תוכן עניינים

הלכות ערלה

קיצור פסקי הלכות בענייני מצוות התלויות בארץ, בהוצאת מכון התורה והארץ

הלכות חנוכה - תוכן עניינים:

פרק ה'- התחדשות העצים: נטיעה, העברה, הרכבה, הברכה ונצרים

facebook email whatsapp

א. מניין שנות ערלה מתחיל מעת נטיעת הייחור או זריעת הגרעין, כפי שביארנו לעיל (פרק א סעי' ג).1

ב. אם מעבירים עץ ממקום למקום, יש להתחיל ולמנות את שנות הערלה מחדש, שכן הנטיעה במקום החדש הרי היא בכלל 'ונטעתם'. יש לציין שיש מקרים שבהם אסור להעביר עץ מאכל, מפני שיש איסור 'לא תשחית את עצה'2 או מפני מצוות יישוב ארץ ישראל,3 ויש לבחון כל מקרה לגופו.

ג. כשמעבירים עץ ממקום למקום, אך יחד עם העץ מעבירים גם את גוש האדמה שעוטף את השורשים - אין צריך למנות שנות ערלה מחדש, בתנאי שגוש האדמה מספיק למחיית העץ במשך שבועיים.4

ד. כשמעבירים עץ עם גוש אדמה מסביבו, ואין יודעים אם גוש זה מספיק למחיית העץ במשך שבועיים, כדאי בתחילה לגזום את העלווה של העץ בצורה מקסימאלית.5 לאחר מכן אפשר לנקוט באחת משתי האפשרויות דלהלן:

1. לשאול איש מקצוע (אגרונום) מהו גודל גוש האדמה שנצרך לקיום העץ במשך שבועיים. 6

2. אם אין אגרונום לשואלו ובכל אופן רוצים 'להרוויח' את שנות הערלה,7 יש לקחת את העץ עם גושו, להניח אותו בבור שמוכן לנטיעה, אך לא לכסות באדמה אלא להשאיר את העץ מונח כך למשך שבועיים. יש להשקות בעדינות8 את העץ, במידה ובכמות שהיה משקה לפני עקירתו. לאחר שבועיים יש להסתכל על העלים של העץ - אם הם מתייבשים וקמלים, סימן הוא שהעץ קיבל זעזוע, אין גוש האדמה מספיק למחייתו, ולכן יש למנות שנות ערלה מחדש לאחר הנטיעה. אם אין העלים קמלים, אפשר לכסותו ולהוסיף לו את האדמה שבצדי הבור, ואין למנות שנות ערלה מחדש.9

ה. עץ שנעקר באופן חלקי ממקום גידולו, אך נשאר מחובר לאדמה על ידי שורש אחד10 - אפשר להחזירו למקומו, לכסות את השורשים באדמה,11 ולהשקות באותה מידה ובאותן כמויות כמקודם. לאחר מכן יש לבחון את השפעת העקירה על העץ: אם כל העלים נובלים ומתייבשים, סימן הוא שהעץ התנתק ויש למנות שנות ערלה מחדש, ואם אין עליו נובלים - פטור מן הערלה.

1.
העיקרון הוא שמניין שנות ערלה הוא מעת הקליטה של העץ באדמה, עי' כס"מ, לרמב"ם הל' מע"ש פ"ט הי"ב; חזו"א ערלה סי' יב ס"ק ה. אמנם אין בכך נפקא מינא, שכן בכל מקרה נוהגים להחמיר כדעה שרק פירות רביעית שלאחר ט"ו בשבט מותרים, עי' לעיל פרק ב/2.
2.
דברים כ, יט; ועי' התורה והארץ ה, עמ' 251-217; אמונת עתיך 91 (תשע"א), עמ' 78-73.
3.
ב"מ קא ע"ב; תוס', ב"מ שם, ד"ה בשדה.
4.
עי' ערלה פ"א מ"ג; שו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' יט. לגבי משך זמן ש'יכול לחיות', עי' שו"ת הרשב"א ח"ג, סי' רכה; רא"ש הלכות קטנות, ערלה סי' ד; משפט כהן, סי' ח; חזו"א, ערלה סי' ב ס"ק יא-יב. ראוי לציין שעצים שנמצאים במשתלה בגוש אדמה, גדלים בצורה מוקטנת, כי מגדלים אותם בכלים קטנים (בדרך כלל 6-5 ליטר לערך) לעומת המרחבים של השטח הפתוח. צורת גידול זו אינה מאפשרת התפתחות עץ גדול עם עלווה מרובה כבשטח פתוח. כיוון שכן, גודל גוש האדמה מספיק למחיית העץ למשך שלוש שנים ויותר.
5.
גודל גוש האדמה שמספיק למחיית העץ הוא לפי גודל העלווה. ככל שהעלווה מצומצמת, די בגוש אדמה קטן יותר.
6.
  חזו"א, דיני ערלה ס"ק יח; ועי' התורה והארץ ה, עמ' 77; על ערלה במשתלות עי' גם: התורה והארץ א, עמ' 244-189. יש כמה גורמים שנלקחים בחשבון לקביעת גודל הגוש שיכול לקיים עץ במשך שבועיים: הגורמים הם גודל הגוש, סוג הקרקע, שטח העלים ותנאי האקלים. אם אין מכסים את בור השתילה, השטח המאדֵה גדול יותר, ולפיכך קצב איבוד המים מהיר יותר. לעומת זה בית השורשים מאוורר. ישנם כלים כדי לחשב מהו שטח העלים המרבי שישמור על כמות המים הזמינים לאידוי במשך שבועיים. תודה לפרופ' יפתח בן אשר על המידע.  
7.
ייתכן שיש סיכון בפתרון להלן, ויש לחשב את הסיכוי מול הסיכון.
8.
יש להשקות באופן שלא יתפורר גוש האדמה. לכן אין להשתמש בצינור השקיה, אלא לפי ההמלצות דלהלן: כדי שהגוש יחזיק מעמד, חובה להתקין לו מערכת טפטוף. על המערכת לכלול כמה טפטפות שהמרחק ביניהן אינו עולה על כ- 25 סנטימטר, לכל היקף הגוש. יש להניח את מערכת הטפטוף על הגוש באמצעו, כדי שתימצא במרחק שווה ליד הגזע וליד קצה הגוש, כדי שכל מערכת השורשים תקבל השקיה מרבית. יש להעביר את העץ בסוף החורף לקראת האביב. תודה רבה לשלמה טסלר, משתלת נוב על המידע.
9.
אגרות משה, ח"א יו"ד סי' קפה, בביאור התוספתא, ערלה פ"א ה"ג. ועי' משפט כהן, סי' ח.
10.
במשנה (ערלה פ"א מ"ד), מצוין כשורש של מיתון; רמב"ם, הל' מע"ש פ"י הי"ב: 'מפני שיכול לחיות...'; ובשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רכה), אף אם אינו יכול לחיות מן השורש. ועי' חזו"א, דיני ערלה אות יח, שמדובר בשורש 'שהוא דק ביותר'.
11.
כיוון שאין גוש אדמה מסביב לשורשים, אין אפשרות להשאיר את העץ כמות שהוא למשך שבועיים כמו בסעיף הקודם, שכן השורש חשוף לשמש ולאוויר, והשארתו כך תגרום להתייבשות העץ.

'הרכבה פירושה הבאה למגע צמוד של שני חלקי צמח וגטטיביים: עלה, גבעול או שורש, תוך שאיפה שהם יתאחו ותחול זרימה הדדית של חומרים אורגאניים ואנאורגאניים בין שני חלקים אלה, ובמיוחד בין הכנה המושרשת לבין הרוכב. הרכבה זו נעשית בדרכים שונות: הרכבת עין, ראש, סדק, יתד, סדן ועוד. כרגיל בוחרים לכנה את הצמח החסון, המפתח מערכת-שורשים טובה והוא מתאים לתנאי הקרקע, בעוד הרוכב צריך להצטיין בפוריות ובטיב פריו'.1

ו. בדרך כלל כשמרכיבים רוכב על כנה, בין בהרכבת עין ובין בהרכבת ראש - מונים שנות ערלה מעת נטיעת הכנה ולא מעת ההרכבה,2 מלבד המקרים המוזכרים להלן.

ז. אם הרכיבו את הרוכב על הכנה בגובה נמוך מטפח (8 ס"מ), לכתחילה יש למנות שנות ערלה מעת ההרכבה ולא מעת נטיעת הכנה.3 אמנם בשעת הדחק יש מקום להקל ולמנות שנות ערלה מעת נטיעת הכנה, גם אם הורכבה נמוך מטפח.4

ח. אם הרכיבו את הרוכב על גבי כנת סרק, יש למנות שנות ערלה מעת ההרכבה ולא מעת נטיעת הכנה.5 כנות סרק הן כנות שאינן נותנות פרי, ויש להכליל בכנות סרק גם כנות שפירותיהן אינם ראויים למאכל בכלל, וכן כנות בעלות פריחה זכרית.6

ט. אם הרכיבו שני מינים באיסור (כגון אגס על חבוש או שזיף על כנת 677) - אין חובה למנות שנות ערלה מעת ההרכבה, אלא מונים את שנות הערלה מעת נטיעת הכנה.7

י. לפעמים ישנן כנות שאינן גדלות כראוי, ולכן מבצעים 'הרכבת תמך'. שותלים כנה בצמוד לעץ הבוגר, מקלפים את הגזע של העץ הבוגר ומצמידים אליו את הכנה הצעירה עד שתתאחה.

1. לכתחילה יש לקחת כנה שכבר עברה שנות ערלה. למעשה אין נוהגים כן, כי מבחינה מקצועית כנה בת שלוש ויותר אינה גמישה, וקשה להצמידה לעץ הבוגר.

2. עדיף לשתול את הכנה הצעירה ולחכות שבועיים עד שתיקלט, ולבצע את הרכבת התמך רק לאחר זמן זה. לחילופין, אפשר לטעת את הכנה הצעירה כשהיא בגוש אדמה (שיכולה לחיות ממנו, שנלקחה ממשתלה שהקפידה על ההנחיות דלהלן, פרק ו סעי' ו-ח) שכן אז היא תחשב קלוטה באדמה גם לפני שיעבור זמן קליטה.

3. גם במקרה שנטעו את הכנה הצעירה וביצעו את הרכבת התמך מייד, אין צורך למנות שנות ערלה מחדש (לאחר ניוון הכנה הזקנה), והפירות מותרים.8

1.
פרופ' יהודה פליקס, כלאי זרעים והרכבה, עמ' 113.
2.
רמב"ם, הל' מע"ש פ"י הט"ז, וכדעת מהרי"ק לרמב"ם שם, ומהר"ם אלשיך, סי' קי; וע"ע ס' התורה והארץ א, עמ' 85–101.
3.
רא"ש, הלכות קטנות, ערלה אות ד.
4.
  כדעת הרמב"ם, הל' מע"ש פ"י הי"ג; ושו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' יח. וכן פסק הגרח"ז גרוסברג: נטע הילולים, עמ' נ סעי' מד, ובשערי צבי ס"ק קכח; התורה והמדינה יא-יג (תש"כ-תשכ"ב), עמ' תרב.
5.
משפט כהן, עמ' נב; הגרצ"פ פראנק, כרם ציון, הר צבי עמ' פט; נטע הילולים, עמ' נג; התורה והארץ א, עמ' 114-113.
6.
התורה והארץ, שם עמ' 126-125.
7.
התורה והארץ ה, עמ' 177-168; ועי' להלן הלכות כלאים פרק ח סעי' יא-יב, שלא בכל מקרה יש לעקור אילן המורכב בכלאיים.
8.
התורה והארץ ה, עמ' 187-178; שם עמ' 195-188.

יא. יש עצי פרי שמוציאים נצרים מן השורש, ומנצרים אלו גדלים פירות. אף על פי שהעץ ניטע לפני יותר משלוש שנים וכבר עברו שנות ערלה, מתחדש איסור ערלה על פירות הנצרים.1 לכן יש להקפיד לחתוך את הנצרים ולהשאיר לעץ רק גזע אחד (או שניים). אמנם אם לא חתכו את הנצרים וכבר עברו שנות ערלה של העץ, ויש ספק לגבי מניין שנות ערלה של הנצרים, יש מתירים לאכול מן הפירות שגדלו על הנצרים.2

יב. 'הברכה היא כפיפת ענף של צמח ונעיצתו באדמה כדי שיכה שורשים וייעשה לצמח עצמאי'.3 אם הבריכו ענף של עץ פרי (כגון גפן או אתרוג) שעברו עליו שנות ערלה, הפירות שגדלים על הענף המוברך פטורים מן הערלה, כל זמן שהענף המוברך מחובר לעץ-האם ויונק ממנו. אך אם ניתקו את הענף המוברך מעץ-האם, או שהוא עצמאי לגמרי ואינו יונק מעץ-האם - חייב בערלה.4

יג. אם היו פירות על הענף המוברך בעת שחתכו אותו מעץ-האם - הפירות מותרים; אך אם הפירות המשיכו לגדול לאחר החיתוך, תוספת הגידול של הפרי אסור בערלה, ולכן אם יש בתוספת 1/200 מן הגידול הראשוני של הפירות - הם אסורים.5 

 
1.
רמב"ם, הל' מע"ש פ"ט הי"ט.
2.
עי' שו"ת הרשב"א ח"ג, סי' רלז, שנצרים חייבים בערלה רק מדרבנן, ולכן נכתב בכתבי קהילות יעקב החדשים (זרעים סי' מא-מג), שיש מקום להקל בספק; ועי' עמוד הימיני, סי' כח, שהגר"ש ישראלי הקל בדין נצרים שיוצאים מן השורש; וע"ע התורה והארץ ה, עמ' 167-161; אמונת עתיך 86 (תש"ע), עמ' 34-24.
3.
מילון אבן שושן.
4.
ערלה פ"א מ"ה; רמב"ם, הל' מע"ש פ"י הי"ד-הט"ו; שו"ע, יו"ד סי' רצד סעי' טז. ועי' חזו"א, דיני ערלה אות כה; ועי' רא"ש למשנה שם, ובהלכות קטנות הל' ערלה סי' ה.
5.
משנה, רמב"ם ושו"ע שם.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ