נאמר בתורה (דברים לא, י- יג) שיש לקיים בחג הסוכות הראשון אחרי השמיטה את מצוות ה'הקהל'. בזמן זה כל ישראל נמצאים בירושלים ומקיימים את מצוות העלייה לרגל, ואפשר לקיים את המצווה ברוב עם. מצווה זו נעשית בבית המקדש: המלך קורא חלקים מספר דברים ומברך את ברכות התורה וברכות מיוחדות למקדש, ישראל והכוהנים.
אחת ממטרות המצווה היא לחזק ולרומם את מיוחדותו של עם ישראל משאר העמים ולהטביע בתוכם את מהותה של התורה והשפעותיה על כלל האומה, כלשונו של ספר החינוך: 'כי זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת'.
בזמננו, כל עוד בית המקדש עדיין לא נבנה, וישראל אינם יכולים לעלות ולהיראות בו, מצוות ה'הקהל' אינה נוהגת כלל, ואין חיוב לקיימה גם מדרבנן, אולם נהגו לעשות זכר למצווה ולקיים את מעמד ה'הקהל' ביום הראשון של חול המועד סוכות במוצאי שנת השמיטה, כפי שהנהיגו האדר"ת ואחרונים נוספים אחריו.