פרק ב'. פרק ב'- מניין שנות ערלה
ו. לאחר שהסתיים מניין שנות ערלה של העץ, עדיין הפירות שעליו שגדלו בשנות הערלה, אסורים באיסור ערלה.1 היתר הפירות מותנה בשני גורמים נוספים: ט"ו בשבט2 שהוא ראש השנה לפירות האילן, וחנטת הפרי.
ז. כאמור התאריך הקובע הוא ט"ו בשבט שלאחר סיום מניין שנות הערלה של העץ. פירות אשר חונטים לאחר ט"ו בשבט, כבר אינם אסורים באיסור ערלה, הם שייכים לשנה הרביעית, והם נטע רבעי (ראה להלן פרק ח), לעומת זאת, הפירות שחונטים לפני ט"ו בשבט (כגון שסק, שקד ואפרסק), שייכים לשנה השלישית, ועדיין אסורים באיסור ערלה.3 שנה לאחר מכן, פירות שיחנטו לפני ט"ו בשבט הם נטע רבעי ואילו אלו שיחנטו לאחר ט"ו בשבט הרי הם חולין.
ח. שלב גידול הפרי הקובע את השנה לעניין מניין שנות ערלה של הפרי הוא החנטה,4 כלומר השלב של תחילת היווצרות הפרי. באתרוגים ובלימונים - כשהפרי בגודל של זית - נחשב בשלב החנטה,5 כלומר שאם הפרי הגיע לגודל של זית (או שהוא בשלב מתקדם יותר) לפני ט"ו בשבט, הוא אסור באיסור ערלה; אם בט"ו בשבט הוא היה קטן מגודל זית (בשלב הפריחה עד השלב שהפרי בגודל זית) דינו כדין נטע רבעי.
הלכות כלליות
מניין שנות ערלה לגבי הפירות
מניין השנים של העץ