התורה מבטיחה שלמרות שאסור לעבוד עבודות חקלאיות בשנת השמיטה, מכל-מקום תהייה ברכה במשך שלוש שנים - בשנה השישית, השביעית ובשנה השמינית.
הפוסקים נחלקו מה עניינה של ברכה זו והאם היא שייכת גם בזמן הזה שתוקף חיוב השמיטה מדרבנן
התורה הביאה את שאלת ישראל 'וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ'.[1] על כך עונה התורה: 'וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים'.[2] מכאן שיש הבטחה מאת הקב"ה בברכה למשך שלוש שנים.
יש מפרשים שהברכה היא שתוציא הארץ כמות יבול גדולה מכפי שהיא רגילה להוציא.[3]
ויש אומרים, הברכה אינה בכך שהארץ תצמיח יבול יותר מכפי שעושה בדרך-כלל, אלא הכוונה היא שתהייה ברכה ביבול עצמו לאחר שהארץ תוציאנו, 'והוא שדקדק לומר ועשת את התבואה פירוש הברכה שיצו ה' תעשה ריבוי בתבואה כדי שתספיק לג' שנים הגם שהארץ תוציא צמחה כמדי שנה בשנה'.[4]
יש אומרים, הברכה חלה רק כאשר תוקף השמיטה מהתורה.[6]
ויש אומרים, הברכה חלה גם כשתוקף השמיטה מדרבנן.[7]
[1] ויקרא (כה, כא).
[2] ויקרא (כה, כב).
[3] אלשיך (וירא כה, כא).
[4] אור החיים (ויקרא כה, כא). ראו גם: ספורנו (ויקרא כה, יט-כא).
[5] להרחבה, ראו: משנת יוסף (שביעית ח"א עמ' יב-טז; שו"ת חי"ב סי' א).
[6] סמ"ע (חו"מ סי' סז ס"ק ב); חתם סופר (גיטין לו ע"א ד"ה ועברו על מ"ש); הגהות היעבץ (גיטין חו ע"ב ד"ה תוס' ד"ה ותקון); פאת השלחן (הל' שביעית סי' כט בית ישראל ס"ק ג); הרב יוסף ענגיל (אוצרות יוסף, שביעית בזה"ז עמ' 102); פרדס יוסף (ויקרא כה, ד; שם פסוק כא); אגרות הראי"ה (אגרת תקנה); מכתבי תורה (אלטר, מכתב סו אות ה); ספר השמיטה (עמ' עא); שו"ת בית אב"י (ח"א סוף סי' נב); הרב אברהם שפירא (הקדמה לספר קטיף שביעית).
[7] שו"ת מבי"ט (ח"ג סי' מה); חידושי הרי"מ (גיטין לו ע"ב ד"ה תוס' ד"ה ותקון); שו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' קנא; סי' קצח); שו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' נג); הרב יואל טייטלבוים (שו"ת דברי יואל, ח"א יו"ד סי' צז; שלש תשובות, עמ' נח); חזו"א (שביעית סי' יח ס"ק ד); תורת השביעית (כהנוב, סי' סא); חוט שני (הל' שמיטה פ"א ס"ק לב); הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי, שביעית סי' ב ד"ה נ"מ); שו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' שמג). ראו גם: כפתור ופרח (הוצאת בימ"ד להלכה, ח"ב פ"א עמ' מז הערה 209).