גמרא
לכך נחלוק בין נסכי עגל לנסכי שור ת"ל ככה יעשה לשור האחד מגיד שלא חלק בין נסכי עגל לנסכי שור או לאיל למה נאמר שהיה בדין אם מצאנו שחלק בין נסכי בן שנה לנסכי בן שנתיים לכך נחלוק בין נסכי שנתיים לנסכי שלש ת"ל או לאיל האחד או לשה בכבשים למה נאמר שהיה בדין אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לנסכי איל לכך נחלוק בין נסכי כשבה לנסכי רחל ת"ל או לשה בכבשים או בעזים למה נאמר שהיה בדין אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לנסכי איל לכך נחלוק בין נסכי גדי לנסכי תיש ת"ל או בעזים הקיש קטן שבעזים לגדול שבתישים מה זה בשלשת לוגין אף זה בשלשת לוגין: ושם היום כתוב כו': (א) הגע בעצמך שזייג אותו המשמר שם היום שם שבת שם חודש היה כתוב עליהן אפילו רוצה לזייג אין מצוי לזייג: הלכה ד מתני' שתי לשכות היו במקדש אחת לשכת חשאין ואחת לשכת הכלים לשכת חשאין יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי לשכת הכלים כל מי שהוא מתנדב כלי זורקו לתוכה ואחת לשלשים יום הגזברין פותחין אותה וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר (ב) נמכרין ודמיהן נופלין (ללשכת) לבדק הבית: גמ' ר' א) יעקב בר אידי ור' יצחק בר נחמן הוון פרנסים והוון יהבין לר' חמא אבוי (ג) דר' יהושעיה דינר והוא יהיב ליה לחורנין רבי זכריה חתניה דר' לוי היו הכל מליזין עליו אמרין דלא צריך והוא נסב מן דדמך בדקין ואשכחין דהוה מפליג ליה לחורנין רבי חיננא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחייא א"ל לא כן אלפן ר' לא תסיג גבול רעך א"ל ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף והוה מסתפי מיניה וערק מן קומוי אמר ב) רבי יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא אשרי משכיל אל דל זה שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה כיצד היה רבי (יוחנן) יונה עושה כשהיה רואה עני בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע מן דהוה נסיב הוה א"ל מתנה היא לך חייא בר אדא אית הוה סבין ביומינון מאן דהוה היב להון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין מן בתר כן לא הוון נסבין אמרין דשתן גבן נחמיה ג) איש שיחין פגע בו ירושלמי א' א"ל זכה עמי חדא תרנגולתא א"ל הא לך (ד) טומיתיה דקופד וזבין קופד ואכיל ומית והיה צווח ואמר בואו וספדו להרוגו של נחמיה נחום ד) איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמיו פגע בו מוכה שחין א' א"ל זכה עמי ממה דאית גבך אמר ליה מיחזור חזר ואשכחיה מית והוה אמר לקיבליה עינייא דחמינך ולא יסבון לך יסתמיין ידיה דלא פשטן מיתן לך יתקטעון רגלייא דלא רהטן למיתן לך יתברון ומטתיה כן סליק לגביה ר' עקיבא אמר ליה אי לי שאני רואה אותך בכך אמר ליה אי לי שאין אני רואה אותך בכך אמר ליה מה את מקללני אמר ליה ומה את מבעט ביסורין רבי הושעיה רבה הוה רביה דבריה חד סגי נהורא והוה יליף אכול עימיה בכל יום חד זמן הוה ליה אורחין ולא מטא מיכול עימיה ברמשא סליק לגביה א"ל לא יכעוס מרי עלי בגין דהוה לי אורחין יומא דין דאמרית דלא ליבזוי ביקרא דמרי יומא דין בגין כן לא אכלית עם מרי יומא דין א"ל אתה פייסתה למאן דמתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמיים יקבל פיוסך א"ל הדא מנא לך א"ל מר"א בן יעקב דר"א בן יעקב עאל חד דסגי נהורא לקרתיה יתב ליה ר"א בן יעקב לרע מיניה דיימרון דאילולי דהוה בר נשא רבא לא יתב ליה ר"א בן יעקב לרע מיניה עבדין ליה פרנסה דאיקר אמר לון מהו הכין אמרון ליה ר"א בן יעקב יתב לרע מינך וצלוי עלוי הדא צלותא אתה גמלתה חסד למאן דמתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמי יגמול יתך חסד: (דלמא) רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיא (רבה) הוו מטיילין באילין כנישתא דלוד א"ר חמא בר חנינא לר' הושעיא כמה ממון שיקעו אבותי כאן אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן לא הוה אית בני נש דילעון באורייתא רבי אבון עבד אילין תרעייה דסדרא
קרבן העדה ומשנת אליהו
בין נסכי כבש. שהוא בן שנה לנסכי איל שהוא בן שתי שנה: ת"ל ככה יעשה לשור האחד. כל נסכי שור אחד הן ושור בן יומו קרוי שור ורש"י במנחות פי' דמיתורא דלשון קדריש שכבר כתיב והקריב על בן הבקר מנחה וכן דריש בכולן והראשון נ"ל: ת"ל או לאיל הא'. כיון שהוא איל כל נסכיו אחד הן בין זקן או שהוא בן י"ג חדש: ת"ל או לשה בכבשים. כל שה שבכבשים שוות הם בנסכיהם: בין נסכי גדי. קטן לתיש גדול: הגע עצמך. ופריך הגע עצמך שהצניעו עד שיבוא היום ההוא בשבת הבאה ומאי מהני שכתוב עליו שם היום: ומשני שם משמר. של אותו שבת נמי היה כתוב עליו: ופריך הגע עצמך. שימתין חצי שנה עד שיבוא זמן המשמר שנית: ומשני שם היום. כמה ימים בשבת: שם השבת.כמה שבת בחודש: שם החדש היה כתוב עליהן. וגם שם המשמר שאינו מצוי שיזדמן שיהיו כולם ביום א' מכוון אלא להרבה שנים: הלכה ד מתני' לשכת חשאים. על שם שהנותנין בתוכה נותנין בסתר והמתפרנסים ממנה נוטלין בסתר: ללשכת בדק הבית. ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית: גמ'הוון פרנסין. היו גבאי צדקה: והוה יהיב ליה. לאחרים שהיו העניים מתביישים לקבל מהגבאי: מליזין עליו. מדברין בו ואמרו שאינו צריך ליטול צדקה ונוטל: מן דדמך. כשמת בדקו ומצאו שלא נהנה ממה שקיבל אלא היה נותן לאחרים: הוה מפליג וכו'. היה מחלק צדקה בלילה ומוליכה אצל העניים שלא לביישן: חד זמן.פעם אחת פגע בו שר של רוחות וא"ל לא כן למדתנו רבינו לא תסיג גבול רעך ולילה גבול של רוחות לילך ואין לבני אדם לצאת אז: מתן בסתר יכפה אף.ויציאתו זו כדי ליתן צדקה בסתר ראוי הוא שיסתיר עצמו מפניו: והוה. הרוח מתיירא ממנו שלא יכפהו וברח מלפניו: זהו שמסתכל במצות. הצדקה היאך לעשותה שלא יתבייש העני: טול ואתה פורע. כשתקבל ירושתך: ה"ג א"ל יהא לך במתנה אר"ח בר אדא וכו'. וה"פ והוה א"ל אם לא יהיה לך לשלם הרי הוא לך במתנה כי היה חושש אולי יתאמץ העני לפרוע לו כשיראה שלא נפלה לו ירושה או כדי שלא יהיה לעני כגזל לפי דעתו: אית הוה סבין וכו'. היו זקנים בימינו כל מה שהיו נותנין להם מר"ה עד יוה"כ היו מקבלין ומשם ואילך לא היו מקבלין: אמרי דשתן גבן. מה שאנו צריכין לכל השנה כבר הוא אצלנו שהיו נותנין להם בימים אלו די פרנסתן לכל השנה כך נ"ל והיפה מראה פי' בזה פירושים דחוקים: זכה עמי. עשה עמי צדקה ותן לי תרנגולא חדא: ה"ג א"ל הא לך טימיתא וזיל זבין קופר. וה"פ הא לך מטבע זו וקנה לך בשר: ואכל. בשר שור ומת: להרוגו של נחמיה. שאילו נתן לו בשר תרנגולת שהיה רגיל בו היה חי: א"ל מיחזור. כשיחזור יתן לו לאכול: אמר. לנגד המת עיניו שראו אותו ולא קבלוהו יהיו סתומין: ידים. דלא פשטו עצמן ליתן לעני יתקטעון: רגלים. שלא רצו לקראתך ליתן לך ישברו: ומטתיה כן. ועלתה לו כך בעיניו וידיו ורגליו: א"ל. רבי עקיבא מה אתה מקללני: א"ל. נחום ולמה אתה מבעט ביסורין דקאמרת אוי לי:הוה רביה דבריה. מלמד של בנו היה סגי נהור והיה רגיל לאכול עם רבי הושעיא בכל יום: חד זמן וכו'. פעם אחת היה לו לר"ה אורחים ולא קרא לסגי נהור שיאכל עמו: ברמשא. לערב: א"ל. ר"ה לא יכעוס אדוני עלי שלא זמנתיך שתאכל עמי היום לפי שהיו אורחין אצלי ואמרתי שלא לזלזל בכבודך שיביישוך הלכך לא אכלתי עמך יום הזה: א"ל אתה פייסת. למי שנראה ואינו רואה אותו שרואה ואינו נראה והוא הקב"ה יקבל פיוסך ותפלתך: א"ל. מנ"ל הא לברך כן: מראב"י.מעובדא דראב"י: דראב"י. נכנס סגי נהור לעירו ישב ראב"י למטה ממנו שיאמרו הבריות אילו לא היה סגי נהור זה גברא רבא לא הוה ראב"י יושב למטה ממנו ועשו לו פרנסה וצדקה יקרה: אמר להון. הסגי נהור מהו זה שנותנין לי כל כך:וצלי עלוי. והתפלל סגי נהור זה על ראב"י האי תפלה: דלמא. מעשה: הוון מטיילין. בבתי כנסיות שבלוד: כמה ממון שיקעו אבותי בכאן. שהם בנו בתי כנסיות אלה משלהם: כמה נפשות שיקעו בבנין הזה. וכי לא היו בני אדם שיעסקו בתורה והיה ראוי להוציא ממון זה עליהם לפרנסתם ונראה שהיה ידוע לר' הושעיא שהיו עניים בני תורה בזמן ההוא שביטלו תורתם מדוחק הפרנסה והיה ראוי לאבותיו של ר' חמא לפרנסם ולא יקפידו על הציור של בנין בהכ"נ: עבד. אלו הפתחים
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
מתני' לשכות. חדרים. חשאים על שם שעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי בצנעא שלא יתביישו: כלי שמצאו בו צורך בדק הבית מניחין אותו. לבד"ה: ירושלמי תני קדשי מזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית [ואין קדשי בה"ב] מוציאין את הראוי להן מקדשי מזבח. והתנינן כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית ס"ד אותן שהקדישו לקדשי מזבח הקדישו וקתני ודמיהן נופלין ללשכת בד"ה כלומר בשעה שהקדישו עיקר קדושתן לב"ה: מתני'
תקלין חדתין
הכתוב כו' דכבש עשרון א' ואיל ב' עשרונים: ת"ל ככה יעשה לשור האחד. דבין גדול בין קטן נסכיו שוין א"נ מהכא דשור בן יומו קרוי שור כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד: או לאיל למה נאמר. והלא כבר נאמר או לאיל תעשה מנחה: בן שנה הוא כבש בן שנתים הוא איל: לבן שלש. שיהיה נסכיו יותר: ת"ל או לאיל.מריבויא אשמועינן. א"נ מעת שקרוי איל הכל אחד בן שנתים ובן ג': או לשה בכבשים למה נאמר כו'. והלא כבר נאמר או לזבח לכבש האחד: כבשה. נקבה דכבשים. רחלה. נקבה דעזים: ת"ל או גו'. מריבויא: או בעזים. והלא עזים בכלל כבשים הם: גדי.היינו בחור. תיש. זקן: בג' לוגין. הוא רביעית ההין שההין י"ב לוג וכ"ה הסוגיא בבבלי (מנחות צא ב צב א) : הגע עצמך כו'.אמתניתין מהדר כלומר מה בכך שהיה כתוב עליו שם היום יכול הרמאי להמתין בשבוע האחרת שיגיע יום זה הכתוב בחותם: שם משמר. ומשני שהיה כתוב שם המשמר ובשבוע האחרת משמר אחר ולא יהיה יכול לרמאות: ופריך הרי יכול להמתין עד שיחזור חלילה זה המשמר וזה היום: ומשני שם יום ושבת וחדש כתוב.שלא שייך שימתין זמן הרבה עד שיארע כך: מתני' לשכת חשאים. על שם שנותנין לתוכה בסתר והמתפרנסים ממנה נוטלים בסתר: ללשכת בד"ה. ללשכה שנותנין בתוכה כל בד"ה: גמ' לאוחרנין. מפני שהיו מתביישים לקבל מיד הגבאי ונתן להם מה שלקח שהוא לא היה צריך: מלעיזין. לשון לעז: מפליג. ממה שהיה נוטל: מצוה. צדקה: בלילא. משום מתן בסתר שלא לבייש המקבלים וכמ"ש טב דלא יהביה כו': לא תסיג. ובלילה זמן הרוחות ואמרו אל יצא ת"ח יחידי בלילה: מתן בסתר. וזה כל כוונתי בהליכתי בלילה ושלוחי מצוה אינן ניזוקין ובפרט שכופה אף: שהוא מסתכל במצוה. בהשכל וחכמה שלא יהיה בה איזה פחיתות: שנפלה לך ירושה ממקום אחר. דכתיב בית והון נחלת אבות. וכשנפסק זה כגון זה שירד מנכסיו ירושתו ממקום אחר להתפרנס מאחרים המשפיעים לזה כאבותיו שהשפיעו לו: טול ואתה פורע. כדאמרי' בשבת (קנא ב) כי אתא עניא אקדים ליה ריפתא כי היכי דליקדמו לבניך כו' גלגל הוא שחוזר בעולם כו' שאם הוא לא בא בא בנו או בן בנו ואמרו במ"ר הקב"ה עושה סולמות מוריש לזה ומעשיר לזה וז"ש ואתה פורע בזימנא אחריתי: מן דהוה נסיב כו'. כדי שלא יסבור כפשוטו שהוא בע"ח ויצטער כמ"ש בריש ע"ז בע"ח עצב כו': אית הוי סבין ביומינו.בימינו היו זקנים: מבין ריש שתא כו'. דגירסת הירושל' כל מזונותיו של אדם קצובין מר"ה ועד יוה"כ. והיה דעתם בזה שמר"ה ועד יוה"כ הוא קצבת מזונם לכל השנה ולכן עד יוה"כ היו נוטלין שעדיין לא נקצב להם במרום ורשות בידם ליטול משא"כ אחר יו"כ שכבר נקצב להם פרנסתם על כל השנה מהסיבה שהיה בידם ולא היו רוצים ליטול וזהו דשתא גבן של כל השנה אצלנו כבר: זכה עמי. עשה עמי צדקה והוא כמ"ש יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שנאמר ושם האיש אשר עשיתי וגו': הא לך. מטבע זו וקנה לך חילופה בשר:ואכל. בשר שור ומת: להרוגו של נחמיה. שאילו נתן לו בשר תרנגולת כהרגלו היה חי: נחום איש גם זו. סוגיא זו איתמרא בבבלי במס' תענית (כא א) וכאן יותר מדוקדקת: גם זו. שהיה אומר על כ"ד גם זו לטובה: דורון. בבבלי מפורש משא ג' חמורים מאכל ומשתה ומגדים: מוכה שחין א'. שהיה נראה לעין חולה גדול וחלש: זכה עמי. לא אמר כמוכרח לזה מאד אלא שתזכה עמי בנתינתך לי ולא הפליג בקשתו כההיא דאתיא לקמיה דבנימין הצדיק וא"ל הרי הם מוטלים בסכנת מיתה שבודאי היה מזדרז ליתן תכף ועתה חשב בחזירתו יתן לו ומשום כבוד חמיו היה אץ לדרכו וז"ש לבית חמיו: אשכחיה. בחזירתו דמית: קאים כו'. עמד לנגדו: עיני' דלא חמון כו'. האשים עצמו על שלא הביט גודל חוליו וחלישותו וה"ל להזדרז: דלא פשטן. כמ"ש פתוח תפתח את ידך וגו': לך. שהיית נראה חולה גדול ופניו העידו בו: דלא רהטין. בתחילה וגם אילו היה רץ יותר בחזירתו מיראתו ודאגתו על העני היה מוצאו עדיין חי והיה מצילו: רביה דבריה. מלמד של בנו היה סגי נהור והיה רגיל לאכול עמו בכל יום משום כבודו: חד זמן כו'. פ"א היו לר' אושעיא אורחין ולא אכל עמו: לא יכעוס. לא יתרעם אדוני עלי: דלא ליבזו. שלא יבזו כבודך שאינם מכירים אותך: מנא לך. הא ברכתא שהוא דרך חכמה: דראב"י. בא חד סגי נהור למקומו וישב ר"א למטה הימנו כדי שיאמרו אילו לא היה סגי נהור זה גברא רבא לא היה יתיב רבי אלעזר בן יעקב למטה הימנו ועשו לו פרנסה בכבוד: מהו הכין. שראה שהפריזו על המדה כפי ערכו שהיו רגילים בני אדם ליתן לו: א"ל. רבי אלעזר בן יעקב יושב למטה ממך: וצלי כו'. התפלל הסגי נהור עליו:גמלת חסד. שישב למטה הימנו: שקעו אבותי. שבנו בתי כנסיות אלו: כמה נפשות כו'. וכי לא היו בני אדם שיפרנסו אותם שיעסקו בתורה: תרעייהו
גמרא
דסדרא רבא אתא ר' מנא לגביה אמר ליה חמי מאי עבדית א"ל וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות לא הוה בני נש [א] דילעון באורייתא א) תני קדשי המזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי (א) בדק הבית אין קדשי בדק הבית מוציאין את הראוי להן מקדשי מזבח והא תנינן כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין לבדק הבית א"ר חזקיה כיני מתני' (לצורך) ללשכת בדק הבית:
הדרן עלך פרק אלו הן הממונין
הלכה א מתני' שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש ב) עשרה השתחוויות היו במקדש של בית ר"ג ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוים בארבע עשרה והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידן מאבותיהן ששם הארון נגנז מעשה ג) בכהן א' שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחבירו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון גנוז: גמ' תני השופרות הללו עקומות היו צרות מלמעלן ורחבות מלמטה מפני הרמאין תני ד) בשם ר"א הארון גלה עמהן לבבל מ"ט לא יותר דבר אמר ה' אין דבר אלא שהדיברות לתוכו וכן הוא אומר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' איזהו כלי חמדת בית ה' זה הארון (תני ר"י בר אילעי) רבי שמעון בן לקיש אומר במקומו היה הארון נגנז הדא הוא דכתיב ויאריכו הבדים ויראו ראשי (ב) הבדים אל הקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה כתיב ג) ויראו ואת אמרת ולא יראו אלא נראין ולא נראין בולטין ויוצאין כשני דדי האשה ורבנן אמרי בלשכת דיר העצים היה הארון גנוז מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפצל עצים בלשכת דיר העצים וראה את הרצפה שהיא משתנה מחברותיה בא ואמר לחבירו בא וראה את הרצפה הזאת שהיא משתנה מחברותיה לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד ששם הארון גנוז: תני (משום) ר' הושעיא הקיש עליה בקורנס ויצאת אש ושרפתו תני ה) רבי יהודה (בר אילעי) בן לקיש אמר [ב] ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו ואחר שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד הדא הוא דכתיב וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה זה ו) שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ופעמים שהיה מתראה עמהן ורבנן אמרי ארון א' היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה קרייא מסייע להו לרבנן אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה מילה דלא חמון מן יומיהון קרייא מסייע לר' יודה בן לקיש ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים והלא ארון בקרית יערים היה מה עבדון ליה רבנן הגישה אלי הציץ קרייא מסייע לר' יודא (בר אילעי) בן לקיש הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות והלא
קרבן העדה ומשנת אליהו
הפתחים של בהמ"ד הגדול: חמי מה דעבדית. היה משבח עצמו ראה מה שעשיתי: וישכח ישראל וכו'. טוב הוא ליתן לעניי תורה שעושין מצות בכל עת משיבנו בנינים והיכלות: מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית. כגון אם הקדיש בהמה או אבנים לבדק הבית וצריכין אותן למזבח נוטלין אותן למזבח אבל הקדיש בהמה אפי' בעלי מומים או אבנים למזבח אין מוציאין אותן לבדק הבית אלא ימכרו ודמיהן נופלין לבדק הבית: כלי שמצאו בו צורך לבד"ה מניחין אותו. הא ראוי למזבח מוכרין אותו שמעינן דקדשי בדק הבית אף ע"פ שראוין למזבח אין מוציאין מקדשי בדק הבית: כיני מתנית'. כן היא משנתנו כלי שמצאו בו צורך והיינו לצורך המזבח או לבד"ה ללשכת בד"ה מניחין אותו ומשם נוטלין אותו למה שצריכין אותו: הדרן עלך פרק אלו הן המנונין הלכה א מתני' שלשה עשר שופרות. תיבות צרות מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר מפני הרמאים שלא יתנו ידן לתוכן להראות כאילו נותנין לתוכו ויטלו מתוכן ולקמן מפרש למה י"ג שופרות וי"ג שולחנות ובאיזה מקום מונחין: י"ג השתחויות.לקמן מפרש היכן היו: כנגד דיר העצים. לשכה שבה היו נותנין כל עצי המערכה והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים: ששם ארון נגנז. ע"י יאשיהו כדמפרש בגמרא: שהיה מתעסק. במלאכתו מתליע את העצים שאין לבעלי מומין מלאכה במקדש כי אם להכין עצים למערכה דכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח: שהיא משונה. שלא היתה האבן שוה לשאר אבני הרצפה והבין שנסתלק משם והוחזרה: ביחוד. בבירור: גמ'ה"ג אלא הדברות שבתוכו:ולא יראו החוצה. סיפא דקרא ויהיו שם עד היום הזה: כתיב. ברישא ויראו וכתיב בסיפא ולא יראו וקשיא אהדדי: בולטין. ודוחקין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שבולטין מתחת חלוקה: ומפצע. ומבקע: ביחוד. בבירור: הקיש עליה בקורנס. על המקום ההוא ויצא אש ושרפו: התורה. ולוחות שניות מונחים בתוכו:לא משו וכו'. ואס"ד דהארון ההוא הוא שהיה הולך לפניהם במלחמה מסתמא גם המעפילים היו נוטלים אותו עמהם במלחמה: היה נכנס ויוצא עמהן. כשנסעו במדבר נסע לפניהם כדכתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם: ה"ג ופעמים הוא מתראה עמהן במלחמה. וי"ס דל"ג ליה והוא הנכון וכן הוא במס' סוטה: מילה דלא חמון וכו'. דבר שלא ראו מימיהם ואס"ד שהיה יוצא עמהן תמיד במלחמה מאי יום מיומיים שהיו מתייראין עתה: והלא ארון בקרית יערים היה. עד שבא דוד והעלוהו משם: ומשני הגישה אלי הציץ. והארון הזה לאו ארון ברית ה' אלא הארון שהיה בו החשן והאפוד והאורים והתומים וזכר הציץ לפי שאסור לשאול באורים כי אם בלבישת השמונה
משנת אליהו
ה"ג תני קדשי מזבח כו'. ועיין רמב"ם פ"ד מהלכות שקלים הלכה י' והראב"ד השיג עליו ועיין כ"מ שנדחק וכתב שהירושלמי הזה צריך לימוד ורבינו הגדול אנהרינהו לעיינין בגירסתו ממש כשיטת הרמב"ם דתני קדשי מזבח מוציאין הראוי להן מקדשי בדק הבית ומפרש בכה"ג שלא הספיקו שקלים לקרבנות כו' ול"ק קושית הראב"ד דמתני' דמביא מלשכת כלים ומחלק בינייהו דלגירסת רבינו מה דפריך גמרא ממתני' דלשכת הכלים קאי אמ"ש ולא קדשי בדק הבית מקדשי בד"ה וכדפרישית ובבבא דקדשי בד"ה מבד"ה ג"כ לא הוא שיטת הרמב"ם בפירושו ודלא כרש"י שם אלא דפירושו כפשטא כמו בקדשי מזבח מקדושה לקדושה בדידי' קאי ה"נ בקדשי בד"ה ומינה דלפעמים מקדשי בד"ה מוציאין הראוי להן לקדשי מזבח כסוגיא דמעלין בקודש כו' וכדתנינא בתוספתא המתפיס תמימים לבד"ה כו' רק דחילוק דבקדשי מזבח אין משנין אף לקדושה חמורה משום שינוי אכילתו משא"כ בקדשי בד"ה לקדושה קלה הוא דאין משנין משא"כ לקדושה חמורה הימנו ולפ"ז מתורץ פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכו' תמורה הלכ' י"א כיצד אם הקדיש לבדק היכל לא ישנה לבדק המזבח וכן כל כיוצא בזה וכל מה שהשיג עליו הראב"ד ל"ק כלל דפסק כשיטתו בפירושו וכגירסתו ולא קדשי בדק הבית מקדשי בד"ה והיינו היכא דהקדיש בהדיא לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח וכפירושו במתני' דתמורה (ל"ב א') ומדפריך עלה ממתני' דסוף פ"ה דשקלים ומשני כיני ללשכת בד"ה שכיון שאין צורך לבד"ה ונופלין ללשכה חזרו ונתערבו כמחדש ורשאי לשנות לבד"ה אחר משא"כ לשנות מזה לזה אסור ומה שהקשה הראב"ד ממתני' דשקלים לשכות ועזרות באין מקדשי בד"ה אלמא דאין חילוק בין קדשי היכל לשאר עזרות לק"מ דהתם מסתמא דקדשי בד"ה והרמב"ם מיירי בהקדיש בהדיא לבדק ההיכל לכן אין משנין והוא דומיא דהקדיש כלי לבד"ה בזמן שיש צורך וגם כשאין צורך דוקא ללשכה הוא דנופלין. והא דהקשה הראב"ד דהרי מודה הרמב"ם דמשנין קדשי בד"ה ל"ק דזהו כללא דמעלין בקדש כו' רק בקדשי מזבח אף להעלות אסור משום שינוי אכילתן משא"כ בקדשי בדק הבית מעלין ולא מורידין ומפרשי הירושלמי בק"ע והרא"פ נלחמו יחד בדחוקים רבים: ה"ג תני ר"י בר אלעאי שני ארונות היו מהלכין כו' אחד שהיו הלוחות נתונין לתוכו ואחד שהיו שברי לוחות כו' כ"ה גי' רבינו הגדול וגי' הספרים באחד ס"ת מונח וכן בתוספתא פרק ז' דסוטה תני בזה שיצא למלחמה ס"ת כו' ונראה הא דל"ג רבינו משום דלקמן בסוגיא מוכח דלר"י לא היה ס"ת מונח כלל בארון אלא מצד הארון וסתם ר"י הוא ר"י ב"א בר פלוגתיה דר"מ וט"ס בתוספתא ר"י בן לקיש ועיין תוספות דסוטה (מ"ב א') שכתב בזה שיצא למלחמה ושברי לוחות כו' ומש"ש ר"ל ט"ס וצ"ל ר"י ב"א ועיין תוס' ביומא נ"ג ב' ד"ה תנן כו' ומוכח מדבריהם דגירסתם ר"י בר אלעאי דהוא סתם ר"י וכולה סוגיא במדת הלוחות הכל מייתי דלוחות ושברי לוחות מונחין בו כו'. ונראה דר"י בר אלעאי דלעיל דס"ל ארון במקומו נגנז לטעמיה אזיל דס"ל הכא שני ארונות היו וזה שהיה באהל מועד עם הלוחות וס"ת מצדו כשיטתיה נגנז במקומו והשני שהיו בו שברי לוחות ונכנס למלחמה זה גלה לבבל ולא קשיא עליה מקראי דר"א דכתיב ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ד' דקאי על השני ולפ"ז צ"ל דתרי רבנן הוא רבנן דאמרי בלשכת דיר העצים לאו היינו רבנן דס"ל ארון אחד אלא ר"א דהתם ס"ל כרבנן דהכא דאמרי ארון אחד היה אך דבסוגיא דהכא קאמר במדת הארון גם לר"י לוחות ושברי לוחות וצ"ל ע"כ לדידיה דבזה שהיה יוצא למלחמה לא היו מניחין השברי לוחות רק בשעה שהיה יוצא למלחמה ובל"ז היה גם השברי לוחות בארון ששם הלוחות אבל בבבלי ביומא (נג ב) לא משמע הכי מדקאמר מאחר שר"א מלמדנו כו' אלא צ"ל דלא ס"ל דרשה דחמדת כו' וגם דהדרה כו': שהן
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
מתני' י"ג שופרות י"ג שולחנות. כלהו מפרש למאי אצטריכו:כנגד דיר העצים. מקום שהיו העצים לצורך המזבח: ששם הארון נגנז. שגנזו יאשיהו המלך כדאיתא ביומא (פ"ד) [פ"ה] (ד' נג) דכתיב (דה"ב לה) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. ירושלמי אמר להם אם גולה הוא עמכם לבבל אין עוד אתם מחזירין אותו למקומו אלא עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. תניא בתוספתא ר' יהודה אומר י"ג השתחויות כנגד י"ג פרצות. ירושלמי מתני' אבא יוסי בר חנין היא דאמר [אבא] יוסי בר חנין כנגד י"ג שערים ברם לרבנן ז' שערים הם בעזרה. על דעתיהון דרבנן היכן היו השתחויות הללו כהדא דתנינן י"ג פרצות היו בו שפרצום מלכי יון וחזרו וגדרום וכנגדן גזרו י"ג השתחויות: מתני' שהיה מתעסק. מפרש ביומא פ' הוציאו לו (ד' נד) מאי הוה עביד אמר ר' חלבו מתעסק בקרדומו הוה. תנא דר"י כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים ונשמטה קרדומו של א' מהן ויצאתה האש ואכלתו ותנן במס' מדות (פ"ב מ"ה) ואיתא בפ"א דיומא (דף טז) ופ' כל קרבנות (דף פה) כל עץ שנמצא בו תולעת פסול ומפרש (שם) בפ' כל קרבנות ל"ש אלא לח אבל יבש גורדו וכשר: משונה מחברותי'. שהיתה גבוהה אותה טבלא של שיש שהיתה ברצפה והארון תחתיה ומת לפי שלא היה לו להראותו מקום הארון שמא ירגישו האומות: ביחוד.בבירור כדאי' בביצה פ"ב גבי אין אופין פת עבה ביו"ט: מתני'
תקלין חדתין
תרעייהו. שערי בהמ"ד הגדול: חמי מאי עבדית. מה עשיתי זה השער והיה משבח עצמו: ה"ג תני קדשי מזבח כו'. מוציאין את הראוי להן מקדשי בד"ה. כמ"ש בפרק ד' המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראוים למזבח כו' יקרבו עולות אע"ג דסתם הקדשות לבדק הבית ותנינא בתוספתא פ"ק דתמורה המקדיש תמימים לבד"ה אין פודין אותן אלא למזבח וז"ש את הראוי להן: אין קדשי בד"ה מוציאין את הראוי להן מקדשי מזבח. דמקדושה חמורה לקדושה קלה אף בקדשי מזבח גופיה אסור לשנות כדתנן בתמורה (לב א) : ה"ג ולא קדשי בד"ה מקדשי בדק הבית.מתניתין היא בתמורה (לב א) א' קדשי מזבח וא' קדשי בד"ה אין משנין אותן מקדושה לקדושה ופירשה הרמב"ם ז"ל כמו שאין משנין בקדשי מזבח גופיה משלמים לעולה וכן להיפך כן אין משנין בבדק הבית מקדושה לקדושה. ופריך והא תנינן כו' והשאר נמכרין ודמיהן נופלין לבד"ה. הרי דמשנין בבד"ה שנמכרין ולוקחין לבד"ה מזה: ומשני כיני מתני' ללשכת בד"ה.וה"ק והשאר מה שאין צורך למה שהוקדשה כעת נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בד"ה ומ"ש ולא קדשי בד"ה מקדשי בד"ה היינו דומיא דאינך שישנה מזה לבדק הבית אבל ללשכה הוא אחר כך כמו דבר חדש כיון שאין צורך בזה כלל לבדק הבית וגירסת הספרים חסרה ומשובשת: הדרן עלך פרק אלו הן הממונין שלשהעשר שופרות. תיבות צרות מלמעלה ורחבות מלמטה ועקומות. כשופר וכדמפרש בגמ': י"ג השתחויות. ומפרש בגמרא היכן היו:כנגד דיר העצים. לשכה שבה היו נותנין כל עצי המערכה והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים: ששם ארון נגנז.על ידי יאשיהו כדמפרש בגמרא: שהיה מתעסק. בקרדומות במלאכתו מתליע את העצים: שהיא משונה. שהיה גבוה אבן אחת משאר אבני הרצפה והבין שנסתלקה משם והוחזרה: ביחוד. בבירור: גמ' מפני הרמאים. שלא יהיו הרמאים עושים את עצמם כמטילים לתוכם ויקחו מהם בנחת: תני בשם ר"א וכו' אין דבר כו'. דהא תחלה נאמר כל אשר בביתך והכל בכלל ולמה ליה למימר ולא יותר דבר אלא דקאי על הארון: וכן הוא אומר ולתשובת וגו' בבלה. בתוספתא שם נקט לה בשם ר"ש בפ"ע והכא מביא לראיה דמקרא קמא אפשר לומר דנתבטלה הגזירה מרעה לטובה כמ"ש שאני גוזר גזירה וצדיק מבטלה ודקרא תניין מפורש ויביאהו בבלה. ולכן נקט לה בתוספתא מהאי קרא: ה"ג וכתיב ויהיו וגו' עד היום הזה. דמשמע במקומו נגנז. וכ"ה הגירסא בתוספתא: כתיב ויראו כו' ולא יראו. איידי דמייתי קרא דולא יראו דריש ליה: בדיר העצים. הוא דעת חכמים דיומא שם:בעל מום. שאינו ראוי לעבודה אחרת: מפציל. בודק מתולעת ובבבלי גרסינן מתליע כדתנן כל עץ שיש בו תולעת פסול לעבודה: בלשכת דיר העצים וראה את כו'. מסייע לרבנן: משונה מחברותיה. א' מן הטבלאות של שיש שברצפה ראה גבוה מחברתה והבין שסילקוה מאחר שנסדרה שם: בקורנס. בבבלי הגירסא מתעסק בקרדומו: באוהל מועד. ול"ג שנאמר וארון וגו' דזה הפסוק במעפילים כתיב שלא רצה ה' בהליכתם. ה"ג ויוצא עמהן. ול"ג ופעמים היה מתראה כו' דנכנס כו' משמע כל זמן שהיו במלחמה: דלא חמון כו'. שלא ראו מימיהם ופעם אחד זה בלבד הוא שיצא וכרבנן: בקרית יערים. היה אז עד שהעלוהו דוד משם ומאי הגישה דמשמע שהיה שם אע"כ ב' ארונות היו ועל ארון שהיה עמהם במלחמה אמר הגישה: מאי עבדו ליה רבנן הגישה אלי הציץ. יש מפרשים דארון