פרק י"א. פרק י"א- חלות חיוב מעשר
ה. אם בעל השדה או המטע קוטפים את הפירות ומתכוונים למכור אותם בשוק - מעת 'גמר המלאכה' חלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות, ולכן אין לאכול אפילו 'ארעי' ללא הפרשה.1
ו. אם קטף את הפירות לצרכיו הפרטיים, אף ש'נגמרה המלאכה', מותר לאכול ארעי כל זמן שלא הייתה 'קביעות למעשר'.2
ז. אכילת ארעי היא כדרך שרגילים לאכול בשדה ללא פעולות הכנה רבות. למשל מי שנמצא בשדה קוטף פרי אחד, מקלף את הקליפה ואוכל אותו אך כשמקלף פירות רבים נחשב אכילת קבע.3
ח. כאמור לעיל, חובת הפרשת תרומות ומעשרות חלה מעת 'גמר המלאכה' שנאמר 'ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן' (במדבר יח, כז), לאחר שהתבואה מסודרת בערימות בגורן.4
ט. הפוסקים נחלקו לגבי ההגדרה של 'גמר מלאכה': יש אומרים שהוא בעת שהסתיימו כל הפעולות שרגילים לעשות בשדה בכל מין של פרי; ויש אומרים שהוא כאשר הפרי ראוי לשיווק לאחר המיון והאריזה.5
י. לגבי יין, 'גמר המלאכה' הוא כאשר מסננים את הפסולת שצפה על פני היין שבחבית (וראה להלן סעיף יב).6
יא. לגבי שמן זית, 'גמר המלאכה' הוא כאשר מסתיים תהליך כתישת הזיתים, בעת שהשמן נשפך לחביות.7
חיוב תרומות ומעשרות
גמר מלאכה
עונת המעשר