פרק יט – דיני המלאכה

מלאכת דש היא אחת משלושים ותשע מלאכות האסורות בשבת¹. דישה היא הפרדת החלק הרצוי בצמח מהפסולת שמקיפה אותו או מחוברת לו². דוגמה מצויה לכך היא דישת חיטה: גרעיני החיטה מחוברים לשיבולת, והם עטופים בקליפה דקה. הפעלת לחץ על השיבולת גורמת לגרגרי החיטה להתנתק מהשיבולת ומהקליפה המקיפה אותם, ומאפשרת את טחינתם ואת עשיית הקמח מהם בהמשך. מלאכת דישה נעשתה במשכן בתהליך הפקת החומרים לצביעת יריעות המשכן ובגדי הכהונה. כדי להפיק את החומרים הרצויים היה צריך להפריד את המרכיבים הנצרכים לצביעה שבצמח מן הפסולת שבו, ובכך לאפשר את השימוש בהם³. 

לא כל הפרדה של חלק רצוי בצמח מחלקים שאינם רצויים בו נחשבת דישה. ההפרדה האסורה היא זו שנהוג לעשותה שלא בסמיכות לאכילה, אך הפרדה שנהוג לעשותה סמוך לאכילה, מותרת⁴. לדוגמה, מותר לפצח אגוזים בשבת⁵, וכן מותר לתלוש ענבים מאשכול ענבים בשבת⁶, כיוון שפעולות אלו נעשות בדרך כלל סמוך לאכילה. אך אסור להפריד תמרים מהענף שעליו הם גדלים ('מַכְבֶּדֶת' - תמונה 61)⁷, כיוון שפעולה זו נעשית בדרך כלל בשדה או בבית האריזה. וכן אסור להוציא גרגרי אפונה מן השקיק הנושא אותן ('תרמיל'), אם התרמיל יבש ואינו ראוי לאכילה⁸. 

הטעם לכך שהפרדה שנהוג לעשותה סמוך לאכילה אינה נחשבת דישה נובע מהגדרת המלאכה: מלאכת דישה היא הפרדה המביאה את הפרי לשלב שהוא מוכן להכנסה לבית לצורך שימוש בו. לכן רק הפרדה שרגילים לעשותה לפני הכנסת הפירות לבית נחשבת דישה, אך הפרדה שרגילים לעשותה לאחר הכנסת הפירות לבית - אינה נחשבת דישה⁹.

מותר לפצח שקדים ובוטנים בשבת¹. ואף שבזמננו רוב הבוטנים והשקדים נמכרים קלופים, מכל מקום רגילים גם למוכרם בקליפתם ולהגישם כך לשולחן, וזה מוכיח שהקילוף אינו פעולה הכרחית המכשירה אותם להיות ראויים להגשה, אלא הוא נעשה לשם נוחות ופינוק². וכן מותר לתלוש עגבניות שרי מן הענף שמחוברות בו, כיוון שרגילים למוכרן גם בעודן מחוברות לענף ולהגישן כך לשולחן³.