הפרשה, קריאת שם ונתינה

לה. ישנן שלוש פעולות שנצרכות להפרשת תרומות ומעשרות, (לעיתים יש צורך רק בחלק מהן): 1. הפרשה 2. קריאת שם 3. נתינה.

לו. נאמר בתורה (במדבר יח, כו): וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. ולומד הירושלמי:¹ 'מה מחשבה במסויים אף התורם במסויים', לאמור, יש לקבוע במדויק את המקום של התרומה או המעשר, ויש 'לקרוא שם', דהיינו לומר שהפירות שנמצאים במקום המסוים הם תרומה גדולה או מעשר וכו'.²

לז. ההפרשה, דהיינו ההבדלה של חלק מן הפירות מכלל הפירות, וקריאת השם מפקיעות את הפירות מאיסור טבל ומתירות אותם באכילה.

לח. לאחר ההפרשה וקריאת שם, יש חובה לתת למי שייעדה לו התורה את התרומה או את המעשר. את התרומה יש לתת לכוהן, שנאמר (דברים יח, ג): 'רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ... תִּתֶּן לּוֹ '. את המעשר הראשון יש לתת ללוי, שנאמר (במדבר יח, כא): 'וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל', וכן נאמר (שם, כו): 'וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם'. את תרומת המעשר יש לתת לכוהן, שנאמר (במדבר, שם, כח): 'וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן'. את מעשר העני יש לתת לעני, שנאמר (דברים כו, יב): 'וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה'.

לט. אם לא נתן את ההפרשה למי שייעדה לו התורה, הריהו גזלן וביטל מצוות נתינה, אך איסור הטבל פוקע מן הפירות על ידי ההפרשה וקריאת שם, גם ללא הנתינה.³

מ. בימינו אין נותנים את התרומה הגדולה ותרומת המעשר לכוהן כי הן אסורות באכילה, לכן ההפרשה נצרכת רק בהן, שכן השארתן עם שאר הפירות יאסרו את כל הפירות באכילה.⁴ לעומת זאת, אין צורך בהפרשה של מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני, כי הם מותרים באכילה, ואינם אוסרים את הפירות (לאחר 'קריאת השם').