מדידה ומשקל בפירות שביעית

א. המקור וטעמי האיסור

1. המקור

המקור לאיסור שקילה ומדידה של פירות שביעית הוא בדברי המשנה[1] והתוספתא[2]: 'אין מוכרין פירות שביעית לא במידה ולא במשקל ולא במניין'.

 

2. הטעמים לאיסור

ניתן להבין בשלושה אופנים את הסיבה לאיסור:[3]

א. שקילה ומדידה של פירות שביעית נאסרה משום שיש בכך ביטוי לאיסור סחורה, שכן דרך זו של שקילה ומדידת פירות מבטאת את דרך המסחר שנאסרה בשנה השביעית.[4]

ב. איסור המדידה והשקילה נובע מהצורך לעשות היכר שמדובר בפירות שיש בהם קדושת שביעית.[5]

 

ההבדל המעשי בין שני הביאורים הוא בחלוקת פירות שביעית שלא בדרך מכירה.[6]

אם סיבת איסור המדידה והמשקל היא משום איסור סחורה - הרי שבחלוקה שאינה בדרך של מקח וממכר לא יחול האיסור. ברם אם הסיבה היא משום הצורך בהיכר בפירות קדושת שביעית, הרי שזו סיבה עצמית שאינה מושפעת מדרך המכירה או מדרך החלוקה, ויהיה איסור למדוד ולשקול גם בדרך חלוקה.

דברי הרמב"ם יכולים להתפרש לפי שתי האפשרויות הללו:

כשמוכרין פירות שביעית, אין מוכרין אותן לא במידה ולא במשקל ולא במניין, כדי שלא יהיה כסוחר פירות בשביעית, אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה להודיע שהוא הפקר.[7]

מדבריו נראה שיש ב' טעמים לאיסור מדידה ושקילה: שלא יהיה נראה הדבר כסחורה בפירות שביעית, וכן להודיע שפירות אלו הם הפקר.[8]  

אולם, יש שפירשו בדבריו שטעם אחד הוא - להראות היכר והבחנה שפירות אלו הם פירות שביעית, ומכירתם מתבצעת באופן שונה מבכל שנה.[9] השוני וההבחנה באים לידי ביטוי באיסור המדידה והמשקל, שבאופן כזה 'לא יהיה כסוחר פירות בשביעית', וכאשר המכירה אינה נעשית בדרך הסחורה הרגילה, באה לידי ביטוי מהות השוני 'שהוא הפקר'.[10] לפי הסבר זה בדעת הרמב"ם, המטרה באיסור המדידה והמשקל היא להוות היכר למהותם של פירות השנה השביעית ולאיסוריה, כביאור השני בטעם האיסור.

 

ג. טעם נוסף לאיסור שקילה ומדידה מצוי בדברי הגר"א שכתב בקצרה בטעם האיסור: 'משום ביזיון'.[11] בביאור טעם זה יש מי שכתב שמשום שיבול השביעית קדוש בקדושת שביעית, אזי שקילה ומדידה מהווה ביזיון קודשים.[12]

לביאור זה עולה, שעצם המכירה במידה ובמשקל היא ביזיון לפירות השביעית, וממילא יש כאן איסור עצמי למדוד ולשקול פירות שביעית.[13]

 

ב. השלכות

להלן יובאו מספר השלכות מעשיות מטעמי האיסור.

 

1. האיסור על המוכר או גם על הקונה

השאלה אם האיסור למדוד ולשקול חל על המוכר או גם על הקונה, תלויה היא בטעמי האיסור.

אם טעם האיסור משום ביזיון פירות הקדושים בקדושת שביעית, אזי האיסור חל גם על הלוקח, מה עוד שמטרת האיסור היא להזכיר גם ללוקח לנהוג קדושה בפירות אלו.[14]

אם סיבת האיסור היא כדי שיהיה ניכר שפירות אלו נמכרים בשונה מיתר השנים, הרי שאיסור מכירתם כרגיל במידה ומשקל חל על המוכר בלבד.[15]

אם הטעם לאיסור המדידה והמשקל נובע מאיסור הסחורה בפירות שביעית, הרי שדין זה תלוי בשאלה מי עובר באיסור סחורה, המוכר או הקונה.[16]

 

2. מידה ומשקל בקונה יבול מגוי בארץ ישראל

הפוסקים נחלקו אם איסור מדידה ומשקל בפירות שביעית חל גם ביבול גוי שקנה קרקע בארץ ישראל. מחלוקת זו תלויה במידה רבה בשאלה הקודמת, האם האיסור חל על המוכר או גם על הלוקח, שהרי אם האיסור חל רק על המוכר המודד והשוקל את הפירות, הרי הוא גוי, ולא אכפת לנו שישקול וימדוד פירות שביעית.[17] אבל אם האיסור חל גם על הלוקח, הרי שגם לקונה מן הגוי יש איסור למדוד ולשקול, אף על פי שהוא אינו שוקל ומודד אלא מקבל אל ידיו פירות שביעית מדודים ושקולים.

אמנם נראה ששורשה של שאלה זו תלוי בשאלה עקרונית האם יש קדושת שביעית ביבול נכרי.[18] 

אם הסיבה לאיסור המדידה והמשקל היא משום ביזיון קדושתם של פירות שביעית, הרי אם אין קדושת שביעית ביבול גוי, אזי אין איסור מדידה ושקילה.[19] 

אולם אם ישנה קדושת שביעית ביבול גוי, הרי שיש איסור של ביזיון קדושת הפירות, ועל כן יש איסור מדידה ושקילה.[20]

בשאלה זו, האם יש קדושת שביעית ביבול גוי, נחלקו המנהגים למעשה. המנהג המקובל בארץ ישראל הוא שאין קדושת שביעית בפירות הגוי.[21] אבל לדעת ה'חזון איש' יש בפירות אלו קדושת שביעית.[22] הכרעת ה'חזון איש' העלתה את בעיית הסחורה בפירות שביעית, שהרי המוכר היהודי הקונה מן הגוי, מוכר פירות אלו לחברו היהודי, דבר האסור באיסור סחורה.

כדי שלא תהייה בעיה של איסור סחורה הוא הציע שכל קונה בפני עצמו ימנה את בעל המכולת להיות לו לשליח מול הנכרי,[23] על ידי שטר. באופן זה אין בעיה של סחורה, שהרי אין כאן צד שלישי אלא רק שני צדדים: הנכרי והקונים, ובעל המכולת הוא שליח. כיוון שאין במכירה זו איסור סחורה, יש להתיר לבעל המכולת למדוד ולשקול את הפירות.[24] היתר זה מתבסס על כך שבמכירה זו אין איסור סחורה. אך לאור הטעמים השונים באיסור מדידה ושקילה של פירות שביעית, אם האיסור למדוד ולשקול פירות שביעית הוא מסיבה עצמית (איסור הביזיון, חיוב היכר) ואינו תלוי באיסור סחורה - הרי שהוא קיים גם כאשר אין בעצם המכירה איסור סחורה.[25]

 

3. מדידה ושקילה שלא למטרת מכירה

האם מותר למדוד ולשקול פירות שביעית שלא למטרות מסחר אלא לצורך שימוש ביתי?

לפי הטעם שסיבת האיסור בשקילה ומדידה היא משום ביזיון פירות שביעית, הרי גם בשקילה לצורך שימוש ביתי יש בזיון קדושת פירות שביעית. אולם אם שורשו של האיסור נובע מאיסור סחורה, הרי אם האדם מודד ושוקל שלא למטרת מסחר, אין בכך איסור.[26]

 

4. מכירת פירות שביעית בהבלעה

אם האדם מוכר או קונה פירות שביעית בהבלעה, כלומר הוא קונה יחד עם הפירות גם דבר שאינו קדוש בקדושת שביעית, יש שכתבו להתיר לשקול ולמדוד[27] כי אין זו מכירה אלא מתנה[28], ובאופן זה אין איסור למדוד ולשקול את הפירות.

אולם יש שאסרו מדידה ושקילה בהבלעה.[29] 

מחלוקתם זו תלויה היא בטעם איסור מדידה ושקילה של פירות שביעית, שכן אם איסור זה נובע מאיסור סחורה - אסור. אך אם סיבת האיסור הינה סיבה עצמית - מותר.

 

5. מדידה ושקילה באוצר בית דין

אם איסור שקילה הוא תוצאה של איסור הסחורה, אזי מותר לשקול במסגרת אוצר בית דין שכן במסגרת זו אין איסור סחורה.  

אולם, אם סיבת איסור המדידה והמשקל הינה סיבה עצמית איסור הביזיון, חיוב היכר), הרי גם במקום שבו משווקים שלא בדרך של סחורה האסורה, מכל מקום יעמוד בעינו איסור המדידה והמשקל.

למעשה, ישנם מנהגים שונים בשקילה ומדידה של פירות אוצר בית דין:

המגיד הירושלמי הרב בן ציון יאדלר[30] מתאר את מנהג בית הדין שבירושלים, שהיה מקפיד לחלק את פירות אוצר בית הדין שלא במידה ובמשקל אלא 'חילק בלא משקל'. אם כנים הם הדברים, הרי שבבית הדין של ירושלים סברו שאיסור מדידה ושקילה של פירות שביעית אינו תלוי באיסור סחורה, אלא שזהו איסור עצמי, כטעמו של הגר"א. ממילא גם במקום שבו אין חשש של איסור סחורה, כבאוצר בי"ד, יחול האיסור של מדידה ושקילה.

לעומת זאת, בשטר אוצר בית דין שניסח ה'חזון איש' נכתב: 'הנ"ל יגבה... כל ההוצאות אשר יהיו לו מאלה שיקחו את הפירות לכל מידה ומשקל כפי שיעלו ההוצאות'.[31] משמע מדברים אלו שמותר לשליח בית הדין לחלק את הפירות במידה ומשקל, ומכאן שלדעת ה'חזון איש' איסור מדידת ומשקל פירות שביעית תלוי באיסור הסחורה.[32]

כאמור, אלו הם שני מנהגים שונים אשר שורשיהם נעוצים בטעמי האיסור.

 

ג. פירות חוץ לארץ

חכמים הרחיבו את האיסור לשקול ולמדוד פירות שביעית גם ביבול הבא מחוץ-לארץ לארץ ישראל, כזה שיש כמותו בארץ. אבל אם היבול הבא מחוץ-לארץ ניכר שמצוי רק שם ואין כמותו בארץ, ניתן לשקול ולמדוד אותו כבכל השנים.[33]

 

ד. מקורות

* להרחבה, ראו: הרב נתנאל אוירבך, 'שקילת פירות של אוצר בית דין' (אמונת עתיך, גיליון 106 שבט תשע"ה עמ' 49-56), בקישור: https://www.toraland.org.il/1580

[1] שביעית (פ"ח מ"ג).

[2] תוספתא (שביעית פ"ו הי"ז).

[3] הפוסקים התלבטו בביאור דברי הירושלמי (שביעית פ"ח ה"ג) שמנמק את טעם איסור שקילה ומדידה כך: 'למה, כדי שימכרו בזול. וישקלו בליטרא וימכרו בזול? אם אמר את כן, אף הוא אינו נוהג בהן בקדושה'. בתחילת דבריו מנמק הירושלמי את האיסור למדוד ולשקול פירות שביעית, מחמת הצורך במכירתם בזול. על נימוק זה מקשה, 'וישקלו בליטרא וימכרו בזול'. כלומר, אם אכן הסיבה לאיסור היא מצד הצורך במכירה בזול, הרי שניתן למדוד ולשקול, ומכל מקום להוזיל את המחיר. תשובת הירושלמי 'אם אמר את כן, אף הוא אינו נוהג בהן בקדושה', יכולה להתפרש בב' אופנים: א. בתשובתו דוחה הירושלמי את הצעת המקשן, למדוד ולמכור בזול, וטוען שאין מודדים ואין שוקלים כדי להראות שאינו סוחר בפירות שביעית. לפי זה איסור המדידה והשקילה הוא מטעם איסור סחורה. כאמור, בירושלמי נאמר: 'אם... אינו נוהג בה קדושת שביעית', שכן זאת הסיבה לאיסור הסחורה, השקילה והמדידה. ב. בתשובתו טוען הירושלמי, שעל ידי התקנה למכור פירות שביעית בזול, יבואו האנשים להכיר בכך שמדובר בפירות הקדושים בקדושת שביעית. לפי זה, שורש איסור המדידה והשקילה ותקנת המכירה בזול הוא אחד - לעשות היכר לכך שמדובר בפירות שיש בהם קדושת שביעית.

[4] רש"ס (שביעית פ"ח ה"ג ד"ה ומסיק); תורת השביעית (הלוי, עמ' תח).

[5] פאת השולחן (הל' שביעית סי' כו בית ישראל ס"ק י); הון עשיר (שביעית פ"ח מ"ג).

[6] ראו: שבת הארץ (פ"ו ה"ג אות א).

[7] רמב"ם (הל' שמיטה פ"ו ה"ג).

[8] השוו לדבריו בפירוש המשנה (שביעית פ"ח מ"ג).

[9] פאת השולחן (הל' שביעית סי' כו בית ישראל ס"ק י); שו"ת אז נדברו (ח"י סי' מה).

[10] רדב"ז (הל' שמיטה פ"ו ה"ג).

[11] שנות אליהו (שביעית פ"ח מ"ג ד"ה אין). ראו: פאת השולחן (הל' שביעית סי' כו בית ישראל ס"ק י), שהביא דבריו של הגר"א וביארם בהשוואה לדברי הרמב"ם.

[12] מקדש דוד (סי' נט ס"ק ה, ד"ה כתב המהרי"ט). לשיטה זו, קדושת שביעית היא קדושה מהותית, ראו ערך 'קדושת שביעית' (אות א) - https://www.toraland.org.il/88619  

[13] להלכה נחלקו האחרונים האם יש לקבל את טעמו של הגר"א לאיסור מדידת פירות שביעית ושקילתם שיסודו הוא ביזיון פירות שביעית, וממילא לאסור המדידה והשקילה בתוצרת של אוצר בית דין, או שמא אין לקבל את טעמו של הגר"א. הרב בנימין זילבר (שו"ת אז נדברו, ח"י סי' מה) כתב לדחות את טעמו של הגר"א, הן מהסיבה שלא נזכר טעמו זה בשאר הראשונים, והן מהסיבה 'שאין קדושה ממש על פירות שביעית, ואין מצוות אכילה כמו בתרומה וקדשים, למה נחמיר כלל באיסור משקל דרבנן'. לעומתו, הרב יוסף ליברמן (שו"ת משנת יוסף, ח"א סי' כג אות ג) כתב שלדעת הגר"א סיבת האיסור היא ביזיון פירות שביעית בקדושתם, ועל כן אין לדחות את טעמו.

[14]. שמיטה כהלכתה (פ"ד ס"ק ה), בדעת הגר"א.

[15]. שו"ת משנת יוסף (ח"ג עמ' קכו).

[16]. בשאלה זו דן בשו"ת נודע ביהודה (אבן העזר סי' עז), וכתב שאין איסור על הלוקח. לעומת זאת, השואל (שם סי' עו), מוהרי"ץ הלוי מהמבורג, סבור שיש איסור גם על הלוקח; כן דעת ספר המקנה (קידושין נב ע"א). ראו עוד: שבת הארץ (פ"ו ה"א אות ו).

[17]. שו"ת אז נדברו (ח"י סי' מה).

[18]. הרב יוסף קארו סובר שאין בפירות אלו קדושת שביעית, ראו: שו"ת אבקת רוכל (סי' כד-כה); כסף משנה (הל' שמיטה פ"ד הכ"ט). לעומתו, הרב משה מטראני סובר שיש בפירות אלו קדושת שביעית, ראו: שו"ת המבי"ט (ח"א סי' יא).

[19]. אף שאמנם תלייה זו של האיסור בקדושת שביעית ביבול נכרי מתבקשת, מ"מ שונה היא בזה שיטתו של המבי"ט, ח"א סי' יא, הסובר שיש קדושת שביעת ביבול נכרי, ואעפ"כ סבור הוא שאין איסור סחורה ביבול נכרי (שו"ת המבי"ט, ח"א סי' שלו), וממילא אין גם איסור מדידה ומשקל ביבול זה, (שו"ת המבי"ט, ח"א סי' כא; שם ח"ג סי' מה). טענתו היא שאיסור סחורה הוא עניין ממוני.

[20]. יש שכתבו שכך היה מנהגו של מהרי"ל דיסקין, ראו: שו"ת משנת יוסף (ח"ג עמ' קכה אות יא); משנת שביעית (סי' ז עמ' לה); שמיטה כהלכתה (פ"ד ס"ק ה בהערה).

[21]. בארץ ישראל נהגו כהכרעת רבי יוסף קארו שאין ביבול נכרי קדושת שביעית, כך פסק הראי"ה קוק (שבת הארץ, מבוא פי"א, שם פ"ד הכ"ט; שו"ת משפט כהן, סי' ע); מעדני ארץ (שביעית סי' ב); שו"ת הר צבי (זרעים ח"ב סי' לט); ארץ חמדה (נוספות לשער ה סי' ב); שו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' יט). לאור זאת יבוארו דברי הראי"ה קוק (שבת הארץ, פ"ו ה"ה אות ב): 'ואין איסור למכור במידה או במשקל או במנין כי אם פירות ארץ ישראל מאותם שקדושת שביעית נוהגת בהם מן הדין'.

[22]. חזו"א (שביעית סי' ג ס"ק ח).

[23]. ראה משפטי ארץ (שביעית סוף פכ"ו); דרך אמונה (הל' שמיטה פ"ו ה"ב ס"ק יח), שהביאו הצעה זו של החזו"א ואת הסוגים השונים של שטרי השליחות.

[24]. דרך אמונה (הל' שמיטה פ"ו ה"ב ביאור ההלכה ד"ה כשמוכרין).

[25]. ראו: הרב מרדכי גרוס (שיעורי שביעית, עמ' קלז) שהיו כמה רבנים בירושלים שנהגו קדושה בפירות נכרי ובניהם המהרי"ל דיסקין. יתכן שזהו טעמם, שקנו מן הנכרי באופן שלא יהיה מדידה ושקילה מפאת החשש לדעת המבי"ט, שיש קדושה ביבול נכרי, ולטעמו של הגר"א שסיבת האיסור היא משום ביזיון פירות שביעית. ראו: שו"ת אז נדברו (ח"י סי' מה). אולם, הרב משה שטרנבוך (שמיטה כהלכתה, פ"ד סעי' ו), הסתפק בכוונתו זו של המהרי"ל דיסקין, אם נהג כך להחמיר על עצמו או מעיקר הדין.

[26]. דרך אמונה (הל' שמיטה פ"ו ה"ג ביאור ההלכה ד"ה כשמוכרין); שו"ת אז נדברו (ח"י סי' מה).

[27]. שמיטה כהלכתה (פ"ד סעי' ה); שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' כג אות ד).

[28]. ראו עוד: שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' כג אות ו), שכתב להוכיח שאין בהבלעה איסור סחורה מפאת שלא הוי כדרך מסחר.

[29]. שו"ת ישועת משה (זרעים סי' ג אות יז).

[30]. בטוב ירושלים (עמ' רל). הובאו הדברים בחוברת הליכות שדה (גיליון 50 עמ' 34-35); תורת השמיטה (אייזנטל, עמ' קט).

[31]. הליכות שדה (גיליון 92 עמ' 39). ראו עוד: הליכות שדה (גיליון 50 עמ' 34-35), שהביאו רשימות דברים ששאל הרב פלס את החזו"א, ובעניין זה אמר לו החזו"א: 'לבי"ד מותר גם אריזה וגם מידה'.

[32]. שו"ת אז נדברו (ח"י סי' מה); דרך אמונה (הל' שמיטה פ"ו ה"ב ביאור ההלכה ד"ה כשמוכרין).

[33] תוספתא (שביעית פ"ד הי"ח); ירושלמי (שביעית (פ"ח ה"ג); רמב"ם (הל' שמיטה פ"ו ה"ג).