מהתורה נאסרו לביצוע בשנת השמיטה ארבע מלאכות: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. ישנן שתי מלאכות בהן יש ספק האם אף הן נאסרו מהתורה: חרישה ונטיעה. חכמים הרחיבו את איסור העבודות החקלאיות למגוון רחב של פעולות חקלאיות הנעשות בשדה.
אולם, הם הבחינו בין פעולות חקלאיות כאלו שמטרתן היא תוספת צימוח, דבר שנאסר בשמיטה, לבין פעולות חקלאיות שמטרתן הצלת העץ ומניעתו מהפסד ונזק שמותרות בשמיטה.
מהתורה נאסרו לביצוע בשנת השמיטה ארבע מלאכות: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה.[1] ישנן שתי מלאכות בהן יש ספק האם אף הן נאסרו מהתורה: חרישה[2] ונטיעה.[3] חכמים הרחיבו את איסור העבודות החקלאיות למגוון רחב של פעולות חקלאיות הנעשות בשדה. בדברי הבבלי עורכים חכמים הבחנה בין פעולות חקלאיות המותרות בשביעית משום שעניינן הוא הצלת העץ, 'אוקמי אילנא', לבין פעולות כאלו שאסורות משום שעניינן הוא השבחת העץ, 'אברויי אילנא'.[4]
מדוע חכמים ראו לנכון להתיר פעולות חקלאיות שיש בהן הצלת העץ מהפסד?
ניתן להבין ב' הבנות שונות[5]:
א. 'במקום הפסד לא גזרו חכמים'[6] - הימנות מפעולות המביאות לידי הפסד ואיבוד העץ לא נאסרו.[7]
ב. מלאכות שנאסרו בשביעית הן פעולות שעניינן להצמיח, ואילו פעולות שעניינן הוא הצלה מהפסד לא מוגדרות כמלאכות וזוהי סיבת ההיתר שלהן.[8]
1. היתר 'לאוקמי' במלאכות האסורות מהתורה
כאמור, היתר פעולות למניעת הפסד מותרות במסגרת הפעולות אותן הרחיבו חכמים, השאלה הנשאלת היא האם ניתן ליישם היתר זה גם ביחס למלאכות האסורות מהתורה שבמקרה וכל עניינן הוא הצלה מהפסד יהיה מותר?
התשובה תלויה בסיבת ההיתר של מלאכות למניעת הפסד[9] - אם הסיבה משום שחכמים לא גזרו במקום הפסד, הרי ההיתר מוגבל רק לפעולות שהרחיבו חכמים ולא לאיסורי תורה.[10] אך אם סיבת ההיתר משום שפעולות הצלה אינן מוגדרות מלאכה, יש להחיל זאת גם על מלאכות מהתורה הנעשות למניעת הפסד משום שאינן מוגדרות כמלאכה.[11]
2. פעולה שיש בה 'אוקמי' ו'אברויי' יחד
השלכה נוספת היא במקרה ובו בפעולה אחת יש גם תועלת חיובית להשבחת העץ וגם מניעת נזק, כגון עץ חולה שיש צורך לרסס אותו כפעולה שתמנע ממנו למות ובד-בבד פעולה זו תגרום להשבחתו.[12] אם סיבת היתר מלאכות למניעת הפסד היא משום שחכמים לא גזרו במקום הפסד, הרי כאן יש הפסד ומותר, אך אם הסיבה משום שפעולות אלו אינן מוגדרות כמלאכה הרי שכיון שבפעולה זו יש גם השבחת העץ הרי שזו מלאכה ונאסרה.
3. 'אוקמי פירא' - פעולות הצלה ומניעת נזק מהפירות
השלכה נוספת היא מה דין עשיית פעולות שכל עניינן הוא הצלת הפרי, 'אוקמי פירא' - האם ההיתר של חכמים 'לאוקמי' מתייחס רק להצלת העץ,[13] או יש להרחיב ההיתר גם להצלת היבול?[14] שאלה זו תלויה בב' ההבנות בהיתר עשיית פעולות למניעת הפסד[15] - אם סיבת ההיתר משום הפסד, מכיוון שיבול השביעית הפקר לא שייך להתיר פעולות להצלת הפירות משום שלא אכפת לנו מהפסדם. אך אם הסיבה שפעולות הצלה אינן מוגדרות כמלאכה, מותרות פעולות הצלה בפירות.
[1] ויקרא (כה, ד-ה).
[2] ראה: שבת הארץ (פ"א ה"ב).
[3] יש הסוברים שהאיסור מהתורה, ראה: ר"ש, (שביעית פ"א מ"א; פ"ב מ"ו); רש"ס (שביעית פ"ב מ"ו). יש הסוברים שהאיסור מדרבנן, ראה: ר"י קורקוס (הל' שמיטה פ"א ה"ד); רדב"ז (שם ה"ה); פאת השולחן (הל' שביעית סי' כ ס"ק ד), מנחת חינוך (מצווה שכז אות א), שו"ת בית הלוי (ח"ג סי' א אות ג).
[4] מועד קטן (ג ע"א); עבודה זרה (נ ע"ב).
[5] ראה: מקדש דוד (שביעית סי' מח).
[6] ראה: כתובות (ס ע"א).
[7] רש"י (מועד קטן ג ע"א ד"ה סתומי); ר"ש (שביעית פ"ב מ"ב ד"ה מעדרין).
[8] רבינו חננאל (עבודה זרה נ ע"ב); רש"י (שם ד"ה אבל); שיטה לתלמיד ר"י מפאריש (מועד קטן ג ע"א); ריטב"א (שם ד"ה סתומי); בית זבול (ח"ו עמ' ק ד"ה ואמנם); חזו"א (שביעית סי' יז ס"ק כז; שם ס"ק יט; שם סי' כא ס"ק טז-יז); חוט שני (שמיטה ויובל פ"א ה"ה).
[9] ראה: שבת הארץ (פ"א ה"כ אות ד); שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' יב אות א).
[10] רמב"ם (הל' שמיטה פ"א ה"י); שו"ת בית הלוי (ח"ג סי' א אות ח); דבר השמיטה (סירוביץ, פ"ב מ"ב ד"ה ברם).
[11] לחם שמים (שביעית פ"ד מ"ד ד"ה הוא); שו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' נב); ספר השמיטה (עמ' כב הערה 1ב); הרב שלמה זלמן אוירבך (שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' נא אות ח; מעדני ארץ, הערות בעניני שביעית סי' ח אות ח).
[12] הדרת הארץ (עמ' עט); הלכות שביעית (ביאור הלכה עמ' לא); משנת יוסף (שו"ת ח"א סי' יב אות יא; שביעית ח"א עמ' קכב-קכה).
[13] הראי"ה קוק (שבת הארץ, פ"א ה"ה; שם קו"א סי' יב; שו"ת משפט כהן, סי' עט; ספר השמיטה, עמ' כד הערה 5).
[14] שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות רנט); חזו"א (שביעית סי' כא ס"ק יד).
[15] בית זבול (ח"ו עמ' ק).