פרק ב'- מניין שנות ערלה

א. נאמר במשנה:¹  'באחד בתשרי ראש השנה... לנטיעה...', ומכאן שא' בתשרי הוא התאריך הקובע לתחילת מניין השנים של עץ פרי, לעניין ערלה.

ב. אם נוטעים עץ פרי (חשוף שורש) לפחות ארבעים וארבעה ימים לפני א' בתשרי - הזמן מהנטיעה ועד א' בתשרי נחשב שנה אחת.² בזמן זה נכללים שבועיים שנצרכים לקליטת העץ באדמה,³ ועוד שלושים יום שהם הזמן המינימאלי שעל העץ להיות נטוע לפני א' בתשרי, כדי שייחשב בן שנה.⁴

ג. לכן אדם שנטע עץ פרי עד ט"ו באב⁵ (כולל ט"ו באב), ימנה את שנת הנטיעה כשנה ראשונה, ומא' בתשרי - שנה שנייה. אם נטע מ- ט"ז אב ואילך, מונה את השנה הראשונה רק מא' בתשרי.

ד. אם נוטעים עץ פרי שנתון בתוך גוש אדמה ובעציץ שאינו נקוב, או בעציץ שמונח על גבי משטח מנתק, די בשלושים יום לחישוב שנה, ואין צורך בימי הקליטה, שכן העץ קלוט ועומד בתוך גוש האדמה שהוא נמצא בו. לכן אם נוטעים עץ כזה עד כ"ט באב - נחשבים הימים עד ראש השנה (א' בתשרי) לשנה הראשונה למניין שנות ערלה.⁶ (פרטי ההלכות והדינים השייכים לעציצים ולמשתלות יובאו להלן בפרק ו).

ה. מניין השנים של העץ אינו מותנה בכך שהעץ נותן פירות, וגם אם במשך שלוש השנים לא נתן העץ יבול, יצא מכלל ערלה.⁷

ו. לאחר שהסתיים מניין שנות ערלה של העץ, עדיין הפירות שעליו שגדלו בשנות הערלה, אסורים באיסור ערלה.¹ היתר הפירות מותנה בשני גורמים נוספים: ט"ו בשבט² שהוא ראש השנה לפירות האילן, וחנטת הפרי.

ז. כאמור התאריך הקובע הוא ט"ו בשבט שלאחר סיום מניין שנות הערלה של העץ. פירות אשר חונטים לאחר ט"ו בשבט, כבר אינם אסורים באיסור ערלה, הם שייכים לשנה הרביעית, והם נטע רבעי (ראה להלן פרק ח), לעומת זאת, הפירות שחונטים לפני ט"ו בשבט (כגון שסק, שקד ואפרסק), שייכים לשנה השלישית, ועדיין אסורים באיסור ערלה.³ שנה לאחר מכן, פירות שיחנטו לפני ט"ו בשבט הם נטע רבעי ואילו אלו שיחנטו לאחר ט"ו בשבט הרי הם חולין.

ח. שלב גידול הפרי הקובע את השנה לעניין מניין שנות ערלה של הפרי הוא החנטה,⁴ כלומר השלב של תחילת היווצרות הפרי. באתרוגים ובלימונים - כשהפרי בגודל של זית - נחשב בשלב החנטה,⁵ כלומר שאם הפרי הגיע לגודל של זית (או שהוא בשלב מתקדם יותר) לפני ט"ו בשבט, הוא אסור באיסור ערלה; אם בט"ו בשבט הוא היה קטן מגודל זית (בשלב הפריחה עד השלב שהפרי בגודל זית) דינו כדין נטע רבעי.

ט. נאמר בתורה 'וערלתם ערלתו את פריו', ומכאן שהפרי אסור רק מן השלב שאכן יש להגדירו בתור פרי ולא משלבים מוקדמים יותר.¹ לכן אף על פי שפרח הוא שלב של טרום-פרי, עדיין אין הוא אסור באיסור ערלה, ומותר להריח וליהנות מפרחים של עצי ערלה.²

י. השלב הראשון שממנו והלאה אסור הפרי באיסור ערלה הוא 'סמדר' או 'בוסר'.³ זהו השלב שקצת לאחר היווצרות הפרי.⁴  בשלב זה עדיין אין הפרי ראוי לאכילה, אך כיוון שאיסור ערלה הוא גם איסור הנאה, אין ליהנות ממנו.