פרק ה'- שיעורי ההרחקה בין המינים

א. מותר לזרוע שני מיני זרעים זה לצד זה רק כאשר יש ביניהם הרחקה או דבר המפסיק, באופן שייראה שהמינים מובדלים זה מזה.¹

ב. ההרחקה בין שני המינים נמדדת ממקום הזריעה וממקום הגבעול של השתיל ולא מקצה העלים של כל שתיל. לכן אם הרחיקו בין שני מינים כדין, ולאחר מכן העלים של כל אחד מן המינים התקרבו זה לזה - אין בכך כלום.²

ג. ישנו מספר רב של שיעורים ואופני הרחקה, והם נקבעים על פי שני משתנים: סוג הגידולים ושטח הזריעה.³ כאן נביא רק את שיעורי ההרחקה השכיחים והמצויים ביותר. לגבי מקרים ספציפיים ומסובכים יש לעשות שאלת חכם.⁴

ד. שיעורי ההרחקה משתנים ע"פ סוגי הגידולים דלהלן: תבואה, ירקות, קטניות (לגבי הגדרתם, ראה לעיל פרק ד). השיעורים להלן הם עפ"י הגר"ח נאה.⁵

ה. בין שני שדות תבואה ממינים שונים ששטחם המינימלי הוא 825 מ"ר (28.7 מ' X 28.7 מ' = ט' קבין),¹ יש להניח שטח לא זרוע בגודל 5 מ' X 5 מ'² (בית רובע).³

ו. בין שתי שורות תבואה ממינים שונים יש להניח שטח לא זרוע בגודל של 0.96 מ' X 0.96 מ' (ב' אמות מרובעות).⁴

ז. בין שני זרעי תבואה ממינים שונים יש להניח שטח לא זרוע בגודל של 0.96 מ' X 0.96 מ' (ב' אמות מרובעות). ⁵

ח. בין שני שדות ירק ממינים שונים, ששטחם המינימלי הוא 825 מ"ר (28.7 מ' X 28.7 מ' = ט' קבין),¹ יש להניח שטח לא זרוע בגודל של 0.48 מ' X 0.48 מ' (ו' טפחים על ו' טפחים).²

ט. בזרעי ירק בודדים, בשתי שורות של ירק או כשאחד מן השטחים קטן מ-825 מ"ר - יש להרחיק בין המינים 12 ס"מ.³

י. במיני הירק המתפשטים (מיני דלועין, דלעת, דלורית, מלפפון, קישוא, מלון, אבטיח) צריך להוסיף לשיעור ההרחקה של דין ירק גם את מידת ההתפשטות של מינים אלה. מידת ההתפשטות היא ד' אמות (1.92 מ'), לאמור ב' אמות לכל צד (0.96 מ').⁴

^יא. בין שדה תבואה לשדה ירק ששטחם המינימלי הוא 825 מ"ר (28.7 מ' X 28.7 מ' = ט' קבין),¹ יש להניח שטח לא זרוע בגודל 5 מ' X 5 מ' (בית רובע).²

יב. בין שורת תבואה לשורת ירק - יש להרחיק 0.48 מ' (ו' טפחים).³

יג. בין זרע תבואה לזרע ירק - יש להרחיק 0.48 מ' (ו' טפחים).⁴

יד. לגבי שיעור ההרחקה בקטניות נחלקו הפוסקים: יש אומרים שדין הקטניות כירק¹ ודינן כמוזכר לעיל סעי' 2; ויש אומרים שדינן כתבואה² והוא כמוזכר לעיל סעי' 1. ולמעשה, יש להרחיק בין מיני קטניות מרחק של 0.48 מ' בין בזרעים בודדים ממינים שונים ובין בשורות ובשדות.³

טו. יש דברים המפסיקים בין שני מינים ללא צורך בהרחקות,¹ שכן על ידם ניכרת ההפרדה בין המינים:

·       גדר, סלע או כל מחיצה בגובה 0.8 מ' (י' טפחים) שאורכם לפחות 0.32 מ' (ד' טפחים) ועוביים אפילו כל שהוא.²

·       עמודים שאין ביניהם יותר מ-0.24 מ' (ג' טפחים) מצטרפים למחיצה, כי דינם כלבוד וכמחוברים יחד.³

·       חריץ שעומקו 0.8 מ' (י' טפחים), אורכו לפחות 0.32 מ' (ד' טפחים) ואף רוחבו לפחות 0.32 מ' (ד' טפחים).⁴

·       שביל, דרך או כביש שרוחבם עולה על 1.92 מ' (ד' אמות).⁵

·       שטח אדמה חרוש שאינו זרוע ברוחב 1.92 מ' לפחות (ד' אמות).⁶

·       צורת הפתח (שני עמודים סמוכים, וקנה או חוט על גביהם) בגובה 0.8 מ' (י' טפחים) לפחות, ואם הצמח גדל מעבר לכך, צריך שגובה צורת הפתח יהיה 0.8 מ' מעל העלים העליונים.⁷

אמנם יש להתיר להשתמש בצורת הפתח כמפריד בין שני מינים רק כאשר צורת הפתח מצויה בארבעת הצדדים של המין האחד. אך כאשר צורת הפתח מצויה רק בצד אחד בין שני המינים - אין להתיר, אלא אם כן מרחיק את ההרחקה המינימלית הנצרכת מן התורה, כל מקרה לפי דינו, כגון 8 ס"מ (טפח) - בירקות; 0.48 מ' (ו' טפחים) - בתבואה.⁸