סחיטת פירות

עיין שו"ע שכ א, ומשנ"ב שם.

שו"ע שכ א, ומשנ"ב שם. ועיין משנ"ב שכ יב, שנכון להחמיר שלא למצוץ ענב כאשר הענב אינו בתוך הפה, כיוון שמציצתו נחשבת סחיטה.

עיין שו"ע הרב שכ א, עיין ארחות שבת פרק ד הקדמה לסעיף ט.

שו"ע שכ א, ומשנ"ב שם. ועיין שם ושם, שמותר לסחוט פירות שאין רגילים לסוחטם, כיוון שהמיץ היוצא מהם אינו מוגדר משקה מבחינה הלכתית, וסחיטת הפירות נחשבת כהפרדת אוכל מאוכל. ועיין רמ"א שכ א, ומשנ"ב שם, שפרי שסוחטים אותו לרפואה או לתיבול מאכלים נחשב פרי שאין רגילים לסוחטו.

שמירת שבת כהלכתה פרק ה הערה ד. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ה סעיף יב, והערה מט, בשם הגרש"ז אוירבך, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קמו, ומאמר מרדכי פרק צו סעיף יד, ואשרי האיש חלק ב פרק כח סעיף ה, שמותר לאכול אשכולית חצויה בעזרת כפית ובלבד שלא יתכוון לסחוט, ועיין חוט שני חלק ב עמ' נו, ואז נדברו חלק ב סימן יג, שאוסרים. ועיין שו"ע שכ א, ומשנ"ב שם, שאסור לשתות מיץ שיצא מאליו מענבים או מפירות אחרים שמיועדים לסחיטה, שמא אדם יסחט את הענבים או את הפירות כדי להפיק עוד מיץ, אך מותר לשתות מיץ שיצא מפירות שאינם מיועדים לסחיטה (מלבד מיץ ענבים). ועיין חוט שני חלק ב עמ' נו, שלכן מותר לשתות את המיץ שנשאר בתחתית קערת סלט פירות או בתחתית קערת פירות חתוכים, כיוון שפירות אלו יועדו לאכילה ולא לסחיטה. ועיין משנ"ב שכ ו, שפירות שלא ייעדו אותם במפורש לאכילה נחשבים עומדים לסחיטה, ואסור לשתות את המיץ שיוצא מהם.