עמוד ראשי קדושת פירות שביעית המינים שיש לנהוג בהם קדושת שביעית
שלב גידול הצמח הקובע לקדושת שביעית איסור סחורה אוצר הארץ
הנחיות לשיווק ירקות ופירות ולרכישתם טיפול בשאריות מזון שימושים נוספים בפירות שביעית
ביעור פירות שביעית המצוות התלויות בארץ בשמיטה ביעור מעשרות וּוידוי מעשרות
שמיטת כספים, פרוזבול ו"הקהל" דיני שביעית בשנה השמינית ארבעת המינים
1. הנחיות לירקן המשווק בשליחות אוצר בית דין
א. יש למכור בחנות רק תוצרת המפוקחת על ידי הרבנות המקומית, או על ידי אחת מוועדות השמיטה המאושרות על ידי הרבנות הראשית.
ב. על הירקן להיות שליח של בית הדין, על מנת לשווק תוצרת מטעם בית הדין.
ג. התשלום בעד הפירות ייקבע על ידי בית הדין, ואין לחרוג ממנו. תשלום זה נועד לכסות את הוצאות בית הדין ואת שכר הטִרחה של הירקנים,[1] והפירות עצמם ניתנים ללקוח בחינם.
ד. במקרי הצורך ניתן לשקול את הפירות,[2] ועדיף למכור את הפירות באומדן, ראה פרק טז סעיף י.
ה. מותר לקבל את התשלום במזומן, והכסף אינו נתפס בקדושת שביעית.[3]
ו. אם גוי נכנס לחנות ומעוניין לרכוש פירות הקדושים בקדושת שביעית, מותר למכור לו.[4]
ז. פירות וירקות שאינם משתמרים זמן רב (כגון עגבניות ואפרסקים) – מותר לספק אותם גם לצרכנים שאינם נזהרים בקדושת שביעית, ללא הגבלת כמות.[5] תוצרת המשתמרת זמן רב (כגון תפוחי אדמה ויין) – מותר לספק להם רק בכמות קטנה המספיקה לשבוע עבור בני הבית.[6]
ח. יש להודיע לצרכנים שפירות אלו קדושים בקדושת שביעית על ידי סימון מתאים, תליית שלט וכדומה. מומלץ לצרף קיצור הלכות קדושת שביעית.
ט. מותר להוביל פירות אלו לכל מקום בארץ ישראל, כולל לאילת ולסביבתה.[7]
2. הנחיות לירקן המשווק תוצרת שנמכרה בהיתר המכירה
י. אסור לשווק פירות שגדלו בקרקעות של חקלאים שאינם שומרים שביעית ולא מכרו את אדמתם לגוי. יש לקבל לחנות רק תוצרת שיש עליה פיקוח מוסמך שאכן היא מקרקע שנמכרה בהיתר המכירה.[8]
יא. ירקן או חנווני הרוצים להדר באיסור סחורה לאחר מכירת הקרקעות – ימכרו מוצר נוסף עם הפירות שהם נוהגים בהם קדושה ויאמרו לקונה שהתשלום הוא בעד אותו מוצר.[9] במקרה זה, ניתן להבליע גם מוצר יקר בקניית מוצר זול.[10]
יב. ירקן שמשווק הן תוצרת מטעם בית הדין, והן תוצרת שנמכרה בהיתר מכירה, עליו לבדל באופן ברור את שני הסוגים.
3. הנחיות לצרכן הרוכש פירות וירקות
יג. יש לרכוש פירות וירקות רק ממקום מפוקח על ידי הרבנות המקומית או על ידי אחת מוועדות השמיטה המאושרות על ידי הרבנות הראשית.
יד. מן הראוי להעדיף תוצרת המשווקת באמצעות אוצר בית דין, כדי לזכות באכילת פירות הקדושים בקדושת שביעית, וכדי לחזק את ידי חקלאים המתאמצים בשמירת השמיטה.
טו. עם זאת, קניית תוצרת מותרת בכל מקום שיש בו השגחה שהקרקעות נמכרו לגוי כדין, עפ"י היתר המכירה, ולא צריך לחשוש לאיסור סחורה.
טז. באוצר בית דין, כיוון שהתשלום לא ניתן עבור הפירות עצמם, אין הכסף נתפס בקדושת שביעית, ומשום כך יכול הצרכן לשלם במזומן.
יז. כמה חברים יכולים לקחת ביחד כמות גדולה מאוצר בית הדין ולחלק אותה ביניהם. בחלוקה זו אין איסור מדידה,[11] והתשלום שמשלם האחד לחברו אינו נתפס בקדושת שביעית.[12]
יח. מי שלקח כמות גדולה מאוצר בית דין, ומוכר לחברו את מה שלא דרוש לו, אף שמכירה זו מותרת[13] – אסור לו לשקול את הפירות,[14] והתשלום נתפס בקדושת שביעית.[15]
יט. אין איסור סחורה בהבלעה.[16] משום כך מותר לקנות מוצר שרק חלק ממרכיביו קדוש בקדושת שביעית.[17] כמו כן מותר לשלם עבור ארוחה במפעל מזון (קייטרינג) המשתמש בפירות שביעית.
כ. אסור לקנות תוצרת חקלאית מחקלאי העובר על איסורי שמיטה. לכן לפני כל קנייה יש לוודא שהמגדל מכר את הקרקע לגוי או שהוא עובד ומשווק על פי דרכי היתר אחרות.
כא. צרכן המהדר לנהוג קדושת שביעית בפירות שגדלו בקרקע לאחר שנמכרה לגוי, יכול לקנותם בדרך הרגילה.[18] אין בכך משום "לפני עור לא תיתן מכשול" ומשום מסירת דמי שביעית לעם הארץ,[19] מפני שהסוחרים נוהגים כדין, עפ"י היתר המכירה. [20]
[1] שכר עבודה זה מחושב כשכר בטלה. הגר"ח ברלין (מובא במשנת ר' עקיבה סי' ד); 'תורת השמיטה' (סי' יד ס"ק לז). על אלו הוצאות מגיע החזר -עיין 'בצאת השנה' (עמ' מב הערה 8); 'שמיטה כהלכתה' (פרק ג סעיף טז).
[2] 'שו"ת אז נדברו' (ח"י סי' מה); 'שו"ת משנת יוסף' (ח"א סי' כג). ועיין שבת הארץ (פ"ו ה"ג אות ב הערות 11-10).
[3] מכיוון שהתשלום הוא על הוצאות הגידול והתפעול, ולא עבור הפירות עצמם.
[4] על אף שאין מאכילים פירות שביעית לגוי (שבת הארץ פ"ה הי"ג אות ג), אם בא מעצמו אין חיוב למנוע ממנו פירות שביעית.
[5] משל"מ (פ"ח הי"ד); הרב קוק (שבת הארץ פ"ח הט"ז אות ב). לדעת 'תורת הארץ' (ח"א פרק ח אות נג ד"ה אך) אסור לתת פירות כאלה למי שאינו נזהר בקדושת שביעית, על פי מעשרות (פ"ה מ"ג). וכך הורה הגר"מ אליהו. ועיין שבת הארץ (שם).
[6] תוספתא (שביעית פ"ו הי"א). וכך פסק הרב קוק (שבת הארץ פ"ח הי"ד אות ו, הט"ז אות ב). לדעת הגר"ח ברלין (מובא בספר השמיטה עמ' מא הערה 11) מכירת פירות אלו מותרת ללא הגבלה. ועיין שבת הארץ (שם). למצבים מיוחדים ועיין 'שמיטת תשמ"ז בכפר עציון' (עמ' 25-24).
[7] חזו"א (סי' ד ס"ק ד, סי' יג ס"ק יג). ויש אוסרים: 'מלאכת שלמה' (פ"ו מ"ה); 'תורת הארץ' (פ"ח אות סא). ועיין שבת הארץ (פ"ה הי"ג אות ב). והנפק"מ היא לגבי אילת היות שהיא נמצאת בתחום עולי מצרים ומחוץ לגבולות עולי בבל לעניין זה ראה פרק א סע' יח.
[8] עיין משפט כהן' (סי' עו) שכתב שאין להסתמך על רוב קרקעות מכורות, אלא יש לברר במידת האפשר. וכן פסק ב'שו"ת ישכיל עבדי' (ח"ו בהשמטות סי' ט, ח"ז יו"ד סי' לו, אולם בילקוט יוסף (הל' שביעית הערה יג) הקל לעניין ספיחין, שניתן לסמוך על רוב. ועיין שבת הארץ (פ"ח ה"י אות ב, ה"כ אות ב והערה 9).
[9] משום שאין איסור סחורה בהבלעה: ראה פרק ט סעיף יג.
[10] ואף שיש מחלוקת בצורת ההבלעה הרצויה, במקרה שלפנינו יש להקל היות שזה הידור בלבד. ועיין שבת הארץ (פ"ו ה"א אות ג/5, פ"ח הי"א אות ב).
[11] 'שו"ת אז נדברו' (ח"י סי' מה). ועיין שבת הארץ (פ"ו ה"ג אות ב והערה 11).
[12] מפני שחברו לקח פירות בשליחותו, והתשלום הוא עבור פריעת חוב ולא מחיר הפירות.
[13] רמב"ם (פ"ו ה"ב).
[14] עפ"י רמב"ם (פ"ו ה"ג).
[15] עפ"י רמב"ם (פ"ו ה"ח). וראה לעיל פרק טז סעיף ב.
[16] ראה פרק טז סעיף ט.
[17] הגרצ"פ פרנק ('כרם ציון' פרק יז; 'גאון צבי' ס"ק א), וטעמו משום שהדבר נחשב כהבלעה. אמנם יש הסוברים שאין זו הבלעה. כך סבור גם הגרא"מ שטיינברג ('בית רידב"ז', משמרת להבית דף כג ע"א). וכך הורה הגר"מ אליהו. ועיין שבת הארץ (פ"ח הי"א אות ב/2).
[18] 'שו"ת המבי"ט' (ח"א סי' כא ד"ה וגם).
[19] עיין שבת הארץ (פ"ח הי"א אות ג והערה 18). והגר"מ אליהו העיר שיש הנוהגים לשלם באופן שבו הכסף אינו יכול להיתפס בקדושת שביעית.
[20] 'מעדני ארץ' (סי' ז, סי' ח ס"ק כג); 'כרם ציון' (פרק יט סעיף ה); 'שו"ת אגרות משה' (או"ח סי' קפו). ועי' ועיין מה שכתב הרב קוק (שבת הארץ פ"ח ה"ח אות ו והערה 29) שמותר למכור כלי עבודה למי שנוהג עפ"י הוראת היתר מכירה. ועיין שבת הארץ (פ"ו ה"א אות ו, הערה 57-54, פ"ח ה"ב אות ט/1, הי"ד אות ז).