logo-white

תוכן עניינים

הלכות שבת

הלכות שבת מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

פרק כ - סחיטת פירות

facebook email whatsapp

אסור לסחוט פירות בשבת, כיוון שהדבר דומה למלאכת דישה - כשם שבדישה מפרידים את האוכל מן הפסולת המחוברת לו, כך גם בסחיטה מפרידים את המשקה מהאוכל המחובר לו1

מן התורה, אסורות רק סחיטת זיתים וסחיטת ענבים, אך סחיטת שאר הפירות מותרת2. הטעם לכך הוא שבמלאכת דישה נעשית הפרדה בין אוכל לפסולת, שהם דברים שונים זה מזה משמעותית, וכך גם בסחיטת ענבים וזיתים מתקבלים יין ושמן, שהם שונים משמעותית מהזיתים והענבים, ולכן סחיטתם אסורה מהתורה. לעומת זאת, בסחיטת שאר הפירות, המיץ שמתקבל אינו שונה משמעותית מהפרי, ולכן סחיטתם אינה דומה למלאכת דישה, והיא מותרת מן התורה3. אבל חכמים גזרו שלא לסחוט שום פרי שנוהגים לסחוט אותו ביום חול, מחשש שהדבר יביא לסחיטת זיתים וענבים4

בזמננו נוהגים לסחוט את כל סוגי הפירות, לכן סחיטת כל הפירות אסורה5.

1.
עיין שו"ע שכ א, ומשנ"ב שם.
2.
שו"ע שכ א, ומשנ"ב שם. ועיין משנ"ב שכ יב, שנכון להחמיר שלא למצוץ ענב כאשר הענב אינו בתוך הפה, כיוון שמציצתו נחשבת סחיטה.
3.
עיין שו"ע הרב שכ א, עיין ארחות שבת פרק ד הקדמה לסעיף ט.
4.
שו"ע שכ א, ומשנ"ב שם. ועיין שם ושם, שמותר לסחוט פירות שאין רגילים לסוחטם, כיוון שהמיץ היוצא מהם אינו מוגדר משקה מבחינה הלכתית, וסחיטת הפירות נחשבת כהפרדת אוכל מאוכל. ועיין רמ"א שכ א, ומשנ"ב שם, שפרי שסוחטים אותו לרפואה או לתיבול מאכלים נחשב פרי שאין רגילים לסוחטו.
5.
שמירת שבת כהלכתה פרק ה הערה ד. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ה סעיף יב, והערה מט, בשם הגרש"ז אוירבך, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קמו, ומאמר מרדכי פרק צו סעיף יד, ואשרי האיש חלק ב פרק כח סעיף ה, שמותר לאכול אשכולית חצויה בעזרת כפית ובלבד שלא יתכוון לסחוט, ועיין חוט שני חלק ב עמ' נו, ואז נדברו חלק ב סימן יג, שאוסרים. ועיין שו"ע שכ א, ומשנ"ב שם, שאסור לשתות מיץ שיצא מאליו מענבים או מפירות אחרים שמיועדים לסחיטה, שמא אדם יסחט את הענבים או את הפירות כדי להפיק עוד מיץ, אך מותר לשתות מיץ שיצא מפירות שאינם מיועדים לסחיטה (מלבד מיץ ענבים). ועיין חוט שני חלק ב עמ' נו, שלכן מותר לשתות את המיץ שנשאר בתחתית קערת סלט פירות או בתחתית קערת פירות חתוכים, כיוון שפירות אלו יועדו לאכילה ולא לסחיטה. ועיין משנ"ב שכ ו, שפירות שלא ייעדו אותם במפורש לאכילה נחשבים עומדים לסחיטה, ואסור לשתות את המיץ שיוצא מהם.

אסור לסחוט לימון בשבת, כיוון שלימון הוא פרי שנוהגים לסחוט בימות החול1. ויש מי שסובר שמותר לסחוט לימון בשבת2, כיוון שמיץ הלימון שונה מהמיצים היוצאים מפירות אחרים - את המיצים היוצאים משאר הפירות שותים כמו שהם, אך את המיץ היוצא מהלימון אין שותים כמו שהוא, אלא משתמשים בו לתבל מאכלים ומשקים אחרים. לכן הוא אינו נקרא משקה ולא חלה עליו גזירת חכמים לאסור סחיטת משקאות בשבת3.

לדעת כולם, מותר לסחוט לימון ישירות לתוך אוכל, כמבואר להלן4.

1.
משנ"ב שכ כב, בן איש חי שנה שניה פרשת יתרו אות ה, עיין מנחת יצחק חלק ד סימן צט אות ב סעיף ד, מאמר מרדכי פרק צו סעיף כז, חוט שני חלק ב עמ' נח, שמירת שבת כהלכתה פרק ה סעיף ב, אז נדברו חלק א סימן טז, מנוחת אהבה חלק ב פרק ו סעיף יא. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ה סעיף יא, שמותר לתת פלח לימון לתוך כוס תה (עיין פרק ד) אף שהלימון נותן טעם בתה ואין זה נחשב סחיטת הלימון, אך אין ללחוץ על פלח הלימון כדי לסחוט אותו ולהוציא ממנו מיץ.
2.
חזון עובדיה חלק ד עמ' קלד, אור לציון חלק ב פרק לב סעיף ב: "מעיקר הדין מותר לסחוט לימון בשבת ומכל מקום טוב להחמיר".
3.
עיין שו"ת רדב"ז חלק א סימן י, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קלד, ושלמי יהונתן סימן שכ עמ' שעג. ביתר ביאור: עיין בית יוסף סימן שכ ד"ה תותים שכתב: "יש לתמוה שבמצרים נוהגים לסחוט לימונים לתוך מים שנתנו בהם סוכר לשתות לתענוג, ואין נמנעים מפני כך לסחטן בשבת לתוך אותם מים, ולא ראינו מי שמיחה בידם ולא ראינו מי שפקפק בדבר. [א] ואפשר דלא מיתסר אלא כששותים מי סחיטת הפרי בלא תערובת משקה אחר. [ב] אי נמי דלא מיתסר אלא כשסוחטים מימיו לבד ואחר כך מערבין אותם אבל אם המנהג לסחוט מימיו לתוך משקה אחר שרי". ועיין משנ"ב שכ כו, שבימינו אסור לסחוט לימונים בשבת, כיוון שהטעם העיקרי להיתר סחיטת לימונים הוא הטעם השני שהובא בבית יוסף (שסוחטים את הלימונים לתוך משקה אחר), וטעם זה כבר אינו שייך היום, כיוון שכיום נהוג לסחוט לימונים גם לחביות ריקות, ללא ערבוב מידי עם משקה אחר. ועיין חזון עובדיה שם, שחולק וסובר שהטעם העיקרי הוא דווקא הטעם הראשון (שאין שותים את מיץ הלימון בפני עצמו), ולכן גם בימינו מותר לסחוט לימונים בשבת, שכן גם בימינו אין שותים את מיץ הלימון בפני עצמו.
4.
ועיין משנ"ב שכ כב, ובן איש חי שנה שניה פרשת יתרו אות ה, וכף החיים שכ לו, ומאמר מרדכי פרק צו סעיף כט, ואור לציון חלק ב פרק לב שאלה א, ושמירת שבת כהלכתה פרק ה סעיף ו, שמותר לסחוט לימון לתוך סוכר, גם אם בדעת האדם ליתן את הסוכר עם המיץ הספוג בו למים, ועיין חזון איש אורח חיים סימן נו ס"ק ז, שחולק וסובר שאם המטרה הסופית של סחיטת הלימון היא לתת אותו במשקה, סחיטתו נחשבת סחיטה למשקה, אף שבשלב ראשון הוא נסחט לתוך אוכל.

מותר לסחוט פרי ישירות לתוך אוכל1. לדוגמה, מותר לסחוט לימון לתוך סלט ירקות כדי להשביח את טעמו2, וכן מותר לסחוט תפוז לתוך סלט פירות כדי להעשיר את טעמו3. הלכה זו מבוססת על שני יסודות: יסוד אחד הוא שרק הפרדה בין דברים שונים כגון בין משקה לאוכל, אסורה משום דש, אך הפרדה בין דברים זהים, כגון בין אוכל לאכול, מותרת; ויסוד נוסף הוא שמיץ הנסחט ישירות לתוך אוכל נחשב אוכל, כיוון שהוא עומד להתערבב באוכל ולהיות חלק ממנו. לכן סחיטת פרי ישירות לתוך אוכל מותרת, כיוון שבמקרה זה, ההפרדה אינה בין דברים שונים אלא בין אוכל לאוכל4

מותר לסחוט פרי לתוך אוכל כדי להשביח את טעמו, גם אם המיץ אינו נספג באוכל אלא נוזל על גביו ונשפך לצדדים5, כיוון שהמיץ בטל לאוכל ונחשב חלק ממנו6. לכן מותר לסחוט מיץ לימון על דג, אף שהמיץ נוזל על גבי הדג ונשפך לצדדים7.

1.
שו"ע שכ ד. ועיין שו"ע שם, ומשנ"ב שם, ושמירת שבת כהלכתה פרק ה הערה יט.
2.
עיין שמירת שבת כהלכתה פרק ה סעיף ה, ארחות שבת פרק ד סעיף יז.
3.
עיין ארחות שבת פרק ד סעיף יז.
4.
משנ"ב שכ יז, ארחות שבת פרק ד הקדמה לסעיף טז.
5.
שמירת שבת כהלכתה פרק ה הערה טו. ועיין ארחות שבת פרק ד הערה כו. ועיין שו"ע תקה א, ומשנ"ב שם, ושמירת שבת כהלכתה פרק ה הערות יד-טו, וחזון עובדיה עמ' קלז. 
6.
עיין שולחן ערוך הרב תקה ב, וחיי משה (שקלארש) עמ' תא.
7.
שמירת שבת כהלכתה פרק ה סעיף ג וסעיף ה.

מותר לסחוט מאכל שנוזל ספוג בו, אם מטרת הסחיטה היא לסלק את הנוזל מתוך המאכל1. לדוגמה, מותר לסחוט לביבה שיש בה שמן רב כדי להוציא מתוכה את השמן2. הטעם לכך הוא שנוזל הספוג באוכל בטל לאוכל ונחשב חלק ממנו, וסחיטתו נחשבת הפרדת אוכל מאוכל3. אמנם אם הנוזל נסחט כדי להשתמש בו הוא נחשב משקה, וסחיטתו אסורה4.

1.
שו"ע שכ ז.
2.
עיין משנ"ב שכ כה, ארחות שבת פרק ד סעיף טו.
3.
עיין משנ"ב שכ כד, וכללים בהלכות שבת (דש) עמ' קסד ואילך. ועיין משנ"ב שם, שאסור לסחוט זיתים וענבים גם אם אין מתכוונים להשתמש במשקה היוצא מהם, כיוון שהמיץ היוצא מהם נחשב משקה גם כאשר אין מתכוונים להשתמש בו.
4.
שו"ע שכ ז, ומשנ"ב שם. ועיין שו"ע שכ ז, שאם הנוזל נסחט ישירות לתוך אוכל, סחיטתו מותרת כמבואר לעיל. ועיין משנ"ב שם כט, שסחיטת מאכל שנוזל ספוג בו אסורה גם אם זהו מאכל שאין רגילים לסוחטו.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ