אוצר בית הדין הוא תקנה שהובאה בתוספתא (שביעית פ"ח ה"א-ב) ומבוססת על כך שהתוצרת החקלאית הגדלה בשמיטה היא הפקר, וכולם יכולים ליטול ממנה בשווה.
עיקר תקנת אוצר בית דין, הוא שבית הדין ממנים שליחים שיטפלו בפירות האילן שגדלו מאליהם ויספקו אותם לאנשי העיר. בימינו תקנת אוצר בית דין הורחבה, ובית הדין אף מחלק ירקות שנזרעו או נשתלו בערב השמיטה וכן ירקות שגדלו בשישית ונשמרו באופני השימור השונים. עשיית הפעולות השונות הכרוכות בגידול הצמח והפרי תלויות בהנחיות בית הדין, ואף לצרכן מותר להשתמש בפירות על פי הלכות קדושת שביעית, בהתאם להנחיות ההלכתיות.
הרמב"ם אמנם לא הביא בהלכותיו את התקנה של אוצר בית הדין, אך רבנו שמשון משאנץ (הר"ש משאנץ) הביאה בביאורו למשנה (שביעית פ"ט מ"ח).
ברכישת פירות דרך אוצר בית הדין אין איסור סחורה, משום שהתשלום שמתקבל איננו מיועד בעבור הפירות אלא בעבור הוצאות הגידול של הפרי וחלוקתו. עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם התשלום על סחורה של אוצר בית דין יהיה גבוה במעט מן המחיר המשולם בכל ימות השנה, משום שלעתים יש הוצאות נוספות בהליך הגידול, ההובלה והחלוקה של הפירות.