פרק כד – דיני המלאכה

מלאכת טוחן היא אחת משלושים ותשע מלאכות האסורות בשבת¹. מלאכה זו נעשתה במשכן בתהליך הפקת הצבע לצביעת יריעות המשכן ובגדי הכהונה. כדי להפיק את הצבע מהצמחים שמהם הפיקו את הצבע, צריך היה לטחון אותם².

טחינה היא חילוק גוף אחד לחלקים קטנים³, והיא אסורה בין שמדובר באוכל, כחיטים או תבלינים, ובין שמדובר בחומרים אחרים, כעץ או אבן. לכן אסור בשבת לפורר רגבי עפר ואבני גיר⁴, וכן אסור לשייף או לנסר עץ כדי ליצור נסורת⁵.

מאכלים הראויים לאכילה ואינם מן הצומח, כגון בשר מבושל, אין בהם איסור טחינה¹, כיוון שמלאכות שבת נלמדות ממלאכת המשכן, ובמלאכת המשכן לא טחנו מאכלים ראויים לאכילה שאינם מן הצומח². לכן מותר לרסק ביצה או לחתוך גבינה קשה לחתיכות דקות³. אמנם אין לרסקן במגררת או בכלי המיוחד לטחינה, כיוון ששימוש בהם הוא מעשה חול, שאינו מתאים לקדושת השבת⁴.

איסור טוחן אינו חל על דברים שהיו מפוררים ואדם חיבר אותם יחד¹, שכן איסור זה חל רק על דברים שהחיבור ביניהם טבעי, ולא על דברים שהחיבור ביניהם נעשה על ידי אדם². דין זה נקרא בלשון הפוסקים "אין טוחן אחר טוחן"³, ומובנו הוא שדבר שהיה טחון וחובר שוב על ידי אדם, מותר לחזור ולטחון אותו. לדוגמה, מותר לפורר קוביית סוכר, כיוון שגרגרי הסוכר היו מפוררים והם חוברו על ידי אדם. וכן מותר לפורר לחם, ביסקוויטים, עוגה וכיוצא בהם, כיוון שגרגרי הקמח היו מפוררים, והלישה חיברה אותם יחד⁴. אך אין לפוררם בכלי המיועד לטחינה, כגון במגררת (פומפייה), כיוון שזהו מעשה חול, שאינו מתאים לקדושת השבת⁵.

בשעת האכילה רגילים לרסק את האוכל בפה, וברור שמותר לעשות כן, כיוון שריסוק זה הוא חלק מדרך האכילה הטבעית¹. הפוסקים נחלקו אם חיתוך מאכל לחתיכות קטנות סמוך לסעודה נחשב גם הוא דרך אכילה והוא מותר², או שאינו נחשב כן, והוא אסור³. להלכה, חיתוך מאכל לחתיכות קטנות סמוך לסעודה מותר⁴, אך כיוון שיש חולקים על היתר זה, נכון להתרחק מן האיסור ולחתוך את המאכל לחתיכות גדולות יותר מכפי שרגילים לחתוך ביום חול⁵. הטעם לכך הוא שיש ספק אם חיתוך מאכל לחתיכות גדולות יותר מכפי שרגילים ביום חול אסור משום מלאכת טוחן, וכיוון שיש סברה שאין בכך איסור, מצרפים אותה כדי להרחיב את בסיס ההיתר ולהתיר את החיתוך סמוך לסעודה ללא פקפוק⁶.

הזמן הסמוך לסעודה הוא הזמן שרגילים לחתוך בו את האוכל לקראת אכילתו, כפי שמבואר בפרק יא⁷.

ההיתר לחתוך מאכל לחתיכות קטנות סמוך לסעודה נאמר רק כאשר החיתוך נעשה בסכין רגילה, אך אסור לחתוך מאכל לחתיכות קטנות סמוך לסעודה בכלי מיוחד לטחינה¹, כגון במגררת (פומפייה) או בכותש שום². הטעם לכך הוא שההיתר לחתוך מאכל לחתיכות קטנות סמוך לסעודה מבוסס על כך שחיתוך סמוך לסעודה הוא חלק מדרך האכילה, אך חיתוך בכלי מיוחד לטחינה אינו חלק מדרך האכילה³. 

קוצץ ירקות ידני ('סלייסר'), יש סוברים שהוא כלי המיוחד לטחינה, ואסור לחתוך בו ירקות לחתיכות קטנות סמוך לסעודה⁴, ויש חולקים וסוברים שהוא אינו מיוחד לטחינה, ומותר לחתוך בו ירקות לחתיכות קטנות סמוך לסעודה⁵. למעשה מומלץ לנהוג כדעה הראשונה ולהימנע משימוש בקוצץ ירקות ידני בשבת⁶.

מלאכת טוחן כוללת גם ריסוק פרי או ירק, אף שאינם מתפרדים לחלקים נפרדים על ידי הריסוק¹, כיוון שהריסוק מפריד את המבנה הכללי המחבר בין חלקי הפרי, ורק הלחות הטבעית של הפרי מחברת אותם יחד². לכן אסור לרסק בננה בשבת, וכן אסור לרסק אבוקדו ולמרוח אותו על פרוסת לחם³. אך אם ריסוקם נעשה סמוך לסעודה, הוא מותר, כמבואר לעיל⁴.

מן התורה מותר לעשות מלאכה בשבת בדרך שונה מהדרך שרגילים לעשותהּ, אך חכמים אסרו את עשיית המלאכות גם שלא כדרכן, שמא יבואו לעשותן בדרך הרגילה¹. אמנם במקרים מסוימים, כאשר מדובר בשינוי גדול ואין חשש שיבואו מתוך כך לעשיית מלאכה בדרך הרגילה, התירו חכמים לעשות את המלאכות בשינוי². וכך גם במלאכת טוחן, התירו חכמים לעשותהּ על ידי שינוי גדול. לכן מותר לכתוש תבלינים או לרסק דברי מאכל בעזרת ידית של סכין או בעזרת תחתית הכוס על גבי שולחן או על גבי צלחת. ריסוק וכתישה בדרך זו נחשבים ריסוק וכתישה בשני שינויים: שינוי אחד הוא שהריסוק נעשה בעזרת ידית של סכין או תחתית של כוס ולא בעזרת עֱלִי (מוט כתישה), שבו רגילים לכתוש ביום חול; ושינוי שני הוא שהריסוק נעשה על גבי שולחן או צלחת ולא על גבי מכתשת, שעליה רגילים לכתוש ביום חול³.