פרק יח - דיני המלאכה

שבת עג א, רמב"ם שבת ז א.

שו"ע שמ ט, ומשנ"ב שם. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו הערה פז, שמסתפק אם כל השדה נחשב מקום גידול הפירות או רק המקום סביב העץ.

שו"ע שמ י. ועיין ערוך השלחן שמ ג, שדין זה נאמר רק כאשר הפירות לא השתנו מברייתם, אך אם הם בושלו או נטחנו מותר לחברם על ידי חוט וכיוצא בזה (ועיין פסקי תשובות שמ לב: "לאפוקי אם עברו בישול, אפייה, או חיתוך"). ועיין פסקי תשובות שמ לב, שאסור לאגוד זר פרחים בחוט, ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סוף סימן עג, שנוטה לומר שאין בכך משום מעמר כיוון שאין כוונת האדם לעשות מהפרחים ערימה אלא לצרפם זה לזה לנוי וקישוט, ועיין שם, שסיים: "וצריך עיון", ועיין איל משולש (מעמר) פרק ה סעיף לג, שכתב טעם נוסף להקל, שמלאכת מעמר היא מלאכה שמכינה את הגידול לאחסון או למכירה, אך איסוף שמתקן את הגידול לשימוש אינו כלול במלאכת מעמר, ועיין קצות השולחן סימן קמו עמ' צב ס"ק מט סעיף 17, ואיל משולש פרק ה הערה קטו, וחוט שני חלק ב עמ' נא הערה כא, ונשמת שבת חלק ז סימן שיט, ועיין אגרות משה שם, שמכל מקום הדבר אסור משום "מתקן מנא". ועיין פסקי תשובות שמ לב והערה 285, שאסור לנעוץ פירות שלמים על שיפוד לנוי, ועיין איל משולש פרק ה סעיף כט, שחולק "לפי שאין דרך לחבר פירות אלו, ועוד שהוא מתיקוני האוכל לאכילה", והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו: "זהו צורך נוי ולא צורך אכילה". ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' קה, שעשיית מחרוזת על ידי השחלת חרוזים על חוט אינה נחשבת עימור כיוון שהחרוזים אינם גידולי קרקע והחריזה אינה נעשית במקום יצירתם, אך היא אסורה משום 'מתקן מנא', ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק טז סעיף כב, שאם המחרוזת נעשית לשם משחק והיא אינה עומדת להתקיים, מותר לעשותהּ, אך יש להיזהר שלא לקושרהּ, ועיין חוט שני חלק ב עמ' נא אות ד, ופסקי תשובות שמ לב, ואיל משולש (מעמר) פרק ה סעיף לא.

עיין שו"ע שלה ה, וערוך השולחן שלה ט, ושביתת השבת מלאכת מעמר סוף ס"ק ז. ביתר ביאור: עיין שו"ע שם: "נתפזרו לו פירות בחצר, אחד הנה ואחד הנה, מלקט מעט מעט ואוכל ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה", ועיין ערוך השלחן שם, שהכוונה שהפירות מפוזרים בשטח גדול מהחצר, ועיין שביתת השבת שם: "אין איסור אלא בנתפזרו אחת הנה ואחת הנה שיש טורח גדול באסיפתם", וכן משמע מהלבוש שלה ה שכתב: "ואם נפלו למקום אחד, נותן אפילו לתוך הסל או לתוך הקופה דלית בהו טירחא כל כך", וכן משמע מהחיי אדם חלק ב כלל יג סעיף א שכתב: "אבל אם נתפזר אחד הנה ואחד הנה, אסור לקבצם לתוך הסל, דהוי עובדא דחול, דאיכא טרחא יתירה", וכן משמע מהקיצור שלחן ערוך (גאנצפריד) סימן פ סעיף י שכתב: "אבל אם נתפזרו אחד הנה ואחד הנה דאיכא טירחא לקבצם, אסור לקבצם לתוך הסל", ועיין ברית עולם מעמר אות ז, ואיל משולש (מעמר) פרק ח סעיף ב, ועיין אור החמה (קרויזר) על שו"ע אורח חיים סוף סימן שלה: "האיסור הוא רק בפירות קטנים או בפירות הרבה שנתמלא המקום מהם", ועיין משנ"ב שט יא. ועיין משנ"ב שלה יז, שהאיסור הוא משום עובדין דחול, ועיין חוט שני חלק ב עמ' נא, ושבות יצחק (י"ד מלאכות שבת) עמ' תמט, בשם הגרי"ש אלישיב, שהכוונה ב'עובדין דחול' שהדבר נראה כמלאכת מעמר (ועיין אז נדברו חלק ט סימן ח). ועיין חוט שני חלק ב עמ' נא: "שיעור פיזור הפירות שנתפזרו בבית שיהיה אסור לאוספם למקום אחד, נראה שהוא שיעור שיש הרגשה שמתעסק לאוספם", ועיין מאמר מרדכי פרק קיג סעיף ד, ופסקי תשובות שלה ב, ששיעור הפיזור הוא שאדם העומד במקום אחד אינו יכול לאסוף את כל הפירות. ועיין חיי אדם כלל יג סעיף א, וקיצור שולחן ערוך (גאנצפריד) פרק פ סעיף י, וחוט שני חלק ב עמ' נא, ושבות יצחק (י"ד מלאכות שבת) עמ' תמט, בשם הגרי"ש אלישיב, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף כד, וקובץ אליבא דהלכתא גיליון סח עמ' כח, בשם הגר"ש דבליצקי, וארחות שבת פרק יח סעיף פה והערה קכו, שדין זה נאמר גם אם הפירות התפזרו בתוך בית, ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' קד, ואור לציון חלק ב פרק מג שאלה ז, וקובץ אליבא דהלכתא גיליון סח עמ' כח, בשם הגר"ע אוירבך, שחולקים, ועיין נשמת שבת חלק ו סוף סימן קמה: "כמדומה שמנהג העולם להקל". ועיין מאמר מרדכי פרק קיג סעיף ו, ודור המלקטים (תשע"ו) חלק ו עמ' 3743, בשם הגר"א נבנצל שליט"א, והלכות שבת בשבת חלק ג עמ' נא, וארחות שבת פרק יח הערה קכו, ואיל משולש (מעמר) פרק ח סעיף יג, שדין זה נאמר רק בגידולי קרקע, ועיין פסקי תשובות שלה ב, וחוט שני חלק ב עמ' נא הערה כ, ושבות יצחק (י"ד מלאכות שבת) עמ' תנ ועמ' תמה. ועיין משנ"ב שלה יח, וארחות שבת פרק יח הערה פו, שהאיסור הוא גם אם אוספים את הפירות לתוך הבגד או לתוך החיק (החלל שבין החזה לזרוע הצמודה לו), ועיין הליכות אבן ישראל חלק ב פרק עו סעיף א, וילקוט יוסף שבת חלק ה סימן שלה סוף הערה א, שחולקים, ועיין כף החיים שלה כח, בשם נזירות שמשון: "הסומך להקל לא הפסיד", ועיין איל משולש (מעמר) פרק ח סעיף ט: "בשעת הצורך יש לסמוך על המקילים ולאוספם לחיקו וכסותו". ועיין שו"ע שלה ה, שמותר לאסוף "מעט מעט ולאכול", ועיין איל משולש (מעמר) פרק ח הערה יא*, שהסתפק מהו שיעור "מעט מעט". ועיין שו"ע שם, שאם הפירות נפלו והתערבו בעפר או באבנים קטנות מותר לאסוף פרי אחד בלבד ולאוכלו, ורק לאחר אכילתו מותר לאסוף עוד פרי ולאוכלו, וכן הלאה.