א. אסור מן התורה לזרוע יחד שני מיני זרעים או לשתול יחד שני מיני צמחים חד-שנתיים שונים, שנאמר: 'שדך לא תזרע כלאים'.1 כמו כן אסור לזרוע או לשתול מין אחד בסמיכות למין אחר שכבר זרוע.2 איסור זה הוא הן בזריעה בידיים והן בזריעה מכנית.3
ב. נחלקו הפוסקים אם איסור כלאי זרעים אסור מן התורה גם בימינו או שהוא רק מדרבנן.4
ג. מן הפסוק 'שדך לא תזרע כלאים' למדו חז"ל שאיסור 'כלאי זרעים' חל רק בארץ ישראל,5 בין שזורע שני המינים בקרקע שלו ובין שזורע אותם בקרקע של חברו.6
ד. איסור 'כלאי זרעים' קיים בכל ארץ ישראל, בין בחלקי ארץ ישראל המוגדרים כ'גבולות עולי בבל' ובין אלו המוגדרים 'גבולות עולי מצרים',7 אבל בחוץ לארץ מותר לזרוע כלאי זרעים.8
ה. בכל האזורים שיש ספק אם הם חלק מארץ ישראל (שנתקדשה על ידי עולי מצרים), כגון דרום הערבה ואילת - יש להחמיר באיסור כלאי זרעים ע"פ הכלל 'ספק דאורייתא לחומרא'.9
ו. אסור לזרוע כלאיים אפילו בבית ובחממה.10
ז. אין איסור זריעת כלאיים אלא רק כשמתכוון לכך ועושה כן כדרך שרגילים לזרוע. אך מותר לזבל את הקרקע, אף שזו נזרעת בכלאיים כשיש בזבל גרעינים ממינים שונים. אמנם אם יצמחו מינים שונים בשדה, יתחייב לעקור את אחד המינים במידה והיחס בין שני המינים יחייב זאת, כפי שיבואר להלן (פרק ז).11
ח. אסור גם לקיים ולהניח לשני המינים הזרועים כלאיים להמשיך לגדול ולצמוח.1
ט. איסור 'קיום' כולל כל פעולה שגורמת להמשך הצמחת שני המינים. לכן אסור לנכש ולחפות בעפר, להשקות, לזבל, לבנות גדר סביב2 וכדומה.3 מ"מ גם השארת גידולי כלאיים כפי שהם בלא שום פעולה אסורה,4 אלא יש לעקור את אחד המינים מיד.5
י. במקום לעקור את אחד המינים, יכול בעל הקרקע להפקיר את שטח הגידול ואת כל הגדל בו.6
יא. מותר ואף חובה לעקור כלאיים בחול המועד.7
יב. גידולי 'כלאי זרעים', אף שגדלו בדרך אסורה, מותרים באכילה ובהנאה, אפילו לזה שעבר על איסור זריעת כלאיים.8
טו. אסור מן התורה לזרוע כלאיים אף אם אינו מתכוון בזריעתם לאכילה אלא רק לנוי.1 ואם אינו מעוניין בצמח ובפירות ועוקר את הצמחים לפני הגעת זמן ההבשלה - מותר, ובלבד שיהיה ניכר שהזריעה הייתה לשם כך ולא לצורך הצמח או הפירות.2
טז. זריעת כלאיים בניסויים מדעיים מותרת רק כשהזריעה נעשית על ידי גוי ובחממה, ובלבד שאין משתמשים במה שגדל.3
איסור זריעה
פרק ג'- כלאי זרעים
