מאכל לסוברים שאיסורו מהתורה,^[15] ויש הסוברים שהאיסור מדרבנן מחשש שמא יבוא לטעת עץ מאכל.^[16]

 

ג.1. השלכה: נטיעת עצי סרק לצרכים מיוחדים

לשיטה הסוברת שאיסור נטיעת עץ סרק מדרבנן, יש שהתירו לטעת עצי סרק במקרים מיוחדים.

יש מי שהתיר לטעת עצי אקליפטוס לצורך זיכוך האוויר במניעת מגפת המלריה, אך התנה זאת שהפעולה תתבצע ע"י גוי,[17] ויש מי שהתיר אף ע"י יהודי.[18]

יש מי שהתיר ליהודים לטעת עצי סרק למטרת ייעור אדמות המדינה ופרנסת הנוטעים.[19] לדבריו, אין זה מפורש ואינו מוכרח שחכמים חולקים על רשב"ג^[20] ואוסרים נטיעת עץ סרק בשמיטה, וגם אם כן יש לפסוק כדעת רשב"ג ככללי הפסיקה.^[21] לאור זאת, מכיון ששמיטה בזמן הזה מדרבנן, הוא מתיר לטעת עצי סרק לצרכים אלו.^[22] 

יש מי שהתיר נטיעת עצי סרק למטרת החזקת קרקעות מחשש שמא ישתלטו עליהם, אך לדבריו יש לעשות כן 'שלא בזמן הנטיעות ובדרך שלא יראה כנוטע לעבודת הארץ'.[23] 

יש מי שאסר נטיעת עצי סרק גם לאחר היתר מכירה בטענה שטובת היישוב לא תיפגע ממניעת הנטיעה,[24] אך במקום בו ניכר הצורך של טובת היישוב הוא התיר נטיעת עצי סרק לאחר היתר מכירה.[25]  

 

ד. נטיעת עץ סרק בגוש אדמה

יש מי שמתיר לטעת עץ סרק בגוש אדמה בשמיטה.[26]  ויש האוסרים.[27]

 

ה. נטיעת עץ סרק לסייג

יש מי שאומר, שאיסור נטיעת עץ סרק הוא גם אם כוונתו לעשותו כגדר לגינתו וכרמו.[28]

ויש מי שאומר, שיש להתיר נטיעת עץ סרק שאינו עושה פירות כלל.[29]

 

ו. מקורות

[1] ויקרא (כה, ד-ה).

[2] ר"ש (שביעית פ"א מ"א; פ"ב מ"ו); ר"ן (שבת לא ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה תנא הזורע); רש"ס (שביעית פ"ב מ"ו); מנחת חינוך (מצווה שכז אות ב); חזו"א (שביעית סי' יז ס"ק כד ד"ה שם משום), בדעת רבינו תם. ניתן להוכיח כשיטה זו מדברי הבבלי גיטין (נג ע"ב): 'הנוטע בשבת, בשוגג יקיים, במזיד יעקור. ובשביעית, בין בשוגג בין במזיד יעקור, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, בשביעית, בשוגג יקיים, במזיד יעקור. ובשבת, בין בשוגג בין במזיד יעקור. ולטעמיך, תקשה לך היא גופה, מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא'; שבת (עג ע"ב): 'ואחת משום נוטע'. אולם, ראה: מנחת חינוך (שם) שדחה ראיות אלו.

[3] ערוך השלחן (הל' שמיטה סי' יט סעי' ג).

[4] הלכות שביעית (סי' א סעי' ד ביאור הלכה ד"ה הנוטע).

[5] רבינו תם, מובא בר"ש (שביעית פ"ב מ"ו); רבינו חננאל (שבת עג ע"ב ד"ה אמרינן).

[6] שו"ת מהריט"ץ (החדשות סי' קעו).

[7] רמב"ם (הל' שמיטה פ"א ה"ד).

[8] ר"י קורקוס (הל' שמיטה פ"א ה"ד); רדב"ז (שם ה"ה); מנחת חינוך (מצווה שכז); פאת השולחן (סי' כ בית ישראל ס"ק ד); שו"ת בית הלוי (ח"ג סי' א אות ו ס"ק ג); תורת הארץ (ח"א פ"ו אות לז). אגלי טל (ביאורים מלאכת זורע אות ב ס"ק ה).

[9] חזו"א (שביעית סי' יז ס"ק כ ד"ה שם); חוט שני (הל' שמיטה פ"א ה"ד ד"ה סוף דבר).

[10] שו"ת משיב דבר (ח"ב סי' ס); הראי"ה קוק (שבת הארץ, מבוא אות ד, הוצאת מכון התורה והארץ עמ' 96; שם קונטרס אחרון סי' ו; אגרות הראי"ה, ח"ב אגרת ת עמ' נז); שו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קנח ד"ה ובאמת).

[11] חזו"א (שביעית סי' יז ס"ק כ ד"ה שם).

[12] כן הוא בתוספתא (שביעית פ"ג הי"ט).

[13] רש"ס, שביעית פ"ד ה"ד ד"ה נוטעין.

[14] ר"י קורקוס, הל' שמיטה פ"א ה"ה ד"ה אין; כסף משנה, שם; חסדי דוד, שביעית פ"ג הי"א; ספר השמיטה (עמ' יח הערה 6); שו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' סח אות ו).

[15] חזו"א (שביעית סי' יט ס"ק כ ד"ה ובתוס'); הרב בצמ"ח עוזיאל (התורה והמדינה ח"ג עמ' צ); שו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קנח); חוט שני (הל' שמיטה פ"א ה"ה אות יד).

[16] ערוך השלחן (הל' שמיטה סי' יט סעי' ה); הרב צבי פסח פראנק (כרם ציון, ח"ד קונטרס ישועת הארץ סי' א הערה א).

[17] מהרי"ל דיסקין (שו"ת מהרי"ל דיסיקין, פסקים סי' כז אות כד); כרם ציון (הלכות שביעית פ"ג סעי' ב).

[18] הרב יוסף צבי הלוי (תורת השביעית, עמ' לז).

[19] הרב נתן צבי פרידמן (נצר מטעי, סי' כח; התורה והמדינה, ח"ד עמ' קפא-קפד).

[20] כלל זה שבכל מקום בו נאמר '...אומר' משמע שיש חולקים, אינו מוסכם ומוכרח, ראה: תיו"ט (ביכורים פ"ג מ"ו ד"ה הגיע).

[21] ראה: בבא מציעא (לח ע"ב).

[22] הרב שאול ישראלי (משפטי שאול - ארץ ומדינה, עמ' רנו) שקשה מאוד להתיר נטיעת עץ סרק אף למי שפרנסתו בכך. ברם, בהנחיות מעשיות לקק"ל (שם עמ' רח) הוא התיר לאחר היתר מכירה ובשתילה בגוש.

[23] שו"ת בנין אב (ח"ג סי' מא).

[24] שו"ת משפט כהן (סי' עא).

[25] ליקוטי הראי"ה (ח"א עמ' 75); נטיעות הארץ (הוצאת מכון התורה והארץ, עמ' 158-159).

[26] ספר השמיטה (עמ' יח סעי' י).

[27] חזו"א (שביעית סי' יט ס"ק כ; נתיב השמיטה, סי' ח סעי' ה; משפטי ארץ, שביעית עמ' 31 הערה 5); כרם ציון (הלכות שביעית פ"ג סעי' ו) תורת השמיטה (גרוסברג, סי' ב סעי' ה ובהערה יג); הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי, שביעית פ"ה סעי' ג; מהודרת תשע"ד עמ' מג); הרב אברהם שפירא (קטיף שביעית מהדורת תשפ"ב עמ' 65 הערה 12).

[28] שבת הארץ (פ"ה ה"ה; קונטרס אחרון סי' ח); חזו"א (שביעית סי' יט ס"ק כ); ספר השמיטה (עמ' יח אות יב); תורת השביעית (הלוי, עמ' לח); תורת השמיטה (גרוסברג, סי' ב סעי' ה). המקור לדין זה מדברי תוספתא (שביעית פ"ג הי"ט): 'וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר, מותר לאדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג בשביעית', וממילא לדעת חכמים אף לסייג אסור.

[29] ספר השמיטה (עמ' יח הערה 6), בביאור דברי מהרי"ל דיסקין (שביתת הארץ, אות כג): 'הסאברעס אסור ליטע אותם אפילו לשום גדר בהם, מפני שמוציאים פירות ראויים'. ראה: הרב בנימין זילבר (שביתת הארץ, סעי' כג): 'ומ"מ למעשה שיטת רבינו יש לה כובד המשקל לצרף להקל'.