פרק ט"ו- נתינת מעשר ראשון ומעשר עני

א. מצוות תרומות ומעשרות מחולקת לשני חלקים: 1. ההפרשה עצמה וקריאת השם. 2. נתינת המעשרות. על ידי ההפרשה וקריאת השם (אמירת הנוסח) מפקיעים את איסור הטבל והפירות מותרים באכילה. לאחר מכן עדיין נותרת חובה לקיים את החלק השני: נתינת המעשרות.

ב. כאמור לעיל, תרומה גדולה ותרומת מעשר אינן ניתנות לכוהן, כי בזמן הזה אין לו אפשרות ליהנות מהן, משום שכולם בחזקת 'טמאי מתים'. רק בשמן זית יכולים הכוהנים להשתמש, לצורך הדלקת נרות.

ג. יש לתת מעשר ראשון ללוי גם בזמן הזה, ואין צורך לחפש לוי 'מיוחס' לשם כך, אלא כל מי שמוחזק כלוי - מותר לתת לו.¹

ד. אם הפירות אינם טבל וודאי, אלא יש ספק אם הם חייבים בתרומות ומעשרות - יש להפריש תרומות ומעשרות לפני האכילה, כדי שהם לא יהיו אסורים באיסור טבל, אך אינו חייב לתת את המעשר ללוי.²

ה. כהן, לוי ונשותיהם³ אינם צריכים לתת את המעשר ראשון ללוי אחר,⁴ אך הם חייבים להפריש כרגיל ולומר את כל נוסח ההפרשה.⁵ גם בת כהן ובת לוי פטורות מנתינת המעשר אף שנישאו לישראל.⁶ אמנם אם הם קנו או קבלו⁷ פירות שהם 'טבל ודאי', לאחר 'גמר מלאכה' (לאחר הקטיף) - חייבים הם בנתינת המעשר ללוי.⁸

ו. בשנים ג"ו, יש להפריש מעשר עני מן הפירות, וחייבים לתת אותם לכל עני שיבחר.

ז. דיני נתינת מעשר עני חמורים יותר, ויש לתת מעשר עני גם במצב של ספק,⁹ כאשר יש 'חזקת חיוב', לאמור שיסוד החיוב של מעשר עני מבורר ואינו מוטל בספק.¹⁰ להלן כמה דוגמאות למקרים שבהם יסוד החיוב של מעשר עני מבורר, ולכן חייב, וכמה דוגמאות אחרות שבהם פטורים מהנתינה.

1. הקונה מן השוק שאין מצויה בו מערכת פיקוח של כשרות,¹¹ צריך לתת מעשר עני, אף שאין לברך על ההפרשה, כי הפירות אינם טבל וודאי.¹²

2. בספק בשנות המעשר, בפירות כגון שסק אפרסק וכדו', שהחנטה שלהם היא בחודשים שבט - אדר, ויש ספק אם דינם כדין מעשר שני או כדין מעשר עני - יפריש בדרך של תנאי כפי שמוזכר ב'נוסח', ואינו חייב לתת מעשר עני.¹³

3. במקרה של תערובת שבוודאי מצוי מעשר עני בתוך התערובת - חייב לתת מעשר עני. לכן במיני הפירות הנ"ל, אם יש תערובת שבה בוודאי מצויים אפרסקים או שסק שחנטו בשנה השלישית או השישית - חייב לתת מעשר עני על הכול.

4. בפירות הדר - עדיף לתת את מעשר העני מן הפירות שהבשילו בשנה השלישית.¹⁴ ויותר טוב לתת את מעשר העני דרך 'מכירי עניים' ('בית האוצר'), ולהתנות עם העני שאם פירות השנה השלישית חייבים במעשר עני, הרי הם נתונים לו אז, ואם בשנה הרביעית - הרי הם נתונים לו בשנה הרביעית (וכן על זו הדרך בשנה השישית והשביעית [הפירות משתייכים לשנה שישית]).¹⁵

5. פירות וירקות שגדלים בתחום עולי מצרים, פטורים מנתינת מעשר עני. אך דגן, תירוש ויצהר (קמח, יין ושמן זית) - חייבים בנתינה.¹⁶

ח. ההגדרה של עני בימינו, בנויה מהצרכים שלו ושל בני משפחתו למשך שנה. אדם שיש לו סכום כסף, שמספיק למחייתו ולמחיית בני משפחתו למשך שנה אינו עני. לחלופין אם יש לאדם שכר עבודה מובטח שמספיק למחייתו כנ"ל, הוא אינו עני. כדי לדעת מהו שכר עבודה מינימאלי אפשר להשתמש בתור קריטריון ב'שכר המינימום' במשק.¹⁷  אם אין לו את כל אלה - הריהו עני.¹⁸

ט. נתינת מעשר העני היא נתינה של פירות המעשר לעני, ואין יוצאים ידי חובה בנתינת כסף בתור תמורה לאותם פירות.¹⁹

י. כיוון שכאמור, צריך לתת את הפירות דווקא למעשר עני, וכן יש קושי למצוא עני בכל פעם שהאדם מפריש תרומות ומעשרות, הדרך הנוחה והטובה ביותר לקיים את מצוות הנתינה, היא על ידי הלוואה מראש לעני קבוע ('מכירי עניים'), וכן נוהגים ב'בית האוצר' שליד מכון התורה והארץ. בצורה זו, הפירות נקנים מאליהם לעני בשעת 'קריאת שם',²⁰ והעני נותן למלווה רשות ליהנות מן הפירות תמורת קיזוז ההלוואה שהלווה לו מראש.