פרק א'-מבוא: הלכות כלליות

נאמר בתורה (ויקרא יט, כג-כה):

וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל.

וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'.

וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

א. בשלוש השנים הראשונות של עץ פרי - אסורים פירותיו באכילה ובהנאה.¹ בשנה הרביעית הם נטע רבעי, ומותר לאוכלם לאחר שמחללים אותם, כפי שיתבאר להלן (פרק ח).² בשנה החמישית הם חולין, ומותר לאכול אותם כרגיל.

ב. 'וכי תבואו אל הארץ' - איסור ערלה הוא מן המצוות התלויות בארץ, ונוהג גם בזמן הזה מן התורה.³ איסור ערלה שונה משאר המצוות התלויות בארץ בכך שמתקיים אף בחו"ל, אך האיסור שם, אינו אלא מ'הלכה למשה מסיני'⁴ (כפי שיתבאר להלן סעי' יב-טו).

ג. 'ונטעתם' - מונים את שנותיו של העץ מרגע נטיעת הייחור⁵ או זריעת הגרעין.⁶ אם מעבירים עץ ממקום למקום ונוטעים אותו מחדש - יש למנות לעץ שנות ערלה מחדש.⁷

ד. 'כל עץ מאכל' - איסור ערלה חל רק על עץ, לאמור על צמח רב-שנתי, אך צמחים חד-שנתיים או צמחים שאינם מוגדרים בתור עצים - אין איסור ערלה חל עליהם (ראה להלן פרק ג).⁸

ה. איסור ערלה חל רק על עצי פרי שפירותיהם נאכלים, ואין איסור ערלה חל על עצי סרק.⁹

ו. 'וערלתם ערלתו את פריו' - איסור ערלה אינו רק איסור אכילה מן הפירות אלא אף איסור הנאה מהם,¹⁰ שנאמר 'וערלתם ערלתו' - ומפרש רש"י (ויקרא שם): 'יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו'.

ז. 'את פריו' - רק הפירות הם האסורים באיסור ערלה, אך חלקים אחרים של העץ, כגון עלים או פרחים - אינם אסורים באכילה ובהנאה.¹¹

ח. איסור ערלה אינו רק איסור אכילה¹ אלא הוא גם איסור הנאה, שנאמר 'וערלתם ערלתו'. לכן אין להשתמש בפירות ערלה (בשמן מזיתי ערלה) לצורך הדלקת נרות, צביעה, קוסמטיקה  או כל שימוש אחר.² כמו כן אין להאכיל בפירות ערלה את בהמתו או אף בהמות וחיות הפקר.³

ט. אסור להריח פירות של ערלה,⁴ אך מותר להריח את הפרחים של עצי הערלה, שכן איסור ערלה הוא בפירות, ובפריחת הפרחים עדיין לא התחיל שלב גידול הפירות (כדלהלן פרק ב/3).⁵

י. אסור לתלות פירות ערלה לנוי סוכה, אך מי שנמצא בסוכה שיש בה פירות ערלה, מותר לו ליהנות מן הפירות ולהסתכל עליהם. כמו כן מי שנמצא בפרדס ורואה פירות ערלה שאינם עומדים לנוי, מותר לו ליהנות מראייתם.⁶

יא. אסור למכור פירות ערלה לנוכרים, כי מלבד זאת שאנו חוששים שמא הפירות יחזרו ויימכרו בשווקים של ישראל,⁷ אסור ליהנות מן הפירות ולהרוויח תמורתם.⁸

יב. מן התורה, ערלה אסורה בארץ ישראל גם בזמן הזה.¹ אמנם גם בחו"ל חל איסור ערלה, אך הוא אינו אלא מ'הלכה למשה מסיני'.²

יג. ההבדל בין האיסור בארץ ישראל לבין האיסור בחו"ל הוא שבארץ ישראל, בכל מקרה של ספק יש להחמיר, כדין ספק דאורייתא, ואילו בחו"ל במקרה של ספק, יש להקל ולהתיר.³

יד. לכן המוצרים התעשייתיים כמו ריבה, מיץ וכדו', אם מעורבים בהם פירות שיש בהם חשש ערלה - מותרים. כי לרוב, מוצרים תעשייתיים אלו עשויים מרכז של פירות שמיובאים מחו"ל, וספק ערלה בחו"ל - מותר. למשל, מיצים שאחד המרכיבים בהם הוא פסיפלורה או פאפיה - גם מי שמחמיר לאסור פירות אלו משום ערלה (עי' להלן פרק ג סעי' ו) - יכול לשתות את המיצים, כי כאמור רכז הפירות מיובא מחו"ל.⁴

טו. איסור ערלה בחוץ לארץ אינו רק איסור אכילה אלא הוא גם איסור הנאה.⁵

טז. מדאורייתא חל איסור ערלה על פירות הגדלים בכל ארץ ישראל, כולל המקומות שכבשו עולי מצריים.⁶

יז. תיקנו חכמים שרק בשנת השמיטה יציינו את פירות הערלה יתקינו שלטים המורים עליהם, כדי להודיע לרבים שאין לאכול את הפירות, אך בשנה רגילה 'הלעיטהו לרשע וימות', שכן אדם הלוקח פירות ללא רשות הרי הוא גזלן.¹

יח. עם זאת, יש להוריד את פירות הערלה מן העצים, כדי שבני משפחתו של המגדל לא יאכלו מן הפירות האסורים. מבחינה אגרונומית כדאי לעשות זאת אף בשלב מוקדם - שלב הפריחה, כדי למנוע ניצול כוח העץ לריק.

יט. אם יש לאדם פירות ערלה, עליו לאבד אותם באופן שלא תיגרם תקלה על ידו;² לכן יש לשרוף או לקבור את הפירות, או לשים אותם בפח האשפה.

כ. אין להכניס פירות ערלה לתוך 'קומפוסטר' (= מכל להכנת זבל אורגני) כדי להפוך אותם לזבל אורגני.³

כא. גוי שיש לו מטע - פירותיו אסורים באיסור ערלה בשלוש השנים הראשונות.¹

כב. מי שקונה בשוק פירות של גוי, ואינו יודע אם הם אסורים באיסור ערלה - הפירות מותרים, כי 'כל דפריש מרובא פריש'.² אך אם קונים ממטע הגוי או מקרבתו, ואין ידוע אם הפירות אסורים באיסור ערלה (כגון שיש במטע עצים קטנים ועצים גדולים)³ - אסור לאכול אותם, כי נחשב הדבר בתור קבוע, 'וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי' גם בגוי;⁴ וראה להלן פרק ז.

כג. נאמר בתורה: 'וערלתם ערלתו את פריו'. הגדרת 'פרי' בהלכה אינה שווה להגדרתה במדע הבוטניקה. במדע הבוטניקה הפרי הוא הזרע האחראי לקיום מין הצמח ולהמשכיותו. מן הבחינה ההלכתית כל חלק הנאכל נחשב פרי. לכן צבר מזן 'נפוליטיס' שמגדלים אותו על מנת לאכול את עליו - נחשבים העלים לפרי, למרות שאף פירותיו נאכלים, כי גידול הצמח הוא לשם העלים;¹ ולכן בצמח זה, הן הפירות והן העלים אסורים באיסור ערלה.²

כד. עם זאת, בגפן ענבים, למרות שעלי הגפן נאכלים לפעמים, הם בטלים לענבים, ואינם נחשבים לפרי, ולכן מותר לאכול אותם גם בשלוש שנות הערלה, שכן 'פריו - פרט לעלים'.³

כה. הגרעינים והקליפות של פירות ערלה, אסורים באיסור ערלה, כיוון שהם טפלים לפרי ונחשבים חלק ממנו, שנאמר 'את פריו' - לרבות את הטפל לפריו.⁴ לכן אין לאכול או ליהנות מקליפות של תפוז או לימון של ערלה, וכיוצא באלו.⁵

כו. בצמח הצלף נחשבות האביונות (פרי בוטני) לפרי, ואילו התמרות (נצרים רכים) אינן נחשבות לפרי, כי עיקר גידול הצלף הוא לצורך האביונות.⁶

כז. צמח שהעלים שלו נאכלים, אך אינם נאכלים כמות שהם אלא רק מיועדים לתבלין או לתה, ולאחר נתינת הטעם הם נזרקים - אינו נחשב עץ פרי, ואין בו איסור ערלה. לכן צמחים כמו עלי דפנה, לואיזה, עלי וורד וכדומה, אין בהם איסור ערלה.⁷

כח. למרות שמשתמשים בצמח ה'גאת' ללעיסה, כיוון שאין משתמשים בו לאכילה ממשית, אין בו איסור ערלה.⁸