1.
שו"ע שמ י. ועיין ערוך השלחן שמ ג, שדין זה נאמר רק כאשר הפירות לא השתנו מברייתם, אך אם הם בושלו או נטחנו מותר לחברם על ידי חוט וכיוצא בזה (ועיין פסקי תשובות שמ לב: "לאפוקי אם עברו בישול, אפייה, או חיתוך"). ועיין פסקי תשובות שמ לב, שאסור לאגוד זר פרחים בחוט, ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סוף סימן עג, שנוטה לומר שאין בכך משום מעמר כיוון שאין כוונת האדם לעשות מהפרחים ערימה אלא לצרפם זה לזה לנוי וקישוט, ועיין שם, שסיים: "וצריך עיון", ועיין איל משולש (מעמר) פרק ה סעיף לג, שכתב טעם נוסף להקל, שמלאכת מעמר היא מלאכה שמכינה את הגידול לאחסון או למכירה, אך איסוף שמתקן את הגידול לשימוש אינו כלול במלאכת מעמר, ועיין קצות השולחן סימן קמו עמ' צב ס"ק מט סעיף 17, ואיל משולש פרק ה הערה קטו, וחוט שני חלק ב עמ' נא הערה כא, ונשמת שבת חלק ז סימן שיט, ועיין אגרות משה שם, שמכל מקום הדבר אסור משום "מתקן מנא". ועיין פסקי תשובות שמ לב והערה 285, שאסור לנעוץ פירות שלמים על שיפוד לנוי, ועיין איל משולש פרק ה סעיף כט, שחולק "לפי שאין דרך לחבר פירות אלו, ועוד שהוא מתיקוני האוכל לאכילה", והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו: "זהו צורך נוי ולא צורך אכילה". ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' קה, שעשיית מחרוזת על ידי השחלת חרוזים על חוט אינה נחשבת עימור כיוון שהחרוזים אינם גידולי קרקע והחריזה אינה נעשית במקום יצירתם, אך היא אסורה משום 'מתקן מנא', ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק טז סעיף כב, שאם המחרוזת נעשית לשם משחק והיא אינה עומדת להתקיים, מותר לעשותהּ, אך יש להיזהר שלא לקושרהּ, ועיין חוט שני חלק ב עמ' נא אות ד, ופסקי תשובות שמ לב, ואיל משולש (מעמר) פרק ה סעיף לא.
מתנת השבת לישראל
חיבור פירות יחד
קריאת הפרק ברצף