א. מן התורה, רק החקלאי או המגדל פירות בגינתו חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות, שנאמר 'תבואת זרעך' (דברים יד, כב). אמנם מדרבנן גם הקונה בשוק - חייב.1
ב. אם בעל הפירות רוצה שמישהו אחר יפריש מפירותיו, הוא יכול למנות אותו לשליחו, ואז יכול השליח להפריש במקומו. 2 לצורך מינוי השליחות די באמירה: 'תרום עבורי מן הפירות'.3
ג. האישה יכולה להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות שנקנים לצורך הבית.4 ואפילו הילדים הגדולים או העוזרת יכולים לעשות כן, אם ברור וידוע שבעל הבית או בעלת הבית מעוניינים בכך.5
ד. חרש שוטה וקטן אינם רשאים להפריש תרומות ומעשרות, ואם הפרישו - נותרו הפירות אסורים באיסור טבל.6 ראוי לציין שבימינו רוב הפוסקים מתייחסים לחרש שטופל במסגרת רפואית וחינוכית לשיקום ליקוי שמיעה כאל אדם רגיל, ולכן הוא יכול להפריש ככל אדם אחר.7 אך אם אינו יודע לדבר יש מחלוקת הפוסקים אם יכול להפריש ואחר יברך.8