היתר המכירה הוא היתר שמבוסס על פסקו של שו"ת 'שמן המור' (יו"ד סימן ד). הוא אף נפסק בידי ר' יצחק אלחנן, ר' שמואל מוהליבר ור' יהושע מקוטנא והתבסס ברבות השנים בידי הרבנים הראשיים לדורותיהם, ובראשם מרן הרב קוק.
היתר המכירה מבוסס על כמה עקרונות הלכתיים.
1. לדעת 'ספר התרומה', כשגוי קונה קרקע בארץ ישראל, הרי שקנייתו זו מפקיעה את חיוב המצוות התלויות בארץ מקרקע זו.
2. חיוב השמיטה בימינו הוא מדרבנן.
3. אין קדושת שביעית ביבול שגדל בקרקע של גוי, כפסיקת מרן ה'בית יוסף' (שו"ת אבקת רוכל סימן כג).
4. אחת הטענות המרכזיות של המתנגדים להיתר המכירה היא העובדה שאין למכור לנכרי שדה או בית בארץ ישראל, משום שבכך עוברים על איסור 'לא תחונם', וכפי שפסק הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק י הלכה ג). במכירת הקרקע לזמן מוגבל אין משום איסור 'לא תחונם', ובעיקר משום שהמכירה נעשית מתוך מטרה לדאוג שהיישוב החקלאי לא יתמוטט ולא יגיע לחרפת רעב.