logo-white

תוכן עניינים

הלכות שבת

הלכות שבת מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

פרק כא - סחיטת בגדים ושיער

facebook email whatsapp

אסור לסחוט בגד, מטלית או ספוג, כיוון שפעולה זו דומה למלאכת דישה. כשם שבמלאכת דישה מפרידים בין האוכל לפסולת המחוברת לו, כך גם בסחיטה מפרידים את הנוזל מן הבגד1. סחיטת בגד גם מסייעת להוצאת הלכלוך ממנו, ולכן היא אסורה גם משום מלאכת מלבן2. דיני סחיטת בגדים האסורה משום מלאכת מלבן יבוארו בעזרת ה' בפרק העוסק במלאכת מלבן.

1.
עיין שו"ע שכ טז, ומשנ"ב שם, ושמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף טו. ועיין שו"ע הרב שכ כא, ובאור הלכה שכ יח ד"ה יש, שהאיסור מן התורה הוא רק כאשר הסחיטה נעשית בשביל להשתמש בנוזל הספוג בבגד, אך חכמים אסרו סחיטת בגד גם כאשר הסחיטה אינה נעשית בשביל להשתמש בנוזל הספוג בבגד. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק לה סעיף יב וסעיף לא, ופסקי תשובות שב כה, שאין לנקות פצע בצמר גפן הספוג בנוזל חיטוי, כיוון שבשעת ניקוי הפצע, הנוזלים הספוגים בו ייסחטו, אלא יש לשפוך את נוזל החיטוי על הפצע ולנקות אותו בצמר גפן יבש, ועיין ציץ אליעזר חלק יג סימן פה. ועיין הר צבי אורח חיים חלק א סימן קצ, ושמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף לח, שמותר להרטיב נייר טואלט ולקנח בו את הגוף מבלי לסחוט את הנייר, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, ועיין מאמר מרדכי פרק סא סעיף לד, ושבות יצחק (בדיני י"ד מלאכות שבת) עמ' תיח, בשם הגרי"ש אלישיב, שחולקים.
2.
שו"ע שב ט, ומשנ"ב שם, ועיין באור הלכה שכ יח ד"ה יש.

אסור לשטוף כלים בעזרת ספוג או מטלית המיועדת לניקוי כלים (סקוץ'), כיוון שבמשך השימוש בהם לוחצים עליהם והם נסחטים1. וכן אין לנקות את השולחן או את הרצפה בעזרת מטלית רטובה, כיוון שהמטלית נסחטת2.

מותר לשטוף כלים בשבת בעזרת רשת מחומר פלסטי שחוטיה מופרדים זה מזה, כיוון שהמים אינם נספגים בה3.

(תמונה 62) (תמונה 63)

1.
שו"ע שכ יז, ומשנ"ב שם, מאמר מרדכי פרק סג סעיף ד, שמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף יב, אור לציון חלק ב פרק לד שאלה ב.
2.
שו"ע שכ יז, ושמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף מג. ועיין מנוחת אהבה חלק ב פרק יב סעיף ו, ומעשה השבת פרק ה סעיף מז, שמותר לנקות שולחן או רצפה בעזרת מטלית לחה, אם מעבירים את המטלית בנחת ואין מפעילים עליה לחץ, ועיין אוצר התשובות לשאלות המצויות חלק ב קח סעיף ג, וקובץ ויען שמואל חלק ז סימן ל, שחולקים. ועיין דרכי עונג (דש) פרק עח סעיף ד.
3.
עיין חוט שני חלק ב עמ' סב: "כל שהשערות קרובות זו לזו ומחזיקות את המים אסור, אבל אם השערות רחוקות זו מזו שאין המים נתפסים שם מותר", אור לציון חלק ב פרק לד שאלה ב: "אם אינו ארוג בצפיפות ולא נספג בו מים, מותר להשתמש בו בשבת", שמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף יא: "מותר להשתמש לניקוי הכלים במוצרים מחומר סינתטי המיוחדים לכך (לא מוצר ספוגי), אם זיפי המוצר מופרדים זה מזה ואינם צפופים הרבה", שבות יצחק (בדיני י"ד מלאכות שבת) עמ' תכד, בשם הגרי"ש אלישיב: "אם חוטי הניילון צפופים במידה שהמים נעצרים ביניהם, ובסחיטה יוצא המים מביניהם, יש בו איסור", ילקוט יוסף שבת חלק ד (תשנ"ד) עמ' כד. ועיין ארחות שבת פרק יג הערה צח: "לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל כל דבר שאינו בולע ואין נפחו משתנה מחמת המים הנכנסים, והחללים ניכרים לעין, אין זה בגדר סחיטה, רק הוי כצינור דק שמריק ממנו מים, אמנם שמענו שלמעשה היה הגרש"ז אוירבך זצ"ל נמנע מלהורות בזה היתר משום שאין בדבר קצבה ברורה ונתת תורת כל אחד ואחד בידו". ועיין מאמר מרדכי פרק סג הערה ו: "בכל סוגי הסקוצ'ים, הליפות ורשתות הפלסטיק אסור להשתמש בשבת. הכלל הוא שכל רשת וספוג מכל סוג שהוא, אם נשאר בהם מים לאחר שמרטיבים אותם ובסחיטה זבים מים, אף על פי שזב מבין חוטי הפלסטיק, אסור להשתמש בהם בשבת". ועיין מנחת יצחק חלק ג סימן מט: "אסור לנקות את כלי האוכל בספוג של נילון", ועיין שו"ת דבר חברון אורח חיים חלק א סימן שסד, וקובץ היכלא גיליון ז עמ' קלז. ועיין דור המלקטים סימן שב סעיף י אות נג, בשם הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א, הגר"ד ליאור שליט"א והגר"ש מחפוד שליט"א, שמותר להשתמש בספוג לניקוי כלים המכונה "שבתכלין", ועיין שם, בשם הגר"נ קרליץ, וקובץ היכל הוראה גיליון ה עמ' מו, בשם הגר"מ ברנסדורפר שליט"א, שחולקים. ועיין הגרש"י גלבר והגרי"מ רובין (מחברי ספר ארחות שבת) בקובץ היכלא גיליון ז עמ' קלח, שאין להשתמש בספוגים שיוצרו במיוחד לצורך שבת אף כאשר בגוף הספוג ישנם חללים ניכרים שאין בהם איסור סחיטה, אם הספוג עטוף בכיסוי העשוי מסיבים סינטטיים צפופים, ועיין באתר צומת שמתירים את השימוש בספוג זה, וכן דעת הגר"ש מחפוד שליט"א.

כאמור לעיל, משטח שהתלכלך כגון שולחן או שיש, אין לנקותו בעזרת מטלית לחה. אך מותר לנקותו על ידי שפיכת מעט מים על הלכלוך, שפשוף הלכלוך ביד או בחומר שאינו סופג מים (כגון בעזרת רשת פלסטית שחוטיה מופרדים זה מזה), וניגוב המשטח בעזרת מטלית1.

1.
שמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף מא וסעיף מג. ועיין שם, שאין לשפוך מים רבים על המשטח המלוכלך ולנגבם במטלית, שמא יסחט את המטלית.

הפוסקים נחלקו אם מותר להשתמש במגבונים לחים בשבת. יש סוברים שאסור להשתמש בהם, כיוון שבמשך השימוש נסחט נוזל הספוג בהם1. ויש חולקים וסוברים שמותר להשתמש בהם אם מנגבים את גוף התינוק בעדינות2, כיוון שכאשר מנגבים אותו בעדינות, ניקיון התינוק נעשה בעזרת המים המצויים על פני המגבון ולא בעזרת המים הספוגים בתוכו. ואף שייתכן שמעט מים הספוגים במגבון ייסחטו, השימוש בו מותר כיוון שהאדם אינו מתכוון לכך ('אינו מתכוון'), ואין ודאות שהמים ייסחטו ('אינו פסיק רישיה')3. למעשה, מותר להשתמש במגבונים בשבת אך יש להקפיד לנגב את גוף התינוק בעדינות4.

1.
מנחת יצחק חלק י סימן כה, הליכות אבן ישראל פרק מח סעיף ז, אשרי האיש פרק כח סעיף יב, ארחות שבת פרק יג סעיף מו ובירורי הלכה סימן ז, קובץ אליבא דהלכתא גיליון סג עמ' נה, בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א והגר"ע אוירבך שליט"א. ועיין שבט הלוי חלק ח סימן נט: "והעצה להשתמש בנייר הנזכר באופן שלא ידחוק הרבה עד שיבא לידי סחיטה והוא לצורך תינוק אפשר לצדד בה להקל וכו', ושוב העירו אותי עוד פעם דלפי מה שנעשים מגבונים האלה היום רטובים הרבה, קרוב שאי אפשר לעמוד בעצה הנ"ל שלא לדחוק הרבה, ובפרט למסור דבר כזה להמונים, על כן עלינו להחמיר בכזאת עד שנדע שהמציאות נשתנה לגמרי". ועיין חוט שני חלק ב עמ' רי: "אם הם לחים בשיעור שנסחט מהם המשקה הספוג בהם בשעת השימוש, אסור להשתמש בהם דהוי סחיטה האסורה מן התורה, שהרי צריך למים היוצאים כדי לנקות בהם". ועיין מאמר מרדכי פרק סא סעיפים לה-מ, שמבחין בין מגבונים שיש בהם נוזל בשיעור של 'טופח על מנת להטפיח' (כלומר, כאשר ידו של האדם נוגעת במגבון היא נרטבת בשיעור כזה שהיא מרטיבה חפצים אחרים שהיא נוגעת בהם), שאסור להשתמש בהם בשבת, לבין מגבונים שאין בהם נוזל בשיעור של 'טופח על מנת להטפיח', שמותר להשתמש בהם בשבת, ועיין הליכות אבן ישראל פרק מח סעיף ז, שכתב כעין זה. ועיין פסקי תשובות שב כה והערה 234, שאם מרטיבים את המקום שרוצים לנקות, מותר להשתמש במגבונים לדעת כולם, כיוון שבמצב זה אין כוונת האדם לסחוט את המגבון, ואין לו צורך בסחיטה זו, ועיין קובץ היכלא גיליון ז עמ' קלד, בשם הגרש"י גלבר והגרי"מ רובין (מחברי ספר ארחות שבת), שחולקים, ועיין דור המלקטים (תשע"ו) סימן שכ סעיף יח אות מה עמ' 2793.
2.
חזון עובדיה חלק ד עמ' קמח, מנוחת אהבה חלק ב פרק יב סעיף ז, עיין שו"ת דברי חכמים (גינצברג) תשובה 381 ושו"ת מנחת אשר חלק א סימן יד אות ג, בשם הגר"מ פיינשטיין, עיין קובץ אליבא דהלכתא גיליון סג עמ' נה, בשם בעל שו"ת משנה הלכות וגיליון סו עמ' קמו, בשם בעל שו"ת רבבות אפרים. ועיין דור המלקטים (תשע"ו) סימן שכ סעיף יח אות מב עמ' 2785, שהביאו מקורות סותרים מהי דעת הגרש"ז אוירבך בעניין השימוש במגבונים בשבת. ועיין שו"ת מנחת אשר חלק א סימנים יד-יז, שחולק וסובר שמותר להשתמש במגבונים בשבת כפי שרגילים ביום חול ואין צורך לנגב את התינוק בעדינות, כיוון שגם בשימוש בדרך זו אין ודאות שמים הספוגים במגבון ייסחטו, וכן משמע משו"ת דברי חכמים שם, בשם הגר"מ פיינשטיין, ומקובץ אליבא דהלכתא שם, בשם בעל שו"ת משנה הלכות. ועיין שו"ת דבר חברון אורח חיים חלק ב סימן רד: "היתר השימוש במגבונים הוא רק במגבונים שאין באחיזתם משום פסיק רישא, ושהאחיזה בהם אינה גורמת לסחיטה. כמובן שמגבונים הנמצאים בתחתית האריזה ושרויים בתוך הצטברות נוזלים אסורים לשימוש בשבת. השימוש מותר רק במגבונים לחים שאינם נסחטים בעת האחיזה בהם". ועיין קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף אורח חיים סימן שכ סעיף מ: "מותר לקנח בשבת בנחת תינוק שעשה צרכיו בממחטה לחה וכו' ויש לברר אם הממחטה עשויה מבד, שאם אכן עשויה מבד אין להקל בדבר". ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף לז, שכתב כעין זה (עיין שו"ת הר צבי אורח חיים סימן קצ, שסחיטת בגד חמורה מסחיטת נייר, כיוון שבגד עומד לסחיטה ונייר אינו עומד לסחיטה, ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן ע, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קנד, ושו"ת מנחת אשר חלק א סוף סימן טו), ועיין קובץ אליבא דהלכתא גיליון סו עמ' קמו.
3.
עיין חזון עובדיה חלק ד עמ' קמח, מנוחת אהבה חלק ב פרק יב סעיף ז.
4.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין שו"ת באהלה של תורה חלק ה סימן ל.

מן התורה מותר לסחוט שערות בשבת1, כיוון שהשערות אינן סופגות מים אלא המים נמצאים על גביהן וביניהן2. אך חכמים אסרו לעשות זאת3, כיוון שנראה כאילו המים ספוגים בשערות ואנשים עלולים ללמוד מכך שמותר לסחוט בשבת4.

השערות האסורות בסחיטה הן שערות רבות המקובצות יחד, כגון שערות הראש והזקן, אך שערות מועטות שאינן מקובצות יחד, כגון שערות הידיים, מותרות בסחיטה5, כיוון שהמים אינם נראים ספוגים בהן6.

1.
משנ"ב סימן שכ ס"ק נה וסימן של ס"ק ז.
2.
עיין רש"י שבת קכח ב ד"ה אין סחיטה, ושו"ת באר משה (שטרן) חלק א סימן מג אות ז, וארחות שבת פרק יג הערה צב.
3.
משנ"ב סימן שכ ס"ק נה וסימן של ס"ק ז, חזון עובדיה חלק ו עמ' צ. ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' קנב, שיש ראשונים שחולקים וסוברים שסחיטת שיער מותרת. ועיין אגרות משה חלק א סימן קלג, ושמירת שבת כהלכתה פרק יד הערה א והערה סו, בשם הגרש"ז אוירבך, שמותר לרחוץ את הזקן בשבת, אף אם השערות נסחטות תוך כדי הרחיצה, ועיין אגרות משה שם, שהטעם לכך הוא שסחיטת שיער אסורה מדרבנן, ואין כוונת האדם לסחוט את השערות, ואין לו תועלת מכך, ועיין שבט הלוי חלק ה סימן מה ד"ה ואגב: "סוגיא דעלמא להחמיר דלא כבעל האגרות משה וליזהר ברחיצת הזקן במים".
4.
עיין ר"ן שבת קכח ב ד"ה אין, וקצות השלחן סימן קלג ס"ק ח דף מח עמוד ב, ושו"ת באר משה (שטרן) חלק א סימן מג אות ז, וארחות שבת פרק יג סעיף נג. ועיין חוט שני חלק ב עמ' סב.
5.
קצות השלחן סימן קלג ס"ק ח דף מח עמוד ב: אפשר, שו"ת באר משה (שטרן) חלק ב סימן כט אות ד, שמירת שבת כהלכתה פרק יד הערה א, פסקי תשובות שכו יב, ארחות שבת פרק יג סעיף נג. ועיין באר משה שם, שגם סחיטת שערות בית השחי מותרת כיוון ששערות בית השחי רחוקות זו מזו, ועיין פסקי תשובות שם, שחולק ואוסר סחיטת שערות בית השחי, אך מתיר סחיטת שיער הריסים והגבות, ועיין אז נדברו חלק יג סימן י, שאוסר סחיטת שיער העפעפיים, ועיין קצות השלחן שם, ושמירת שבת כהלכתה שם.
6.
ארחות שבת פרק יג סעיף נג.

אדם ששערות ראשו או זקנו נרטבו, כגון הטובל בשבת במקווה, רשאי לנגבן1, אך יעשה זאת בעדינות כדי שהשערות לא תסחטנה2.

1.
בן איש חי שנה שניה פרשת פקודי אות ח, מאמר מרדכי פרק סא סעיף לג, אור לציון חלק ב פרק לה הערה ב, חוט שני חלק ב עמ' סב, שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף כב, מנוחת אהבה חלק ב פרק יב סעיף כא. ועיין בן איש חי שם, שטעם ההיתר הוא משום שסחיטת שיער אסורה מדרבנן, ובמקום צורך היא מותרת וזאת בתנאי שהסחיטה תעשה בשינוי, ולא ישתמשו במים הנסחטים, ועיין שם, שאף על פי כן יש לנגב את השערות בנחת.
2.
בן איש חי שנה שנייה פרשת פקודי אות ח, כף החיים שכ קיא, מאמר מרדכי פרק סא סעיף לג, אור לציון חלק ב פרק לה הערה ב, אשרי האיש פרק כח אות יז, שו"ת דבר חברון אורח חיים חלק א סימן שסד. ועיין אשל אברהם (בוטשאטש) סימן שכ סעיף יז, ושמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף כב, ומנוחת אהבה חלק ב פרק יב סעיף כא, שחולקים וסוברים שאפשר לנגב את שערות הראש והזקן כרגיל, ועיין מנוחת אהבה שם הערה 69, שהטעם לכך הוא שאיסור סחיטת שיער הוא מדרבנן, וכאשר המים נספגים מידית במגבת והסחיטה אינה ניכרת - חכמים לא אסרו אותה, ועיין אשל אברהם שם, ושמירת שבת כהלכתה שם הערה סו, טעמים נוספים. ועיין אז נדברו חלק א סימן נה, ודור המלקטים (תשע"ו) סימן שכו סעיף ט אות יד עמ' 3152.

הפוסקים נחלקו אם מותר לצחצח שיניים בשבת, ומחלוקתם נסובה סביב שתי שאלות עיקריות: האחת היא אם מריחת המשחה על השיניים אסורה משום מלאכת ממרח (-מחליק), והשנייה, אם סחיטת המים משערות המברשת תוך כדי צחצוח אסורה משום מלאכת דישה.

בעניין מריחת משחת השיניים, יש סוברים שהיא אסורה משום מלאכת ממרח1, כיוון שהיא גורמת להיווצרות שכבה חלקה של משחה על פני השיניים2. ויש חולקים וסוברים שהיא אינה אסורה משום מלאכת ממרח3, כיוון שמטרת המריחה היא לפזר את המשחה בפה ולא להחליק אותה. נוסף על כך אין בהחלקת המשחה שום תועלת והיא מתקיימת רק לזמן מועט, שכן עם תחילת הצחצוח, מתערבת המשחה במים הספוגים במברשת ונעשית נוזלית4

בעניין סחיטת שערות המברשת תוך כדי צחצוח השיניים, יש סוברים שהיא אסורה משום מלאכת דישה5ויש חולקים וסוברים שסחיטת שערות המברשת תוך כדי צחצוח השיניים מותרת6. טעמם של הסוברים כן הוא שהאיסור לסחוט את שערות מברשת השיניים הוא איסור דרבנן, שכן המים אינם ספוגים בשערות אלא נמצאים ביניהן, וסחיטת דבר שהמים אינם ספוגים בו אסורה רק מדברי חכמים7; וכיוון שכך ניתן להתיר את צחצוח השיניים על ידי צירוף שתי סברות היתר: סברה אחת היא שאדם המצחצח את שיניו אינו מתכוון לסחוט את הנוזלים מתוך המברשת, ולדעת מיעוט מהפוסקים מותר לעשות איסור דרבנן כאשר האדם אינו מכוון לפעולה האסורה; וסברה נוספת היא שלדעת מיעוט הפוסקים סחיטת דבר שהמים אינם נספגים בו אלא נמצאים בין חלקיו אינה אסורה אפילו מדברי חכמים. ואף שאין סומכים על כל סברה בנפרד, סומכים עליהן כאשר הן מצטרפות יחד8. למעשה, המנהג המקובל הוא להימנע מצחצוח שיניים בשבת ולהסתפק בשטיפתן בעזרת מי פה. עם זאת, לנוהגים לצחצח שיניים בשבת יש על מי לסמוך, ובפרט לבעלי שיניים וחניכיים רגישות הזקוקות לטיפול יום-יומי9.

בשנים האחרונות פותחו מברשות שיניים מיוחדות לשבת, העשויות מסיבי סיליקון עבים שאין בהם חשש סחיטה (תמונה 56), והן מותרות לשימוש בשבת10.

אדם שצחצוח השיניים גורם לו בוודאות ליציאת דם, אינו רשאי לצחצח שיניים בשבת לדעת כולם11, כיוון שהוצאת דם אסורה בשבת משום מלאכת חובל12.

1.
אגרות משה אורח חלק א סימן קיב, מנחת יצחק חלק ג סימן מח, ציץ אליעזר חלק ז סימן ל אותיות ו-יד, מאמר מרדכי פרק פז סעיף יד, שבט הלוי חלק ה סימן מה, אשרי האיש פרק כט סעיף ג, אור לציון חלק ב פרק לה שאלה ו, משנה הלכות חלק ה סימן נב.
2.
ציץ אליעזר חלק ז סימן ל אות ח, שבות יצחק (בדיני י"ד מלאכות שבת) עמ' תלו, בשם הגרי"ש אלישיב, עיין פסקי תשובות סימן שכז הערה 25. ועיין ציץ אליעזר שם, שהחלקת המשחה אסורה אף שהיא נעשית רק לזמן מועט. ועיין אשרי האיש פרק כט סעיף ג, שהוצאת המשחה מהשפופרת אינה אסורה משום ממרח "דלאסור ממרח צריך מעשה מריחה".
3.
קצות השולחן סימן קלח אות לא עמ' צט, עיין שמירת שבת כהלכתה פרק יד הערה קב והערה מט, בשם הגרש"ז אוירבך (ועיין שם שמסיק: "הרי זה כדברים המותרים שנהגו בהם איסור"), כתבי הגרי"א הנקין חלק ב תשובות איברא סימן כג אות א (ועיין שם אות ב: "כל המחמיר הרי זה משובח"), יביע אומר חלק ד אורח חיים סימן כז אות ב (ועיין שם סימן ל אות כ: "מי שיכול להמנע מזה בשבת ולא יגרום לו צער כלל טוב לו שיחמיר בדבר. ועליו תבוא ברכת טוב"), נפש הרב עמ' קסח, בשם הגרי"ד סולוביצ'יק, מראש צורים סימן לג אות ה, בשם הגר"א ליכטנשטיין, מנוחת אהבה חלק ג פרק כ סעיף י. ועיין שו"ת דבר חברון חלק א סימן שעב.
4.
עיין שמירת שבת כהלכתה פרק יד הערה קב והערה מט, בשם הגרש"ז אוירבך, ויביע אומר שם סימן כז אות ב, ונפש הרב שם, בשם הגרי"ד סולוביצ'יק, ומנוחת אהבה חלק ג פרק כ הערה 34.
5.
מנחת יצחק חלק ג סימן מח, ארחות שבת פרק יז סעיפים כט-ל. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף לט: "נוהגים שלא לצחצח שיניים בשבת ואפילו בלי משחה". ועיין אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קיב: "טוב שלא ללחלח במים את מברשת השיניים קודם הניקוי מחשש סחיטה". ועיין שבט הלוי חלק ה סימן מה: "לפי מה שכתבתי היה מקום להקל במברשת עם שערות או חוטי ניילון וכו', מכל מקום אין רצוני להתיר דבר התמוה לרבים".
6.
שרידי אש חלק א סימן ל, עיין כתבי הגרי"א הנקין חלק ב תשובות איברא סימן כג אות א (ועיין שם אות ב: "כל המחמיר הרי זה משובח"), שו"ת מנחת שלמה חלק ב סימן לה אות ג: "יש כמה פנים להיתר, ולענ"ד הוא מהדברים המותרים שנהגו בו איסור", יביע אומר חלק ד אורח חיים סימן ל אות יט, מאמר מרדכי פרק פט סעיף כח, אור לציון חלק ב פרק לה שאלה ו, שו"ת דבר חברון אורח חיים חלק א סימן שסד, עיין מנוחת אהבה חלק ג פרק כ סעיף י. ועיין שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן נב.
7.
עיין שו"ת באר משה חלק א סימן מג אות ז, והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו: "ההבחנה מאוד דקה. גם בצמר הספיגה היא מן הנימים. ההבחנה היא בעיקר אם הנוזלים יוצאים רק על ידי סחיטה או גם ללא סחיטה".
8.
יביע אומר חלק ד אורח חיים סימן ל אות יט. ועיין שרידי אש חלק א סימן ל, ואור לציון חלק ב פרק לה שאלה ו, טעמים נוספים. ועיין מנחת יצחק חלק ג סימן מח, שיש לייחד מברשת שיניים מיוחדת לשבת, כיוון ששימוש במברשת שיניים של יום חול נחשב מעשה חול שאינו מתאים לקדושת השבת, ועיין קצות השלחן סימן קלח בדי השלחן ס"ק לא עמ' צט, שכתב כעין זה, ועיין אור לציון חלק ב פרק לה הערה ו, והלכתא דמלכתא פרק כח הערה לב, בשם הגר"ד פיינשטיין, שחולקים, וכן משמע ממאמר מרדכי פרק פט סעיפים כב-כט, ועיין יביע אומר חלק ד אורח חיים סוף סימן ל: "ומיהו נכון להחמיר ליחד מברשת שיניים לשבת, כדי להנצל מענין עובדין דחול", ועיין שבט הלוי חלק ה סוף סימן מה, שכתב כעין זה, והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו: "בשבת יש להקפיד יותר על מברשת ששערותיה קשות והספיגה מועטה אם בכלל". ועיין אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קיב. ועיין אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קיב, ויביע אומר חלק ד סימן ל אות כ, ואור לציון חלק ב פרק לה הערה ו, ומאמר מרדכי פרק פט סעיף כט, שבסיום הצחצוח אין לשטוף את המברשת אם אין עתידים להשתמש בה שוב בשבת, משום הכנה מקודש לחול, ועיין ילקוט יוסף שבת חלק ד (תשנ"ד) עמ' עה סוף הערה כז, ומכתב הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א בתוך אשרי האיש (אזולאי) הלכות ערב פסח שחל בשבת עמ' כה, שחולק וסובר שמותר לשטוף את מברשת השיניים בסיום הצחצוח, כיוון שכל דבר שרגילים לעשותו בסוף פעולה מבלי לחשוב על התועלת שבעשייתו, אינו אסור משום הכנה, וכל שכן אם האדם נגעל מהשארת המברשת מלוכלכת, ועיין אשרי האיש שם, שדברי הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר שם, נאמרו כאזהרה לכתחילה ואינם מעיקר הדין, והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שהשטיפה מותרת רק במקרה שאי שטיפת המברשת תגרום לפגיעה בכבוד האדם, ובמקרה זה יש להיזהר שלא לסחוט את המברשת, ועדיף להשרותהּ במים.
9.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.
10.
עיין דור המלקטים (תשפ"ב) סימן שב סעיף יב אות נח.
11.
יביע אומר חלק ד אורח חיים סימן ל אות כ, מאמר מרדכי פרק פט סעיפים כב-כה, אור לציון חלק ב פרק לה שאלה ו, שבט הלוי חלק ה סוף סימן מה, משנה הלכות חלק ה סימן נב, מנוחת אהבה חלק ג פרק כ סעיף י והערה 35. ועיין יביע אומר שם, ומאמר מרדכי שם כה, ומנוחת אהבה שם, שצחצוח השיניים מותר כל עוד ישנו ספק אם פעולת הצחצוח תגרום להוצאת דם, גם אם ברוב המקרים הצחצוח גורם להוצאת דם.
12.
עיין שו"ע שכח מח, ומשנ"ב שם.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ