פרק ג'. פרק ג'- כלאי זרעים
א. אסור מן התורה לזרוע יחד שני מיני זרעים או לשתול יחד שני מיני צמחים חד-שנתיים שונים, שנאמר: 'שדך לא תזרע כלאים'.1 כמו כן אסור לזרוע או לשתול מין אחד בסמיכות למין אחר שכבר זרוע.2 איסור זה הוא הן בזריעה בידיים והן בזריעה מכנית.3
ב. נחלקו הפוסקים אם איסור כלאי זרעים אסור מן התורה גם בימינו או שהוא רק מדרבנן.4
ג. מן הפסוק 'שדך לא תזרע כלאים' למדו חז"ל שאיסור 'כלאי זרעים' חל רק בארץ ישראל,5 בין שזורע שני המינים בקרקע שלו ובין שזורע אותם בקרקע של חברו.6
ד. איסור 'כלאי זרעים' קיים בכל ארץ ישראל, בין בחלקי ארץ ישראל המוגדרים כ'גבולות עולי בבל' ובין אלו המוגדרים 'גבולות עולי מצרים',7 אבל בחוץ לארץ מותר לזרוע כלאי זרעים.8
ה. בכל האזורים שיש ספק אם הם חלק מארץ ישראל (שנתקדשה על ידי עולי מצרים), כגון דרום הערבה ואילת - יש להחמיר באיסור כלאי זרעים ע"פ הכלל 'ספק דאורייתא לחומרא'.9
ו. אסור לזרוע כלאיים אפילו בבית ובחממה.10
ז. אין איסור זריעת כלאיים אלא רק כשמתכוון לכך ועושה כן כדרך שרגילים לזרוע. אך מותר לזבל את הקרקע, אף שזו נזרעת בכלאיים כשיש בזבל גרעינים ממינים שונים. אמנם אם יצמחו מינים שונים בשדה, יתחייב לעקור את אחד המינים במידה והיחס בין שני המינים יחייב זאת, כפי שיבואר להלן (פרק ז).11
איסור זריעה
איסור זריעה
איסור זריעה