כג. נאמר בתורה: 'וערלתם ערלתו את פריו'. הגדרת 'פרי' בהלכה אינה שווה להגדרתה במדע הבוטניקה. במדע הבוטניקה הפרי הוא הזרע האחראי לקיום מין הצמח ולהמשכיותו. מן הבחינה ההלכתית כל חלק הנאכל נחשב פרי. לכן צבר מזן 'נפוליטיס' שמגדלים אותו על מנת לאכול את עליו - נחשבים העלים לפרי, למרות שאף פירותיו נאכלים, כי גידול הצמח הוא לשם העלים;1 ולכן בצמח זה, הן הפירות והן העלים אסורים באיסור ערלה.2
כד. עם זאת, בגפן ענבים, למרות שעלי הגפן נאכלים לפעמים, הם בטלים לענבים, ואינם נחשבים לפרי, ולכן מותר לאכול אותם גם בשלוש שנות הערלה, שכן 'פריו - פרט לעלים'.3
כה. הגרעינים והקליפות של פירות ערלה, אסורים באיסור ערלה, כיוון שהם טפלים לפרי ונחשבים חלק ממנו, שנאמר 'את פריו' - לרבות את הטפל לפריו.4 לכן אין לאכול או ליהנות מקליפות של תפוז או לימון של ערלה, וכיוצא באלו.5
כו. בצמח הצלף נחשבות האביונות (פרי בוטני) לפרי, ואילו התמרות (נצרים רכים) אינן נחשבות לפרי, כי עיקר גידול הצלף הוא לצורך האביונות.6
כז. צמח שהעלים שלו נאכלים, אך אינם נאכלים כמות שהם אלא רק מיועדים לתבלין או לתה, ולאחר נתינת הטעם הם נזרקים - אינו נחשב עץ פרי, ואין בו איסור ערלה. לכן צמחים כמו עלי דפנה, לואיזה, עלי וורד וכדומה, אין בהם איסור ערלה.7
כח. למרות שמשתמשים בצמח ה'גאת' ללעיסה, כיוון שאין משתמשים בו לאכילה ממשית, אין בו איסור ערלה.8