עמוד ראשי קדושת פירות שביעית המינים שיש לנהוג בהם קדושת שביעית
שלב גידול הצמח הקובע לקדושת שביעית איסור סחורה אוצר הארץ
הנחיות לשיווק ירקות ופירות ולרכישתם טיפול בשאריות מזון שימושים נוספים בפירות שביעית
ביעור פירות שביעית המצוות התלויות בארץ בשמיטה ביעור מעשרות וּוידוי מעשרות
שמיטת כספים, פרוזבול ו"הקהל" דיני שביעית בשנה השמינית ארבעת המינים
א. פירות וירקות השייכים לשנה השביעית ונאספים בשנה השמינית, יש לנהוג בהם קדושת שביעית גם בשנה השמינית.
מציאות כזו קיימת בכמה סוגי צמחים:
ב. איסור המלאכות עבור פירות השביעית חל גם בשנה השמינית, ואסור לבצע בגופם של פירות השייכים לשנת השמיטה מלאכות לצורך גידולם.[2] עם זאת מותר לעשות את המלאכות הדרושות להגנה על הפירות.[3]
ג. מותר לעשות בשמינית את כל המלאכות הנצרכות לצורך העץ, גם אם הפירות יושפעו מהן לטובה.
ד. כאמור בפרק ח סעיף ב פירות השביעית הם הפקר, ואסור למנוע מבני אדם להיכנס למטע או לגינה ולקטוף את הפירות. היתר כניסה זה חל גם בשנה השמינית, אך רק עד זמן רביעה שנייה, שהוא בין כ"ג במרחשוון לר"ח כסלו.[4] לאחר זמן זה מותר לנעול את הגינה או המטע, ולקיים את מצוות ההפקר בהוצאתם החוצה של הפירות.
ה. שלב הגידול הקובע את שייכות הפרי לדיני השמיטה הוא החנטה, ולכן פירות שחונטים לפני ראש השנה של השמינית, יש לנהוג בהם קדושת שביעית.[5]
ו. זמן הביעור של רוב סוגי הפירות הוא בשנה השמינית. הזמנים מפורטים בלוח זמני הביעור בנספח הביעור.
ז. ראו בנספח לוח קדושת שביעית. את הזמנים שמהם ואילך אין צורך לנהוג בפירות קדושת שביעית.
ח. ירקות שגדלו בהיתר בשביעית, ונלקטו בשביעית[6] – יש לנהוג בהם קדושת שביעית ואין צורך לעשרם, גם אם צורכים אותם בשמינית.[7]
ט. ירקות שגדלו בהיתר בשביעית ונלקטו בשמינית, יש לנהוג בהם קדושת שביעית, ולהפריש מהם תרומות ומעשרות.[8]
י. איסור ספיחין נוהג גם בשנה השמינית.[9] אי לכך ירקות שגדלו באיסור בשביעית ונלקטו בשביעית אסורים באכילה לעולם.[10]
יא. ירקות שגדלו באיסור בשביעית ונלקטו בשמינית או שמקורם אינו ידוע – מותרים באכילה לפי זמן ההיתר של הספיחין, כמפורט להלן.[11]
יב. זמן היתר הספיחין הוא משיגיע הראשון מבין המועדים הבאים:[12]
יג. במינים עמידים (כגון גזר, בצל או תפוחי אדמה) יש להחמיר ולברר מתי היבול בשווקים מוגדר שרוב גידולו ולקיטתו היה בשנה השמינית. למעשה יש לשאול שאלת חכם על מנת לבחון באופן המעשי מתי ירקות אלה מצויים בשוק.[18]
יד. שלב הגידול הקובע בגידולי הגרגרים (תבואה וקטניות) הוא שליש גידולם, ולכן אם דגנים אלו הביאו שליש לאחר ראש השנה, אין בהם איסור ספיחין.[19] במצב של ספק, יש לנהוג בהם כמו בירקות.[20]
טו. זמני ההיתר במינים השונים מפורטים בנספח לוח קדושת שביעית.
טז. כאשר מדובר באדמות שנמכרו לגוי על פי היתר המכירה – יש מקום לסמוך על הדעות המתירות את כל הירקות מייד, גם לאלו שאינם נוהגים על פי היתר זה, למעט בצל ושום.[21]
יז. פירות האילן שגדלו בקרקעות שלא נמכרו לגוי ב'היתר המכירה' והגיעו ל"עונת המעשרות" בתחילת השנה השמינית לפני ט"ו בשבט – יש להפריש מהם תרומות ומעשרות ללא ברכה.[22] יש להפריש מפירות אלו מעשר שני.[23]
יח. ירקות שגדלו בשביעית בהיתר, כגון ירקות שנשתלו בגוש אדמה, בחממה, על ידי גוי, או בגבולות עולי מצרים, ונלקטו בשמינית – יש כאמור להפריש מהם תרומות ומעשרות, ולנהוג בהם בקדושת שביעית.[24]
יט. מכירת הקרקעות היא למשך שנתיים. נהגו שהרבנות הראשית דואגת לקנייה מחדש של כל הקרקעות מהגוי במהלך חודש תשרי של מוצאי השמיטה. לכן כל תוצרת חקלאית שתגיע ל"עונת המעשרות" לפני כן,[25] יש להפריש ממנה תרומות ומעשרות ללא ברכה.[26] נתינת המעשר הראשון ללוי תהיה לפי חלקו היחסי של היהודי בגידול.[27] במקומות שבהם מפרישים תרומות ומעשרות בכל השנים בברכה, יש לברר את המועד המדויק של קניית הקרקעות מחדש, כדי לדעת ממתי לברך על ההפרשה.[28]
[1] על אף שאין לעשות כן, מכיוון שנעשית מלאכה בקרקע ישראל, מכל מקום במקרה זה לא חל איסור ספיחין.
[2] עי' "שבת הארץ" (פ"ג ה"י אות ב).
[3] הרב קוק ("שבת הארץ" פ"א ה"ה אות כ).
[4] רמב"ם (פ"ז הי"ח) ועיין שבת הארץ (שם).
[5] בצאת השנה (חוזר כ עמ' ס).
[6] הדבר יתכן בירקות קשים שנשמרים לאורך זמן, תפוחי אדמה, גזר וכדומה.
[7] ירקות שנקטפו בשנה השמינית אך רוב גידולם היה בשנה השביעית - יש בהם קדושת שביעית מדרבנן ראה תוס' אנ"ש (פ"ו מ"ד ד"ה משיעשה) בדעת 'פאת השולחן' (סי' כב ס"ק ט); חזו"א (סי' ט ס"ק יג ד"ה פ"ו). וכן נראה מדברי הרב קוק : ועיין שבת הארץ (פ"ד ה"ו אות א, ה"ז אות א, ג; ה"ח אות ז; הי"ג אות ב).
[8] הרב קוק (שבת הארץ פ"ד ה"ח אות ז) עפ"י תוספתא (פ"ד ה"ח). לדעת הגר"מ אליהו אין לברך על הפרשה זו.
[9] רמב"ם (שמיטה ויובל ד, ה, ראה שבת הארץ ד, ו אות א).
[10] חזון איש (ט, יג, ד"ה פ"ו).
[11] רמב"ם (פ"ד הט"ו). ולדעת הראב"ד (השגה שם) אין היתר לירקות אלו והם אסורים לעולם. עיין שבת הארץ (אות ב). ולעניין איסור "נעבד", ראה לעיל פרק טז סע' כח.
[12] ההבחנה בין ירקות (היינו ירקות עלים) לבין פירות האדמה, מקורה בדברי הרמב"ם (פ"ד ה"ז) המבחין בין "שאר הפירות" לבין "ירק". וכ"כ בדעתו: שו"ת "ציץ אליעזר" (חי"ב סי' סא אות ב); 'כרם ציון' (פרק יא סעיף ט). ועיין שבת הארץ (אות ד, ה/2). מקורה הלשוני של הבחנה זו, במשנה (ברכות פ"ו מ"א).
מדברי הר"ש (פ"ד מ"ו ד"ה משיעשה) שדברי המשנה "משיעשה כיוצא בו" נאמר הן על פירות אדמה מסופקים והן על ידועים, אלא שבכל סוג טעם ההיתר שונה. ועיין שבת הארץ (פ"ד ה"ז אות ב והערה 17).
[13] מקור היתר הירק מיד: שביעית (פ"ד מ"ו); רמב"ם (פ"ד ה"ז). לסוג הירקות שבהם מדובר ישנן דעות שונות, ראה שבת הארץ (פ"ד ה"ז-ח, הי"ג).
[14] עפ"י שביעית (פ"ו מ"ד). בירקות מסופקים טעם ההיתר הוא משום שתולים גם במיעוט של ירקות מותרים. ובירקות ידועים טעם ההיתר הוא משום שבשלב זה רב ההיתר על האיסור באותו ירק. ועיין שבת הארץ (פ"ד ה"ז אות ב, ה"ח אות ג/2).
[15] עיין שבת הארץ (פ"ד ה"ז אות ב/2; ה"ח אות ג; הכ"א אות ב).
[16] הנימוק להיתר הוא ביטול האיסור ברוב ולא בכך שניתן היה לקבל את רוב גידול הירק מזריעת השמינית. ועיין שבת הארץ (פ"ד ה"ז אות ב/2). הרב קוק מסביר שברוב סוגי הירקות אין צורך בהוכחה שגדל רובו, ודי בכך שעשה כיוצא בו במקום אחר כדי שנוכל לסמוך על כך שמן הסתם גדל רובו במקום זה.
[17] עפ"י רמב"ם (פ"ד ה"ו). ולדעת הראב"ד (השגה שם) אין הספיחין מותרים בחנוכה אלא ברוב גידול. ועיין שבת הארץ (אות ב), חזו"א (סי' ד ס"ק ד ד"ה שם ולעניין). לדעת 'פאת השולחן' (סי' כב ס"ק ט) חנוכה מתיר רק ירקות מסופקים.
[18] לדעת הרש"ס (פ"ט ה"א ד"ה עוד ראיתי) ירקות המתקיימים ושאין זרעם כלה - אינם מותרים מיד אלא משיעשו כיוצא בהם, כגון שום. ומדברי הרב קוק (שבת הארץ פ"ד ה"ז אות ה) עולה ששאר המפרשים חולקים על כך וסוברים שגם ירקות אלו מותרים מיד. במשנה שביעית (פ"ה מ"ה) נאמר שהלוף מותר במוצאי שביעית "משירבה החדש", ולא בזמן "משיעשה כיוצא בו" שנאמר בשאר הירקות. בהגדרת ההבדל שבין הלוף לשאר הירקות ועיין שבת הארץ (פ"ד ה"ז אות ה/3, ה"ח אות ג). לביאור דינם של ירקות מתקיימים שיש ספק על מקורם לעומת ירקות שידוע שהתחילו לגדול בשביעית עיין שבת הארץ (פ"ד ה"ח אות א).
[19] רמב"ם (פ"ד הי"ג); ר"ש (פ"ט מ"א סד"ה כל הספיחין); שבת הארץ (פ"ד ה"ט אות ב).
[20] 'שו"ת ישועת משה' (זרעים סי' יב אות ה); שבת הארץ (פ"ד ה"ז אות ה/2).
[21] כ"כ הרב קוק (פ"ד הי"ג אות ג) בהסבר דעת הרמב"ם אף לעניין הירקות הידועים. וקל וחומר לירקות המסופקים (עי' שבת הארץ פ"ד ה"ז אות ה).
[22] עיין שבת הארץ (פ"ד ה"ח אות ז, הי"ג אות א והערה 3). לדעת הר"ש והראב"ד (תו"כ בהר פר' א הל' ד) יש קדושת שביעית בפירות האילן בשנה השמינית עד ט"ו בשבט. וכך נקט הגר"ח ברלין (מובא בספר השמיטה עמ' י הערה 3). ועיין הרב קוק ('משפט כהן' סי' סו ד"ה את); הגרש"ז אויערבך ('מעדני ארץ' סי' א ד"ה אולם, גם); והגר"ש ישראלי ('חוות בנימין' ח"א סי' ט אות ז). מחשש לדעות אלו - יש להפריש תרומות ומעשרות ללא ברכה.
[23] החזו"א (סי' ט ס"ק יח ד"ה יו"ד) נוטה לומר שמפרישים מעשר שני. ועיין ספר 'עוטה אור' (סי' לג) שנוטה להפריש מספק את שני המעשרות.
[24] הרב קוק (שבת הארץ פ"ד ה"ח אות ז) עפ"י תוספתא (פ"ד ה"ח). לדעת הגר"מ אליהו אין לברך על הפרשה זו.
[25] שלב הגידול הקובע לחיוב תרומות ומעשרות הוא "עונת המעשרות", ראה רמב"ם (מעשרות ב, ג- ה).
[26] לדינם של פירות שהגיעו לעונת המעשרות ברשות גוי, עיין רמב"ם (תרומות פ"א הי"ב-הי"ג); מנחת שלמה (סי' נא אות כא).
[27] עפ"י רמב"ם (תרומות פ"א הי"ב); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף ה). בדין נתינה ללוי ולעני בשאר השנים, עיין "הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית" (פרק יד סעיף 5).
[28] ישראל שקנה קרקע מגוי ובה פירות קודם שהגיעו לעונת המעשרות - חייבת בתרומות ומעשרות. במקרה זה חלה חובה לתת ללוי את כל המעשר: רמב"ם (תרומות פ"א הי"ב); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף ה).
הרמב"ם (תרומות פ"א הי"ד) והשו"ע (יו"ד סי' שלא סעיף ז) מוסיפים שאם גמר המלאכה היה על ידי פועל גוי - הפירות פטורים לגמרי מתרומות ומעשרות.