תרומת מעשר

כא. נאמר בתורה (במדבר יח, כו-כח):

וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר.

וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב:

כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

כב. לאחר שהלוי קיבל את המעשר מן הבעלים, הוא צריך להפריש מתוכו את תרומת המעשר, שנאמר: 'ואל הלויים תדבר לאמור'.

כג. המידה שחייב הלוי להפריש מהמעשר היא עשירית מן הפירות שקיבל, שנאמר: 'והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר'.

כד. עשירית זו מתוך המעשר שהלוי מקבל, הוא צריך לתת לכוהן, שנאמר: 'ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרון הכהן'.

כה. הבעלים יכול להפריש את תרומת המעשר במקום הלוי, ולתת לו את המעשר לאחר מכן.¹ כיום אנו נוהגים כך, וב'נוסח הפרשת תרומות ומעשרות' אנו כוללים גם את המעשר וגם את תרומת המעשר, ועל ידי כך מפקיעים את איסור הטבל מן הפירות.

כו. דין תרומת המעשר כדין התרומה הגדולה, שנאמר: 'ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב'.² לכן כל הדינים שחלים על התרומה הגדולה, כגון שאסור לישראל לאכול אותה, אסור לטמא אותה, להשחיתה, לבזותה ולהפסידה, חלים גם על תרומת המעשר.³