אסור לסחוט בגד, מטלית או ספוג, כיוון שפעולה זו דומה למלאכת דישה. כשם שבמלאכת דישה מפרידים בין האוכל לפסולת המחוברת לו, כך גם בסחיטה מפרידים את הנוזל מן הבגד1. סחיטת בגד גם מסייעת להוצאת הלכלוך ממנו, ולכן היא אסורה גם משום מלאכת מלבן2. דיני סחיטת בגדים האסורה משום מלאכת מלבן יבוארו בעזרת ה' בפרק העוסק במלאכת מלבן.
אסור לשטוף כלים בעזרת ספוג או מטלית המיועדת לניקוי כלים (סקוץ'), כיוון שבמשך השימוש בהם לוחצים עליהם והם נסחטים1. וכן אין לנקות את השולחן או את הרצפה בעזרת מטלית רטובה, כיוון שהמטלית נסחטת2.
מותר לשטוף כלים בשבת בעזרת רשת מחומר פלסטי שחוטיה מופרדים זה מזה, כיוון שהמים אינם נספגים בה3.
כאמור לעיל, משטח שהתלכלך כגון שולחן או שיש, אין לנקותו בעזרת מטלית לחה. אך מותר לנקותו על ידי שפיכת מעט מים על הלכלוך, שפשוף הלכלוך ביד או בחומר שאינו סופג מים (כגון בעזרת רשת פלסטית שחוטיה מופרדים זה מזה), וניגוב המשטח בעזרת מטלית1.
הפוסקים נחלקו אם מותר להשתמש במגבונים לחים בשבת. יש סוברים שאסור להשתמש בהם, כיוון שבמשך השימוש נסחט נוזל הספוג בהם1. ויש חולקים וסוברים שמותר להשתמש בהם אם מנגבים את גוף התינוק בעדינות2, כיוון שכאשר מנגבים אותו בעדינות, ניקיון התינוק נעשה בעזרת המים המצויים על פני המגבון ולא בעזרת המים הספוגים בתוכו. ואף שייתכן שמעט מים הספוגים במגבון ייסחטו, השימוש בו מותר כיוון שהאדם אינו מתכוון לכך ('אינו מתכוון'), ואין ודאות שהמים ייסחטו ('אינו פסיק רישיה')3. למעשה, מותר להשתמש במגבונים בשבת אך יש להקפיד לנגב את גוף התינוק בעדינות4.
מן התורה מותר לסחוט שערות בשבת1, כיוון שהשערות אינן סופגות מים אלא המים נמצאים על גביהן וביניהן2. אך חכמים אסרו לעשות זאת3, כיוון שנראה כאילו המים ספוגים בשערות ואנשים עלולים ללמוד מכך שמותר לסחוט בשבת4.
השערות האסורות בסחיטה הן שערות רבות המקובצות יחד, כגון שערות הראש והזקן, אך שערות מועטות שאינן מקובצות יחד, כגון שערות הידיים, מותרות בסחיטה5, כיוון שהמים אינם נראים ספוגים בהן6.
אדם ששערות ראשו או זקנו נרטבו, כגון הטובל בשבת במקווה, רשאי לנגבן1, אך יעשה זאת בעדינות כדי שהשערות לא תסחטנה2.
הפוסקים נחלקו אם מותר לצחצח שיניים בשבת, ומחלוקתם נסובה סביב שתי שאלות עיקריות: האחת היא אם מריחת המשחה על השיניים אסורה משום מלאכת ממרח (-מחליק), והשנייה, אם סחיטת המים משערות המברשת תוך כדי צחצוח אסורה משום מלאכת דישה.
בעניין מריחת משחת השיניים, יש סוברים שהיא אסורה משום מלאכת ממרח1, כיוון שהיא גורמת להיווצרות שכבה חלקה של משחה על פני השיניים2. ויש חולקים וסוברים שהיא אינה אסורה משום מלאכת ממרח3, כיוון שמטרת המריחה היא לפזר את המשחה בפה ולא להחליק אותה. נוסף על כך אין בהחלקת המשחה שום תועלת והיא מתקיימת רק לזמן מועט, שכן עם תחילת הצחצוח, מתערבת המשחה במים הספוגים במברשת ונעשית נוזלית4.
בעניין סחיטת שערות המברשת תוך כדי צחצוח השיניים, יש סוברים שהיא אסורה משום מלאכת דישה5. ויש חולקים וסוברים שסחיטת שערות המברשת תוך כדי צחצוח השיניים מותרת6. טעמם של הסוברים כן הוא שהאיסור לסחוט את שערות מברשת השיניים הוא איסור דרבנן, שכן המים אינם ספוגים בשערות אלא נמצאים ביניהן, וסחיטת דבר שהמים אינם ספוגים בו אסורה רק מדברי חכמים7; וכיוון שכך ניתן להתיר את צחצוח השיניים על ידי צירוף שתי סברות היתר: סברה אחת היא שאדם המצחצח את שיניו אינו מתכוון לסחוט את הנוזלים מתוך המברשת, ולדעת מיעוט מהפוסקים מותר לעשות איסור דרבנן כאשר האדם אינו מכוון לפעולה האסורה; וסברה נוספת היא שלדעת מיעוט הפוסקים סחיטת דבר שהמים אינם נספגים בו אלא נמצאים בין חלקיו אינה אסורה אפילו מדברי חכמים. ואף שאין סומכים על כל סברה בנפרד, סומכים עליהן כאשר הן מצטרפות יחד8. למעשה, המנהג המקובל הוא להימנע מצחצוח שיניים בשבת ולהסתפק בשטיפתן בעזרת מי פה. עם זאת, לנוהגים לצחצח שיניים בשבת יש על מי לסמוך, ובפרט לבעלי שיניים וחניכיים רגישות הזקוקות לטיפול יום-יומי9.
בשנים האחרונות פותחו מברשות שיניים מיוחדות לשבת, העשויות מסיבי סיליקון עבים שאין בהם חשש סחיטה (תמונה 56), והן מותרות לשימוש בשבת10.
אדם שצחצוח השיניים גורם לו בוודאות ליציאת דם, אינו רשאי לצחצח שיניים בשבת לדעת כולם11, כיוון שהוצאת דם אסורה בשבת משום מלאכת חובל12.
מתנת השבת לישראל
פרק כא - סחיטת בגדים ושיער
