1. הנחיות לירקן המשווק בשליחות אוצר בית דין
א. יש למכור בחנות רק תוצרת המפוקחת על ידי הרבנות המקומית, או על ידי אחת מוועדות השמיטה המאושרות על ידי הרבנות הראשית.
ב. על הירקן להיות שליח של בית הדין, על מנת לשווק תוצרת מטעם בית הדין.
ג. התשלום בעד הפירות ייקבע על ידי בית הדין, ואין לחרוג ממנו. תשלום זה נועד לכסות את הוצאות בית הדין ואת שכר הטִרחה של הירקנים,[1] והפירות עצמם ניתנים ללקוח בחינם.
ד. במקרי הצורך ניתן לשקול את הפירות,[2] ועדיף למכור את הפירות באומדן, ראה פרק טז סעיף י.
ה. מותר לקבל את התשלום במזומן, והכסף אינו נתפס בקדושת שביעית.[3]
ו. אם גוי נכנס לחנות ומעוניין לרכוש פירות הקדושים בקדושת שביעית, מותר למכור לו.[4]
ז. פירות וירקות שאינם משתמרים זמן רב (כגון עגבניות ואפרסקים) – מותר לספק אותם גם לצרכנים שאינם נזהרים בקדושת שביעית, ללא הגבלת כמות.[5] תוצרת המשתמרת זמן רב (כגון תפוחי אדמה ויין) – מותר לספק להם רק בכמות קטנה המספיקה לשבוע עבור בני הבית.[6]
ח. יש להודיע לצרכנים שפירות אלו קדושים בקדושת שביעית על ידי סימון מתאים, תליית שלט וכדומה. מומלץ לצרף קיצור הלכות קדושת שביעית.
ט. מותר להוביל פירות אלו לכל מקום בארץ ישראל, כולל לאילת ולסביבתה.[7]
2. הנחיות לירקן המשווק תוצרת שנמכרה בהיתר המכירה
י. אסור לשווק פירות שגדלו בקרקעות של חקלאים שאינם שומרים שביעית ולא מכרו את אדמתם לגוי. יש לקבל לחנות רק תוצרת שיש עליה פיקוח מוסמך שאכן היא מקרקע שנמכרה בהיתר המכירה.[8]
יא. ירקן או חנווני הרוצים להדר באיסור סחורה לאחר מכירת הקרקעות – ימכרו מוצר נוסף עם הפירות שהם נוהגים בהם קדושה ויאמרו לקונה שהתשלום הוא בעד אותו מוצר.[9] במקרה זה, ניתן להבליע גם מוצר יקר בקניית מוצר זול.[10]
יב. ירקן שמשווק הן תוצרת מטעם בית הדין, והן תוצרת שנמכרה בהיתר מכירה, עליו לבדל באופן ברור את שני הסוגים.
[1] שכר עבודה זה מחושב כשכר בטלה. הגר"ח ברלין (מובא במשנת ר' עקיבה סי' ד); 'תורת השמיטה' (סי' יד ס"ק לז). על אלו הוצאות מגיע החזר -עיין 'בצאת השנה' (עמ' מב הערה 8); 'שמיטה כהלכתה' (פרק ג סעיף טז).
[2] 'שו"ת אז נדברו' (ח"י סי' מה); 'שו"ת משנת יוסף' (ח"א סי' כג). ועיין שבת הארץ (פ"ו ה"ג אות ב הערות 11-10).
[3] מכיוון שהתשלום הוא על הוצאות הגידול והתפעול, ולא עבור הפירות עצמם.
[4] על אף שאין מאכילים פירות שביעית לגוי (שבת הארץ פ"ה הי"ג אות ג), אם בא מעצמו אין חיוב למנוע ממנו פירות שביעית.
[5] משל"מ (פ"ח הי"ד); הרב קוק (שבת הארץ פ"ח הט"ז אות ב). לדעת 'תורת הארץ' (ח"א פרק ח אות נג ד"ה אך) אסור לתת פירות כאלה למי שאינו נזהר בקדושת שביעית, על פי מעשרות (פ"ה מ"ג). וכך הורה הגר"מ אליהו. ועיין שבת הארץ (שם).
[6] תוספתא (שביעית פ"ו הי"א). וכך פסק הרב קוק (שבת הארץ פ"ח הי"ד אות ו, הט"ז אות ב). לדעת הגר"ח ברלין (מובא בספר השמיטה עמ' מא הערה 11) מכירת פירות אלו מותרת ללא הגבלה. ועיין שבת הארץ (שם). למצבים מיוחדים ועיין 'שמיטת תשמ"ז בכפר עציון' (עמ' 25-24).
[7] חזו"א (סי' ד ס"ק ד, סי' יג ס"ק יג). ויש אוסרים: 'מלאכת שלמה' (פ"ו מ"ה); 'תורת הארץ' (פ"ח אות סא). ועיין שבת הארץ (פ"ה הי"ג אות ב). והנפק"מ היא לגבי אילת היות שהיא נמצאת בתחום עולי מצרים ומחוץ לגבולות עולי בבל לעניין זה ראה פרק א סע' יח.
[8] עיין משפט כהן' (סי' עו) שכתב שאין להסתמך על רוב קרקעות מכורות, אלא יש לברר במידת האפשר. וכן פסק ב'שו"ת ישכיל עבדי' (ח"ו בהשמטות סי' ט, ח"ז יו"ד סי' לו, אולם בילקוט יוסף (הל' שביעית הערה יג) הקל לעניין ספיחין, שניתן לסמוך על רוב. ועיין שבת הארץ (פ"ח ה"י אות ב, ה"כ אות ב והערה 9).
[9] משום שאין איסור סחורה בהבלעה: ראה פרק ט סעיף יג.
[10] ואף שיש מחלוקת בצורת ההבלעה הרצויה, במקרה שלפנינו יש להקל היות שזה הידור בלבד. ועיין שבת הארץ (פ"ו ה"א אות ג/5, פ"ח הי"א אות ב).