פירות ערלה בשוק - סקירה

הקדמה

הסקירה להלן פורסמה כנספח למאמרנו 'קניית פירות בשוק ללא השגחה של מערכת כשרות' ב'אמונת עתיך' 84 (תש"ע), עמ' 42-32. כיוון שכאמור הסקירה היא משנת תש"ע, ייתכן שחלק מן הנתונים אינם תואמים את המציאות היום, אך לפי הידוע לנו זו לא השתנתה בצורה מהפכנית, ולכן ביכולתה של הסקירה לתת גם היום תמונה כוללת של מערכות השיווק ובפרט של בעיית הערלה בשוק. מובן שבעתיד המציאות יכולה להשתנות, ויש להביא זאת בחשבון. לעניין הצדדים ההלכתיים המעשיים של קניית פירות בשוק, ראה לעיל הלכות ערלה פרק ז.

לצורך ליבון ובירור הצדדים המעשיים של שיווק הפירות במדינת ישראל ומערך הכשרות למניעת שיווק פירות ערלה, נפגשנו עם האגרונום מיכאל קורצווייל (המדור למצוות התלויות בארץ, הרבנות הראשית לישראל) ועם הרב חיים דגן (מח' הכשרות, הרה"ר לישראל). להלן דו"ח הפגישה.

סקירה

רשימותיו של ד"ר משה זקס מהמכון לחקר החקלאות עפ"י ההלכה,¹ ובהן נתונים על אחוזי הערלה בשווקים במדינת ישראל, מסתמכות על מספר הנטיעות שמתבצעות במיני הפירות השונים במדינת ישראל. ראוי לציין שאין כיום אף גוף במדינת ישראל שברשותו נתונים מדויקים על ביצוע נטיעות, מספרן ומיקומן. בעוד שלפני שנים רבות שלטו מועצת הפירות ומועצת פרי ההדר על הנטיעות במדינת ישראל, היום חקלאי שרוצה לטעת פרדס או מטע, הרשות בידו. הגוף היחיד שברשותו נתונים עדכניים באופן יחסי הוא הרבנות הראשית. מערכת הפיקוח של הרבנות הראשית חולשת על רוב השטחים במדינת ישראל ועל רוב מיני הפירות, ובידה הנתונים של נטיעות, כולל עצי מילואים. הדברים מגיעים לידי כך שארגון מגדלי הפירות, כשהוא רוצה לנסות לנתב ולווסת את הנטיעות, מבקש את הנתונים שקיימים במאגרים של הרה"ר, וגם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבקשת בכל שנה נתונים מהרה"ר לישראל.

יש להבחין בין פירות הדר לשאר מיני פירות. בפירות הדר לא קיים שיווק ישיר לשווקים בגלל בעיות של מראה הפרי וכדו'; כל הפירות עוברים בבתי אריזה, ולכן השליטה של הרה"ר היא מוחלטת. יש מערך של פיקוח על השטחים, כפי שיתבאר להלן, ובתי אריזה אינם מקבלים פרי שאין עליו אישור של הרבנות הראשית. מעט מאוד פירות ערלה יכולים להגיע לשווקים מבלי שעברו דרך בתי אריזה, ואז ניכר בפירות שאין הם מדונגים. אפשר לומר כמעט באופן מוחלט שבשווקים אין פירות הדר שהם ערלה.

במיני פירות אחרים - פירות הקיץ, נשירים וכו' - הפיקוח הוא פחות הדוק מאשר בפירות הדר, והסיבה לכך היא כי השיווק אינו עובר בהכרח דרך בתי אריזה. יש גם שיווק ישיר של חקלאיים לשווקים המקומיים. עם זאת יש לציין שגם במיני פירות אחרים השליטה של מערכת הפיקוח של הרה"ר בכל ארץ ישראל היא טובה ויעילה מאוד, והיא משתפרת מדי שנה הודות למודעות של הצרכנים, של הרבנויות וממילא של החקלאים. אלו האחרונים יודעים היטב שכדאי להם לקבל פיקוח על נטיעות ערלה, שכן בלא זה הם מגבילים את אפשרויות השיווק שלהם עצמם.

מי שאין לו אישור כשרות, אינו יכול לשווק לרשתות ואינו יכול לשווק לצה"ל. הדרך היחידה שנותרה לו היא לשווק שיווק ישיר בשווקים סיטונאיים.

מערכת השיווק היום בארץ מתחלקת בין ענף הרשתות הגדולות, שחולש בערך על 70% מן השיווק, ובין ענף השווקים חופשיים המקבל כ-30% מן התוצרת. כאמור יש מערך שיווק לרשתות, וחברות השיווק הנמנות עליו הן: קטיף (שופרסל), יחדיו (קו-אופ הריבוע הכחול), ביכורי שדה דרום, ביכורי שדה צפון, אברג'ל, אזולאי, שפיט ועוד. מערכות השיווק הגדולות הללו משווקות את הפרי לכל הרשתות וכן לצה"ל. במערכות אלו הפיקוח הוא ריכוזי, ואין לרשתות כניסה של פרי או ירק שאינו עובר דרך מערך השיווק שאחראי על הרשת.

מערך הפיקוח של הרה"ר מעסיק כשלושה אגרונומים שעובדים מטעם הרה"ר ועוד כ-15 אגרונומים ואנשי שטח עצמאיים שבודקים שטחים בכל רחבי הארץ ומפקחים עליהם, תמורת תשלום של החקלאים ישירות אליהם (כנגד חשבוניות). כאמור יותר ויותר חקלאים מודעים לכך שהם אינם יכולים לשווק לגופים גדולים ללא אישור הרבנות שאין פירותיהם ערלה, ולכן הם מזמינים מיוזמתם את הפיקוח. המפקחים מסתובבים בשטח, בודקים ודואגים שפירות ערלה יורדו מן העצים בתחילת גידולם, ורק לאחר הורדת הפרי החקלאי מקבל את האישור המבוקש. רמאויות של חקלאים שקיבלו אישור ומשווקים פרי של חקלאי שלא קיבל אישור מצויות בשולי השוליים, שכן החקלאי המאושר חתום על חוזה ועל טופס משפטי, ולפיו אם הוא ייתפס הוא ישלם קנס מנהלי, ויתבטל אישור הכשרות לכל המטעים שברשותו למשך 5 שנים.

כל גופי הכשרות בארץ - בד"צ ודומיו - נסמכים על אנשי השטח והאגרונומים של הרה"ר בבואם לפקח ולבדוק שטחים ומטעים לצורך שיווק הפרי דרך מערך הכשרות שלהם. יתר על כן, גם מצד החוק הם אינם יכולים לתת אישור כשרות, אלא אם כן הם מגובים ע"י מערך הכשרות של הרה"ר, וללא גיבוי זה הם עוברים על חוק הונאה בכשרות.

לאור כל הנ"ל יש להסיק שהנתונים שמציג ד"ר משה זקס, שכאמור מסתמך על נתוני הנטיעות (שהוא מקבל מהרה"ר) נותנים אמנם אינדיקציה מסוימת על אחוזי הערלה, אך הם רחוקים מלהיות מדויקים, ולכן אין לסמוך על רשימות אלו להלכה²- וזאת מכמה סיבות:

1. הנתונים אינם מביאים בחשבון את מערך הפיקוח של הרה"ר הדואג להוריד להפחית את פירות הערלה מכל השטחים המפוקחים.

2. הנתונים אינם מביאים בחשבון שחלק מן הנטיעות הן נטיעות בגוש ובגידול 'דו-שנתי', ובמניין שנות הערלה נחשבות גם שנות הגידול במשתלה.

3. כאמור לעיל, דווקא לשווקים החופשיים מתנקזות כל הבעיות, ופירות הערלה שאינם יכולים להגיע לרשתות ולצה"ל מוצאים את דרכם בשיווק ישיר לשווקים הקטנים.

4. הנתונים הנ"ל מציגים נטיעות ערלה אך אינם משקפים כמה פירות ערלה מגיעים לשווקים.

יש עוד שתי נקודות שראוי להביא בחשבון כאשר מכריעים מהי ההלכה ונוקטים עמדה באשר לקניית פירות בשוק, כשאין פיקוח של גוף כשרות כלשהו:

1. המחיר שהצרכן משלם בעבור פירות וירקות אינו בהכרח גבוה יותר ברשתות מאשר בשווקים קטנים, והרבה פעמים הרשתות מורידות את המחירים ומוכרות את הפירות במחיר 'הפסד', כדי למשוך קונים לקנות משלל ההיצע ברשת מלבד הפירות והירקות.

2. מערך הכשרות של הרה"ר עשה בעשרים השנים האחרונות צעדים גדולים וגרם לירידה חדה של כמות פירות הערלה בשווקים - זאת הודות למערך הכשרות ולפיקוח, אך בראש ובראשונה הודות למודעות הציבורית של הצרכן שאינו מעוניין בפרי ערלה. כאמור, מודעות זו גורמת ליותר ויותר חקלאים לדרוש פיקוח, אף שיש לפיקוח עלויות כספיות, מתוך ידיעה שיש לכך כדאיות כלכלית. מאידך גיסא בבואנו להכריע את ההלכה, יש להביא בחשבון שהיתר גורף של קניית פירות בשווקים יחזיר אותנו שנים אחורה, ועלול לגרום לירידה במודעות הציבורית לנושא.