שרֵפת כלאי הכרם

א. כאמור (פרק ט סעי' ד-ה) אם זרעו ירק ו/או תבואה יחד עם חרצן, וכן אם שתלו ירק ו/או תבואה בסמוך לגפן - אסורים הגפן, הפירות, התבואה והירקות באכילה ובהנאה, ויש לשרפם.

ב. יש לשרוף את כלאי הכרם: הצמחים של הירק, התבואה והגפן¹ וכן את פירותיהם, ואין ליהנות מן השרפה.²

ג. דברים שאין אפשרות לשרוף כגון משקה או פירות רטובים וכדו', יש לקבור.³

ד. אדם שזרע ירקות או תבואה ליד גפן במרחק קטן מן המתחייב עפ"י הדין (כפי שיתבאר להלן בפרק יא) - נאסרים הירקות או התבואה משעה שהשתרשו באדמה, ויש לעקור אותם.⁴

ה. במקרה הנ"ל הגפן נאסרת רק אם יש לה ענבים בגודל של 'פול הלבן', השלב שבו הענבים התחילו לגדול קצת. במקרה זה הענבים אסורים באכילה ובהנאה, ויש לעקור את הגפן והזרעים.⁵

ו. במקרה הנ"ל אם הירקות או התבואה וכן הגפן צמחו יחד ולו לזמן קצר - יש לשרוף את הגפן והצמחים,⁶ שנאמר (דברים כב, ט): 'לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם' - ולמדו חז"ל: 'תקדש' - 'תוקד אש'.⁷ אין ליהנות מן השרפה.⁸

ז. השטח שנאסר: בתוך הכרם - 7.2 מ' (ט"ז אמות) לכל צד מן הגפן הסמוכה לירק; מחוץ לכרם - 1.92 מ' (ד' אמות); בגפן יחידית - 0.48 מ' (ו' טפחים).⁹

ח. גם אם זרעו או שתלו ירקות או תבואה במרחק המתחייב עפ"י הדין, אך הגפן מודלית מעליהם - התבואה, הירקות והגפן נאסרים כפי שביארנו לעיל.¹⁰

ט. אם הירקות או התבואה גדלו מאליהם ובעל הבית לא היה מודע לכך – אין הם נאסרים ואינם אוסרים את הגפן. אולם ברגע שהדבר נודע לו, יש לעקור אותם.¹¹

י. אם הוא היה מודע לכך שגדלו מאליהם ולא ידע שהדבר אסור – יעשה שאלת חכם.¹²

יא. אם התבואה או הירקות גדלו בהיתר ולאחר מכן נוצרה בעיית כלאי הכרם: למשל אם הייתה מחיצה או קיר בין הגפן לירקות, ולאחר מכן הוסרו המחיצה או הקיר; או שהירקות צמחו והוא לא היה מודע לכך שיש לידם גפן ונודע הדבר - הירקות או התבואה והגפן נאסרים לאחר שגדלו קצת (1/200, מעת הידיעה),¹³ ובלבד שיש בגפן ענבים בגודל של פול.

יב. כשהגפן והצמחים הם בבעלויות נפרדות, האיסור הוא רק על מי שביצע את האיסור, דהיינו זרע את הצמחים או הדלה את הגפן על גבי צמחי המאכל.¹⁴