פרק ה'- התחדשות העצים: נטיעה, העברה, הרכבה, הברכה ונצרים

א. מניין שנות ערלה מתחיל מעת נטיעת הייחור או זריעת הגרעין, כפי שביארנו לעיל (פרק א סעי' ג).¹

ב. אם מעבירים עץ ממקום למקום, יש להתחיל ולמנות את שנות הערלה מחדש, שכן הנטיעה במקום החדש הרי היא בכלל 'ונטעתם'. יש לציין שיש מקרים שבהם אסור להעביר עץ מאכל, מפני שיש איסור 'לא תשחית את עצה'² או מפני מצוות יישוב ארץ ישראל,³ ויש לבחון כל מקרה לגופו.

ג. כשמעבירים עץ ממקום למקום, אך יחד עם העץ מעבירים גם את גוש האדמה שעוטף את השורשים - אין צריך למנות שנות ערלה מחדש, בתנאי שגוש האדמה מספיק למחיית העץ במשך שבועיים.⁴

ד. כשמעבירים עץ עם גוש אדמה מסביבו, ואין יודעים אם גוש זה מספיק למחיית העץ במשך שבועיים, כדאי בתחילה לגזום את העלווה של העץ בצורה מקסימאלית.⁵ לאחר מכן אפשר לנקוט באחת משתי האפשרויות דלהלן:

1. לשאול איש מקצוע (אגרונום) מהו גודל גוש האדמה שנצרך לקיום העץ במשך שבועיים. ⁶

2. אם אין אגרונום לשואלו ובכל אופן רוצים 'להרוויח' את שנות הערלה,⁷ יש לקחת את העץ עם גושו, להניח אותו בבור שמוכן לנטיעה, אך לא לכסות באדמה אלא להשאיר את העץ מונח כך למשך שבועיים. יש להשקות בעדינות⁸ את העץ, במידה ובכמות שהיה משקה לפני עקירתו. לאחר שבועיים יש להסתכל על העלים של העץ - אם הם מתייבשים וקמלים, סימן הוא שהעץ קיבל זעזוע, אין גוש האדמה מספיק למחייתו, ולכן יש למנות שנות ערלה מחדש לאחר הנטיעה. אם אין העלים קמלים, אפשר לכסותו ולהוסיף לו את האדמה שבצדי הבור, ואין למנות שנות ערלה מחדש.⁹

ה. עץ שנעקר באופן חלקי ממקום גידולו, אך נשאר מחובר לאדמה על ידי שורש אחד¹⁰ - אפשר להחזירו למקומו, לכסות את השורשים באדמה,¹¹ ולהשקות באותה מידה ובאותן כמויות כמקודם. לאחר מכן יש לבחון את השפעת העקירה על העץ: אם כל העלים נובלים ומתייבשים, סימן הוא שהעץ התנתק ויש למנות שנות ערלה מחדש, ואם אין עליו נובלים - פטור מן הערלה.

'הרכבה פירושה הבאה למגע צמוד של שני חלקי צמח וגטטיביים: עלה, גבעול או שורש, תוך שאיפה שהם יתאחו ותחול זרימה הדדית של חומרים אורגאניים ואנאורגאניים בין שני חלקים אלה, ובמיוחד בין הכנה המושרשת לבין הרוכב. הרכבה זו נעשית בדרכים שונות: הרכבת עין, ראש, סדק, יתד, סדן ועוד. כרגיל בוחרים לכנה את הצמח החסון, המפתח מערכת-שורשים טובה והוא מתאים לתנאי הקרקע, בעוד הרוכב צריך להצטיין בפוריות ובטיב פריו'.¹

ו. בדרך כלל כשמרכיבים רוכב על כנה, בין בהרכבת עין ובין בהרכבת ראש - מונים שנות ערלה מעת נטיעת הכנה ולא מעת ההרכבה,² מלבד המקרים המוזכרים להלן.

ז. אם הרכיבו את הרוכב על הכנה בגובה נמוך מטפח (8 ס"מ), לכתחילה יש למנות שנות ערלה מעת ההרכבה ולא מעת נטיעת הכנה.³ אמנם בשעת הדחק יש מקום להקל ולמנות שנות ערלה מעת נטיעת הכנה, גם אם הורכבה נמוך מטפח.⁴

ח. אם הרכיבו את הרוכב על גבי כנת סרק, יש למנות שנות ערלה מעת ההרכבה ולא מעת נטיעת הכנה.⁵ כנות סרק הן כנות שאינן נותנות פרי, ויש להכליל בכנות סרק גם כנות שפירותיהן אינם ראויים למאכל בכלל, וכן כנות בעלות פריחה זכרית.⁶

ט. אם הרכיבו שני מינים באיסור (כגון אגס על חבוש או שזיף על כנת 677) - אין חובה למנות שנות ערלה מעת ההרכבה, אלא מונים את שנות הערלה מעת נטיעת הכנה.⁷

י. לפעמים ישנן כנות שאינן גדלות כראוי, ולכן מבצעים 'הרכבת תמך'. שותלים כנה בצמוד לעץ הבוגר, מקלפים את הגזע של העץ הבוגר ומצמידים אליו את הכנה הצעירה עד שתתאחה.

1. לכתחילה יש לקחת כנה שכבר עברה שנות ערלה. למעשה אין נוהגים כן, כי מבחינה מקצועית כנה בת שלוש ויותר אינה גמישה, וקשה להצמידה לעץ הבוגר.

2. עדיף לשתול את הכנה הצעירה ולחכות שבועיים עד שתיקלט, ולבצע את הרכבת התמך רק לאחר זמן זה. לחילופין, אפשר לטעת את הכנה הצעירה כשהיא בגוש אדמה (שיכולה לחיות ממנו, שנלקחה ממשתלה שהקפידה על ההנחיות דלהלן, פרק ו סעי' ו-ח) שכן אז היא תחשב קלוטה באדמה גם לפני שיעבור זמן קליטה.

3. גם במקרה שנטעו את הכנה הצעירה וביצעו את הרכבת התמך מייד, אין צורך למנות שנות ערלה מחדש (לאחר ניוון הכנה הזקנה), והפירות מותרים.⁸

יא. יש עצי פרי שמוציאים נצרים מן השורש, ומנצרים אלו גדלים פירות. אף על פי שהעץ ניטע לפני יותר משלוש שנים וכבר עברו שנות ערלה, מתחדש איסור ערלה על פירות הנצרים.¹ לכן יש להקפיד לחתוך את הנצרים ולהשאיר לעץ רק גזע אחד (או שניים). אמנם אם לא חתכו את הנצרים וכבר עברו שנות ערלה של העץ, ויש ספק לגבי מניין שנות ערלה של הנצרים, יש מתירים לאכול מן הפירות שגדלו על הנצרים.²

יב. 'הברכה היא כפיפת ענף של צמח ונעיצתו באדמה כדי שיכה שורשים וייעשה לצמח עצמאי'.³ אם הבריכו ענף של עץ פרי (כגון גפן או אתרוג) שעברו עליו שנות ערלה, הפירות שגדלים על הענף המוברך פטורים מן הערלה, כל זמן שהענף המוברך מחובר לעץ-האם ויונק ממנו. אך אם ניתקו את הענף המוברך מעץ-האם, או שהוא עצמאי לגמרי ואינו יונק מעץ-האם - חייב בערלה.⁴

יג. אם היו פירות על הענף המוברך בעת שחתכו אותו מעץ-האם - הפירות מותרים; אך אם הפירות המשיכו לגדול לאחר החיתוך, תוספת הגידול של הפרי אסור בערלה, ולכן אם יש בתוספת 1/200 מן הגידול הראשוני של הפירות - הם אסורים.⁵