א. מלבד מעשר עני שהזכרנו לעיל (בהלכות תרומות ומעשרות) יש עוד חמש מתנות עניים: לקט, שכחה ופאה, פרט ועוללות. כיוון שלדעת הרבה פוסקים אין מחויבים בהן במציאות ימינו (וכדלהלן), לא נאריך בפירוט הלכותיהן.
ב. נאמר בתורה (ויקרא כג, כב): 'וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם', לאמור יש להשאיר חלק מן השדה לא קצור, כדי שיוכלו העניים לקחת משם לעצמם.1
ג. מן התורה נוהגת מצווה זו רק בארץ ישראל,2 ובזמן הזה חייבים בה רק מדרבנן.3
ד. מן התורה אין שיעור לגודל השדה שיש להשאיר בלתי קצור, ומדרבנן השיעור הוא 1/60. 4
ה. מצווה זו חלה הן בשדה תבואה הן במטעים,5 וכן בכל שדות הקטניות והירקות6 ובלבד שפירותיהם מבשילים בעונה אחת ונלקטים בתקופת זמן קצובה אחת וכן שהפירות ראויים לאיסום.7
ו. צריך לקרוא למה שמשאיר מן השדה שם פאה, ורק אז מותר לעניים לקחת משם.8
ז. בימינו, בגלל המרחק מן העיר וכן משום שאין כדאיות כלכלית לאסוף כמויות קטנות, העניים מתייאשים, ולכן מלכתחילה לא חלות חובת הפרשת פאה ומצוות לקט ושכחה.9
הקדמה
פרק א'- הלכות פאה
