תוכן עניינים

הלכות כלאיים

קיצור פסקי הלכות בענייני מצוות התלויות בארץ, בהוצאת מכון התורה והארץ

פרק ד'- המינים האסורים בכלאי זרעים

facebook email whatsapp

א. מיני זרעים הנכללים באיסור 'כלאי זרעים' הם כל סוגי הגידולים החד-שנתיים: תבואה, קטניות, ירקות.1

1. תבואה היא חמשת מיני דגן: חיטים, כוסמין, שעורים, שיבולת שועל ושיפון.2

2. קטניות הן צמחים חד-שנתיים שרגילים לאכול את הזרע שלהם, כגון פול, עדשים, אורז וכדו'.3

3. ירקות הם צמחים חד-שנתיים שהפירות או העלים שלהם נאכלים, כגון עגבניות, פלפל או ירקות עלים.4 כמו כן צמח רב-שנתי שמתחדש מן השורש - נחשב אף הוא ירק.5

ב. אין איסור 'כלאי זרעים' בזרעי אילנות, ומותר לזרוע שני זרעי אילנות יחד או זרעי אילנות עם תבואה, קטניות או ירקות.6

ג. איסור כלאי זרעים הוא כאמור בצמחים חד-שנתיים, ובלבד שיהיו ראויים למאכל אדם.7 גם במקרה שאחד המינים משמש למאכל אדם והאחר אינו כזה אך רגילים לגדל אותו ולזרוע ממנו שדות שלמים (כגון כותנה) – אסור.8 ולפי זה יש להרחיק צמח שמיועד למאכל אדם מפרחי נוי.9

ד. אם שני המינים אינם מאכל אדם, אף אם משתמשים בהם למאכל בהמה (או לצורך אחר) - אין בהם איסור כלאיים.10

ה. אין איסור כלאי זרעים בצמחים שמיועדים לתרופה,11 בצמחי נוי ובצמחי ריח,12 אך בצמחי תבלין (כגון פטרוזיליה וכוסברה) וצמחים שמיועדים לנתינת טעם בתה (כגון נענע) - אסור.13

1.
  רמב"ם, הל' כלאיים פ"א הל' ח-ט.
2.
רמב"ם, הל' כלאיים פ"א ה"ח. בהקשר לזיהוי מינים אלו, עי' לעיל הלכות חלה פרק ג.
3.
רמב"ם, שם. רגילות האכילה נקבעת עפ"י דרכם של רוב בני אדם באותה תקופה, עי' מקדש דוד, סי' ס אות ב ד"ה נקטינן. בצמחים גבוליים שלא ברור אם דרך הרוב לאכול את הזרעים, מחשבת הזורע קובעת את הגדרת הצמח, עי' אמונת עתיך 3 (תשנ"ה), עמ' 20-17, ובפרט בעמ' 18.
4.
רמב"ם, שם וה"ט.
5.
רמב"ם, הל' כלאים פ"ה הי"ט-ה"כ; על הגדרות אילן וירק, עי' התורה והארץ ג, עמ' 398‑428; וראה עוד לעיל הלכות ערלה, פרק ג סעיף ב.
6.
  רמב"ם, הל' כלאיים פ"א ה"ו: 'שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד'; שו"ע, יו"ד סי' רצה סעי' ג. בהקשר להגדרות וסיווג הצמחים לאילן ולירק, ראה לעיל הלכות ערלה פרק ג.
7.
רמב"ם, שם ה"ד.
8.
  כסף משנה, לרמב"ם; שו"ת אמרי בינה, ח"א סי' י; ארץ חמדה (תשנ"ט), עמ' יח-יט; ועי' חוקות הארץ, עמ' 57-55.
9.
כי כיום ענף פרחי הנוי הוא מסחרי, והפרחים 'נזרעים שדות שלמים'. ויש חולקים, עי' חזו"א, כלאיים סי' א ס"ק יד ד"ה כלאי, שאם אחד המינים אינו ראוי לא למאכל אדם ולא לבהמה גם אם 'כמוהו מקיימים' – אין בו משום כלאיים.
10.
חזו"א, כלאיים סי' א ס"ק יד ד"ה כלאי; ארץ חמדה, עמ' יט.
11.
רמב"ם, שם.
12.
חזו"א, כלאיים סי' א ס"ק יד ד"ה כלאי; ועי' חוקות הארץ, עמ' 57.
13.
עי' בספר מים חיים (הוכמן), פ"ג סעי' ד, הערה י, שכך הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ. ואף שלעיל בהל' תרומות ומעשרות פ"ו סעי' יא, כתבנו שעלי תה שאינם נאכלים פטורים מתרומות ומעשרות, לעניין כלאיים - יש להחמיר, כי ההגדרות שונות: לעניין תרו"מ כתב הרמב"ם, הל' תרומות פ"ב ה"א: 'כל אוכל אדם... חייב בתרומה'; ואילו בהל' כלאיים כתב הרמב"ם, הל' כלאיים פ"א ה"ד: 'אין אסור משום כלאי זרעים אלא זרעים הראויין למאכל אדם', ועי' מהר"י קורקוס, לרמב"ם שם.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ