יב. מן התורה, ערלה אסורה בארץ ישראל גם בזמן הזה.1 אמנם גם בחו"ל חל איסור ערלה, אך הוא אינו אלא מ'הלכה למשה מסיני'.2
יג. ההבדל בין האיסור בארץ ישראל לבין האיסור בחו"ל הוא שבארץ ישראל, בכל מקרה של ספק יש להחמיר, כדין ספק דאורייתא, ואילו בחו"ל במקרה של ספק, יש להקל ולהתיר.3
יד. לכן המוצרים התעשייתיים כמו ריבה, מיץ וכדו', אם מעורבים בהם פירות שיש בהם חשש ערלה - מותרים. כי לרוב, מוצרים תעשייתיים אלו עשויים מרכז של פירות שמיובאים מחו"ל, וספק ערלה בחו"ל - מותר. למשל, מיצים שאחד המרכיבים בהם הוא פסיפלורה או פאפיה - גם מי שמחמיר לאסור פירות אלו משום ערלה (עי' להלן פרק ג סעי' ו) - יכול לשתות את המיצים, כי כאמור רכז הפירות מיובא מחו"ל.4
טו. איסור ערלה בחוץ לארץ אינו רק איסור אכילה אלא הוא גם איסור הנאה.5
טז. מדאורייתא חל איסור ערלה על פירות הגדלים בכל ארץ ישראל, כולל המקומות שכבשו עולי מצריים.6