תוכן עניינים

הלכות ערלה

קיצור פסקי הלכות בענייני מצוות התלויות בארץ, בהוצאת מכון התורה והארץ

הלכות חנוכה - תוכן עניינים:

פרק ג'- מהו אילן

facebook email whatsapp

א. נאמר בתורה 'ונטעתם כל עץ מאכל', לאמור רק 'עץ מאכל' אסור באיסור ערלה, ואילו ירק אינו אסור.1

ב. לפי ההלכה, אמות המידה המרכזיות שעל פיהן קובעים אם הצמח נחשב לעץ או לירק, הן אורך זמן קיומו של הצמח ואופן התחדשותו. צמח רב-שנתי שמתחדש מן הגזע, נחשב אילן. לעומת זאת צמח חד-שנתי, או צמח רב-שנתי שמתחדש מן השורש - נחשב ירק.2 לעניין זה השורש הוא החלק של הצמח, שמתחת לאדמה.3 לדוגמה: אף שמטע בננה מתקיים שנים רבות, הצמח הבודד מתחדש מן השורש, ולכן דינו כירק.

ג. ישנן אמות מידה נוספות שעל פיהן מגדירים צמח בתור ירק או בתור אילן, ואשר מוזכרות בפוסקים, אך יש לגביהן מחלוקת, כדלהלן.

ד. יש אומרים שצמח בעל גזע חלול נחשב ירק, אף אם הוא רב-שנתי ומתחדש מהגזע, אך אין סומכים על אמת מידה זו לבדה; דוגמאות לצמחים בעלי גזע חלול: חציל; פאפיה; באבקו.4

ה. יש אומרים שצמח רב-שנתי שאינו מתקיים יותר משלוש שנים נחשב ירק,5 ויש אומרים שצמח אשר כמות פירותיו ואיכותם יורדות במשך השנים,6 נחשב ירק. להלכה נוהגים לסמוך על שני התנאים האלה גם יחד.7 לדוגמה, החציל נחשב ירק ואין בו איסור ערלה מן הטעמים הנ"ל.

ו. יש אומרים שצמח שנותן פרי תוך שנה אחת מן הזריעה, מוגדר בתור ירק ואין בו איסור ערלה,8 וכך פסקו כל רבני הספרדים בדורות האחרונים,9 והרבה פוסקים חלקו על כך, כי אמת מידה זו אינה מובאת בתלמודים.10 דוגמאות לצמחים כאלו: פפאיה, באבקו, פסיפלורה. ראוי לציין שכאשר מוכרים פאפיה ופסיפלורה בשווקים בכשרות רגילה (לא למהדרין), מסתמכים על הדעה המקלה הנ"ל.

ז. המקלים ומחשיבים צמחים מסוימים לירק על פי אמות המידה המוזכרות בסעי' ה-ו, יש להם על מה לסמוך, ובלבד שהתכונות הנ"ל קיימות בצמחים, גם במקום גידולם הטבעי. למשל צמח שאינו מתקיים שלוש שנים בארץ ישראל, אך בארץ המוצא הטבעית שלו, הוא חי עשרות שנים, בוודאי ייחשב אילן ולא ירק.11

ח. פלפל חריף נחשב ירק, ולכן אין נוהגים בו איסור ערלה.12

ט. פלפל חריף מזן 'סודני' מתקיים שנים רבות, כמות ואיכות הפרי אינן יורדות, ולכן הוא נחשב עץ ויש בו איסור ערלה. אמנם יש אומרים שאף הוא נחשב ירק, כי הוא נותן פרי תוך שנה מהזריעה.13

י. הפסיפלורה כדין הפלפל הסודני, חייבת בערלה; ויש אומרים שפטורה כדלעיל.14

יא. לצמח ה'פיטאיה' (ממשפחת הקקטוסים) יש תכונה מיוחדת, שהוא מסוגל להתקיים ללא צורך באדמה, שכן יש לו שורשי אוויר שיכולים להסתלסל מסביב לעמודי הדליה (אף ממתכת), והוא ניזון מנוזלים וערפול. אף על פי כן יש לצמח זה את כל תכונות העץ, ולכן אם הוא נטוע באדמה - דינו כעץ, והוא אסור באיסור ערלה. אך אם הוא גדל באוויר ואינו נטוע כלל באדמה - פטור מערלה.15

יב. צמח הפטל נחשב ירק, שכן הוא מתחדש מנצרים הפורצים מהשורשים, במרחק מה מהשריג הדו-שנתי. לעיתים ישנם נצרים הפורצים מצוואר השורש. בכל מקרה השריג מתקיים במשך שתי עונות גידול, מניב פרי, מתנוון ומת.16

יג. קני הסוכר אף הם מתחדשים מצוואר השורש, ולמרות זאת דעת רוב הגאונים והראשונים להחשיבם אילן.17 אף על פי כן אין בהם איסור ערלה, כי אין הפרי נאכל אלא רק המים או השרף היוצאים מן העץ.18

יד. הצבר נחשב עץ ולכן יש בו איסור ערלה, אלא אם כן נוטעים אותו לצורך גדר.19 

 

סיווג צמחי ביניים לאילן או לירק

 

שם הצמח/ הפרי

הדין

הסיבה

אוכמניות

אילן

צמח רב-שנתי

אננס     

ירק

מתחדש מבסיס הצמח ולפעמים מן הגזע, מניב בשנה השנייה, מתקיים שלוש - ארבע שנים בחו"ל [הוואי]), כמות ואיכות הפרי יורדות.20

ארטישוק

ירק

מתחדש מן השורש

בבאקו

ספק אילן וספק ירק

צמח רב-שנתי, אך גזעו חלול, נותן פרי תוך שנה

בננה

ירק

מתחדשת מן השורש

חציל

ירק

אינו מתקיים שלוש שנים, פחיתת יבול

פסיפלורה (שעונית)

ספק אילן וספק ירק

צמח רב-שנתי אך נותן פרי תוך שנה

פטל / אוסנה

ירק

מתחדש מן השורש

פיטאיה

אילן

רב שנתי

פלפל חריף

ירק

אינו מתקיים שלוש שנים פחיתת יבול

פלפל סודני

ספק אילן וספק ירק

צמח רב-שנתי אך נותן פרי תוך שנה

פאפיה

ספק אילן וספק ירק

צמח רב-שנתי אך גזעו חלול, נותן פרי תוך שנה.

צבר

אילן

רב שנתי

תות שדה

ירק

מתחדש מן השורש



1.
תוספתא, כלאים פ"ג הי"ג-הי"ד.
2.
רמב"ם, הל' כלאים פ"ה הי"ט-ה"כ; על הגדרות אילן וירק, עי' התורה והארץ ג, עמ' 428-398.
3.
ב"ב פב ע"א.
4.
שו"ת מהר"י חאגיז, ח"א סי' פג; יש לציין שהחציל נחשב ירק בגלל סיבות אחרות, ואף הפאפיה והבאבקו נחשבים ירק לדעת חלק מן הפוסקים, מטעמים אחרים.
5.
חזון איש, ערלה סי' יב ס"ק ג, ד"ה ונראה דגזע; אך הכפתור ופרח, פרק נו, הוצאת בית המדרש להלכה בהתיישבות, עמ' רס), ורדב"ז, שו"ת ח"ג סי' תקלא; שם, ח"א סי' תקסג; שם, ח"ד סי' רצו, חולקים וסוברים שגם אם אינו מתקיים שלוש שנים נחשב אילן, ואסור לעולם.
6.
מהר"ם אלשיך, מובא בברכי יוסף, יו"ד סי' רצד.
7.
חזון איש, ערלה סי' יב ס"ק ג, ד"ה ונראה לדינא.
8.
שו"ת הרדב"ז, ח"ג סי' תקלא.
9.
ברכי יוסף, יו"ד סי' רצד; שו"ת רב פעלים, או"ח ח"ב סי' ל; שו"ת יין טוב, יו"ד סי' יד; שו"ת יחוה דעת ח"ב, סי' כא, ח"ד סי' נב; הגר"מ אליהו, תחומין ז, עמ' 93-88; ואמנם עי' בשו"ת איש מצליח, ח"ב סי' מה, שחולק.
10.
חזו"א שם; שו"ת איש מצליח שם.
11.
עי' שו"ת יחוה דעת, ח"ד סי' נב (עמ' רסז בהערה), ושם נטה להקל על פי תכונות הצמח בארץ המוצא של העץ, ופשיטא שיש להחמיר על פי תכונות הצמח במקום הטבעי, בפרט שהנפקא מינא מן הדיון אינו רק לגבי ערלה, אלא גם לגבי דיני ברכות שאינן מתקיימות דווקא בארץ ישראל; וכן כתב כרם ציון, הלכות פסוקות (תשמ"ג), פרק ד גידולי ציון אות ד (עמ' יב-יג).
12.
התורה והארץ ה, עמ' 142-139.
13.
ודי בתנאי זה לבד להחשיבו ירק: הגר"מ אליהו במכתב, אמונת עתיך 10 (תשנ"ו), עמ' 6; וכן כתב הגר"ע יוסף, יחוה דעת, ח"ד סי' נב (עמ' רסו-רסז בהערה).
14.
התורה והארץ ה, עמ' 145-143; ועי' חלקת השדה, זרעים א עמ' עד-פג.
15.
עי' במאמרו של הרב יהודה עמיחי, תחומין כו, מעמ' 57 ואילך, ובתגובתו של הגרש"מ עמאר, תחומין שם, מעמ' 61 ואילך. אמנם כאשר הוא גדל רק באוויר, אין הוא נטוע כלל ולכן פטור מערלה; עי' בתשובת הגר"י אריאל, התורה והארץ ד, עמ' 36-35, שצמח באוויר אינו נחשב זרוע או מושרש. לגבי הגדרת הנטיעה בתור מחייבת בערלה, עי' התורה והארץ א, עמ' 97-93.
16.
כך פסקו הגר"מ אליהו זצ"ל, ולהבהל"ח הגר"י אריאל והרב יהודה עמיחי. והגר"י אריאל ציין שאין לצמח גזע, עי' תוספתא כלאים פ"ג הי"ג-הי"ד. ולענ"ד עדיין צ"ע לדעת שו"ת הרשב"א, ח"ג סי' רלז, עי' להלן פרק ה סעי' יא והערה 107, שנצרים שיוצאים מן השורש חייב רק מדרבנן - נמצא שמדאורייתא כל נצר אינו צמח עצמאי, ושוב הצמח בכללו מתקיים יותר משלוש שנים; וע"ע אמונת עתיך 98 (תשע"ג), 83-78.
17.
התורה והארץ ח, עמ' 103-102, עמ' 110.
18.
שו"ת הרדב"ז, ח"א סי' תקסג, וח"ג סי' תקלא.
19.
כרם ציון, הלכות ערלה, הלכות פסוקות (תשמ"ג) פרק ד סעי' ט (עמ' יד); ויש אומרים שבסתמא נטעו את הצבר לצורך גדר, ופטור מן הערלה. ויש לברך על פירותיו 'בורא פרי העץ', עי' ברכי יוסף, או"ח סי' רב; ושו"ת הר צבי, או"ח ח"ב סי' רב.
20.
חלקת השדה, זרעים א עמ' עב-עד.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ