logo-white

תוכן עניינים

הלכות שבת

הלכות שבת מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

פרק יז - טיפוס על עץ ושימוש בו

facebook email whatsapp

מן התורה מותר לטפס על עץ בשבת, אך חכמים אסרו זאת מחשש שבזמן שהאדם נמצא על העץ הוא יתלוש עלים, ענפים או פירות, ויעבור על מלאכת קוצר1.

אדם שטיפס על עץ בשבת במזיד, קנסו אותו חכמים שלא ירד מהעץ עד צאת השבת, כדי שלא יחזור על מעשה זה בעתיד2. אמנם אם הוא נצרך להתפנות, הוא רשאי לרדת מהעץ לשם כך, כיוון שעשיית צרכים במקום גלוי פוגעת בכבוד האדם, וחכמים התירו את האיסור לרדת מהעץ במצב זה3.

ילד קטן שטיפס על עץ במזיד בשבת רשאי לרדת ממנו, כיוון שהוא אינו מבין את המשמעות המלאה של מעשיו ועלייתו על העץ אינה נחשבת עלייה במזיד4. כמו כן הישארות הילד על עץ כרוכה בצער, ואין חובה לחנך ילד קטן בדבר שקיומו מסב לו צער5.

1.
שו"ע שלו א, ומשנ"ב שם.
2.
שו"ע שלו א, ומשנ"ב שם. ועיין פסקי תשובות שלו ב, שאדם שעלה על עץ בשבת במזיד אינו רשאי לעבור ממקום מושבו למקום אחר בעץ, אף אם המקום האחר נוח יותר, כמו כן, אסור להביא לו כרית כדי להקל עליו את הישיבה על העץ, כיוון שאסור להניח חפצים על עץ, כפי שיבואר בהמשך. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו הערה מה, בשם הגרש"ז אוירבך, שאדם שעלה על עץ בשבת במזיד והוא יכול לרדת ממנו בקפיצה אחת רשאי לעשות כן, כיוון שלדעת רש"י האיסור לרדת מן העץ הוא משום שירידה מן העץ נחשבת שימוש בו, וקפיצה ישירה מן העץ לקרקע אינה נחשבת שימוש בעץ.
3.
פסקי תשובות שלו ב.
4.
חזון עובדיה חלק ד עמ' צד, נשמת שבת חלק ו סימן קמז.
5.
נשמת שבת חלק ו סוף סימן קמז.

חכמים אסרו להשתמש בעץ בשבת, מתוך חשש שתוך כדי השימוש בו אדם יעלה על העץ ויתלוש ממנו עלים, ענפים או פירות1. איסור השימוש בעץ כולל הנחת חפצים2 או הישענות עליו, השענת חפצים אחרים עליו3, קשירת דברים אליו4 וכל פעולה שבה אדם עושה שימוש בעץ5. לכן אסור להניח מגבת על עץ (תמונה 32), אסור להשעין עליו סולם6 (תמונה 33) ואסור לקשור אליו כלב או חמור (תמונה 34)7

נגיעה בעץ אינה נחשבת שימוש בו והיא מותרת8, אך נגיעה המנענעת את העץ אסורה, כיוון שעץ הוא מוקצה9

שלושת הטפחים התחתונים של הגזע נחשבים חלק מהקרקע, ומותר להשתמש בהם10. לכן מותר לשבת על גזע כרות שגובהו פחות משלושה טפחים (כעשרים וארבעה סנטימטר)11 (תמונה 35), וכן מותר לקשור כלב לשלושת הטפחים התחתונים של גזע עץ.

 
1.
שו"ע שלו א. ועיין רמ"א שלו א, ומשנ"ב שם, וחזון עובדיה חלק ד עמ' צב, ומאמר מרדכי פרק קיב סעיף ב, ופסקי תשובות שלו א, שאיסור השימוש בעץ כולל כל צמח שענפיו אינם גמישים כנייר, אך עשבים רכים וגמישים כנייר אינם כלולים באיסור זה, ומותר להשתמש בהם, ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף כ, שלכן מותר לשבת על דשא בשבת.
2.
שו"ע שלו יג, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טו.
3.
משנ"ב סימן שלו ס"ק ב ס"ק ס וס"ק סג, עיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף יב, ופסקי תשובות שלו א. ועיין באור הלכה שלו יג ד"ה ומותר, ומאמר מרדכי פרק קיב סעיף ד, ופסקי תשובות שלו א, שהאיסור להישען על עץ או להשעין עליו חפצים הוא כאשר האדם או החפץ נשענים על העץ במידה כזו שאם יזיזו את העץ הם יפלו, או כאשר העץ מתנועע מחמת ההישענות (עיין משנ"ב שלו סג, ופרי הגן על פרי מגדים סימן שלו אשל אברהם ס"ק יח עמ' קלט). ועיין אגלי טל מלאכת קוצר סעיף כט, ונשמת שבת חלק ו סימן קמו, שעץ שכרתו את גזעו ושורשיו התייבשו לגמרי, בטל ממנו דין אילן ומותר להשתמש בו, ועיין פסקי תשובות שלו ה, שכתב כעין זה, ועיין ארחות שבת פרק יח הערה קיד, שהסתפקו בזה, ועיין ערוך השולחן שלו יח, ואור לציון חלק ב פרק מז הערה כט.
4.
משנ"ב שלו ג, בן איש חי שנה שניה פרשת פקודי אות יב, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טו.
5.
ארחות שבת פרק יח סעיף סו.
6.
שו"ע שלו יב.
7.
בן איש חי שנה שניה פרשת פקודי אות יב, חשוקי חמד שבת קנד ב.
8.
רמ"א שלו יג, בן איש חי שנה שניה פרשת פקודי אות יב, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף יא.
9.
משנ"ב שח פא, כף החיים שלו סב, מנחת שלמה חלק א סימן י הערה ב, מנחת יצחק חלק ג סימן קלח אות א, שבות יצחק מוקצה עמ' צז, בשם הגרי"ש אלישיב, אור לציון חלק ב פרק כו הערה א, חוט שני חלק ג עמ' נה, פסקי תשובות שיב ה. ועיין חזון עובדיה חלק ג עמ' רב, ומנוחת אהבה חלק א פרק יג הערה 17 עמ' שכה, שחולקים וסוברים שדבר המחובר לקרקע אינו מוקצה, ועיין חזון עובדיה שם עמ' קצ, שהתיר לטלטל דבר המחובר לקרקע רק בצירוף סברה נוספת.
10.
משנ"ב שלו כא, פסקי תשובות שלו ו. ועיין משנ"ב שם יח, ופסקי תשובות שם, שגם ענפים הנמצאים במרחק של פחות משלושה טפחים מהקרקע נחשבים כקרקע ומותר להשתמש בהם.
11.
מאמר מרדכי פרק קיב סעיף ג, עיין אור לציון חלק ב פרק מז הערה כט. ועיין ארחות שבת פרק יח הערה קיד.

חכמים גם אסרו להוריד חפץ המונח על עץ1 מחשש שתוך כדי הורדת החפץ, יישען האדם על העץ2. לכן אסור להוריד מעץ מגבת שתלויה עליו3, וכן אסור להוריד מעץ כיפה שעפה ונפלה עליו, או כדור שנבעט ונתקע בין ענפיו4.

1.
רמ"א שלו א. ועיין משנ"ב שלו יב, שחכמים אסרו להניח בערב שבת על עץ חפצים שאינם מוקצים, על דעת שיישארו שם בשבת, מחשש שיורידו אותם מהעץ בשבת, ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טו, על פי הגרש"ז אוירבך, שהאיסור חל רק על כלים שעלולים להשתמש בהם בשבת, כגון כלים שרגילים להשתמש בהם תמיד, ועיין תהלה לדוד (אורטנברג) סימן רעז אות ז, שחולק וסובר שהאיסור חל רק על כלים שרגילים להוריד אותם מהעץ בסיום השימוש בהם, כגון נר ביום טוב, שרגילים להורידו מהעץ לאחר שכבה. ועיין אז נדברו חלק ד סימן כה אות ב, שהאיסור אינו חל על חפצים שדרכם להיות על העץ, כגון נדנדה.
2.
משנ"ב שלו יב. ועיין שם טעם נוסף, שנטילת חפץ מעץ נחשבת שימוש בו, ועיין שבט הלוי חלק ז סימן מד ד"ה ועוד בר. ועיין משנ"ב המבואר (עוז והדר) סימן שלו ציונים והערות הערה כג.
3.
שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף כה.
4.
שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טו, תשובות אביגדר הלוי עמ' שטו, שרגא המאיר חלק ח סוף סימן יב, פסקי תשובות שלו ג, חשוקי חמד שבת קנד ב, נטעי גבריאל יום טוב פרק מג סעיף ה, ארחות שבת פרק יח סעיף עג, נשמת שבת חלק ו סימן קנט. ועיין שבט הלוי חלק ז סימן מד וחלק יא סימן צח, שחולק וסובר שמותר להוריד מעץ חפץ שלא הונח עליו בכוונה, כגון טלית או כובע שנתפסו בעץ ונתלו עליו, ועיין שבט הקהתי חלק ד סימן צט, שכתב כעין זה, ועיין פסקי תשובות שלו הערה 28, שניתן להקל כדעה זו כאשר אי הורדת החפץ מהעץ תגרום לפגיעה בכבוד האדם. ועיין נשמת שבת חלק ו סימן קנט, בשם שו"ת באר משה (ללא ציון מקור), והלכות חג בחג (יום טוב) חלק ב פרק יב סעיף יא, שכדור שנבעט ונתקע בעץ, מותר להורידו על ידי זריקת חפץ עליו, ועיין גיליון הלכות מים חיים (לקט הלכות שבת) עמ' 64, בשם הגר"ח קנייבסקי, ונשמת שבת שם, שחולקים.

האיסור להשתמש בעץ ולהוריד ממנו חפצים כולל לא רק את העץ עצמו אלא גם דברים המונחים עליו או מחוברים לו ('צדדים')1. לדוגמה, אסור להניח חפצים בתוך סלסלה המונחת על עץ (תמונה 36) וכן אסור להוציא ממנה חפצים2. אסור להשעין סולם על יתד מתכת המחוברת לעץ (תמונה 37)3. אסור לעלות בסולם הנשען על עץ (תמונה 33)4. אסור להתנדנד בנדנדה הקשורה לעץ (תמונה 38)5. אסור לתלות מגבת על חבל הקשור לעץ(תמונה 39), ואסור לנגב את הידיים במגבת התלויה על עץ (תמונה 32)6.

1.
שו"ע שלו יג, ומשנ"ב שלו סג, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טז. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף יז, שאסור להוריד מגבת מחבל הקשור לעץ, כיוון שהורדת המגבת מהחבל נחשבת שימוש בחבל.
2.
משנ"ב שלו סג, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טז.
3.
שו"ע שלו יג.
4.
מאמר מרדכי פרק קיב סעיף טו, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טז.
5.
שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טז.
6.
שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף כה ופרק כו סעיף יז.

מותר להשתמש בשבת בדברים שאינם מחוברים ישירות לעץ אלא לדברים אחרים המחוברים לו ('צדי צדדים'). לדוגמה, סולם הנשען על יתד מתכת המחוברת לעץ (תמונה 37), מותר לעלות בו, כיוון שהשימוש הוא בסולם ולא ביתד ובעץ1. מגבת התלויה על חבל הקשור לעץ (תמונה 39), מותר לנגב בה את הידיים, כיוון שהשימוש הוא במגבת ולא בחבל ובעץ2. ערסל המחובר לוו המחובר לעץ (תמונה 40) מותר להתנדנד בו, כיוון שהשימוש הוא בערסל ולא בוו ובעץ3. וכן סל התלוי בחבל לעץ (תמונה 41) מותר להניח בו חפצים וליטול ממנו חפצים, כיוון שהשימוש הוא בסל ולא בחבל ובעץ4.

הטעם לכך שמותר לעלות על סולם הנשען על יתד המחוברת לעץ, אך אסור להשעין את הסולם על היתד עצמה, הוא שהשענת הסולם על היתד היא שימוש ביתד, אך עלייה בסולם היא שימוש בסולם. כיוצא בזה, תליית מגבת על מתלה המחובר לעץ היא שימוש במתלה והיא אסורה, אך ניגוב הידיים במגבת התלויה על המתלה הוא שימוש במגבת והוא מותר5.

ההיתר להשתמש בדבר שאינו מונח או מחובר ישירות לעץ ('צדי צדדים') מותנה בכך שהשימוש אינו גורם לעץ להתנועע, אך שימוש הגורם לעץ להתנועע נחשב שימוש בעץ עצמו והוא אסור6

כלי המורכב מכמה חלקים המחוברים זה לזה ואחד מחלקיו מחובר לעץ - נחשב מחובר ישירות לעץ, כיוון שכל הכלי נחשב ליחידה אחת7. לכן ערסל המורכב מבד וחבלים, וחבלי הערסל קשורים לעץ (תמונה 42), נחשב מחובר ישירות לעץ ואסור להתנדנד בו בשבת. וכן כלי המחובר לעץ בעזרת מסמרים וברגים (תמונה 43)(תמונה 44) נחשב מחובר ישירות לעץ כיוון שאין לברגים חשיבות עצמית והם טפלים לכלי7.

1.
שו"ע שלו יג, ומשנ"ב שלו סב. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף טז, שאסור ליטול את הסולם מהעץ, כיוון שכמבואר לעיל, אסור ליטול חפצים הנשענים על דברים המחוברים לעץ.
2.
שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף כה.
3.
שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף יז.
4.
שו"ע שלו יג, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף יז.
5.
עיין משנ"ב שלו ס, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף יז.
6.
משנ"ב שלו סג, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף יז, חזון עובדיה חלק ד עמ' צח.
7.
עיין משנ"ב שה סז, ושער הציון שם ס, חזון עובדיה חלק ד עמ' צח, שמירת שבת כהלכתה פרק כו הערה נח, פסקי תשובות שלו כג. ועיין מכתב הגרש"ז אוירבך בתוך מאור השבת חלק ב עמ' תקצב, ואור לציון חלק ב פרק לח שאלה א.
8.
פסקי תשובות שלו כג.

אסור להריח פרי שמחובר לעץ שמא אדם יקטוף אותו כדי לאוכלו, אך מותר להריח צמחים ריחניים המחוברים לקרקע, כיוון שאין חשש שאדם יקטוף אותם כדי להריחם, שכן ניתן להריח אותם בעודם מחוברים לקרקע1. ויש שנמנעים מהרחת צמחים ריחניים המחוברים לקרקע, מחשש שיקטפו אותם2.

1.
שו"ע שלו י, ומשנ"ב שם. ועיין משנ"ב שלו מח, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו אות כב, שצמחים ריחניים אינם מוקצים, ואם גבעולם רך ואין דרכו להתקשות מותר להחזיקם ביד ולנענע אותם, ועיין פסקי תשובות שיב הערה 60.
2.
כף החיים שלו סא: העולם נוהגים להחמיר, מאמר מרדכי פרק קיא סעיף לד: טוב להחמיר.

חכמים אסרו להשתמש בבהמה ולרכב עליה1, מחשש שאדם יתלוש ענף כדי להשתמש בו כמקל לכוון את הבהמה או לדרבן אותה ללכת2. לכן אסור לשבת על בהמה, להישען עליה3 ולהניח עליה חפצים4.

1.
שו"ע שה יח, ומשנ"ב שם, שמירת שבת כהלכתה פרק כז סעיף יז. ועיין שו"ע ורמ"א שה יח, ומשנ"ב שם, ושמירת שבת כהלכתה פרק כז סעיף יז, שאיסור השימוש בבהמה כולל גם שימוש בדברים שמונחים עליה או מחוברים לה, ולכן אסור לשבת בעגלה הקשורה לבהמה.
2.
עיין משנ"ב שה סא, וערוך השלחן שה טז. ועיין משנ"ב שה סב, שגם שימושים שאינם עשויים להוביל לתלישת ענף אסורים, כיוון שחכמים לא רצו להבחין בין סוגים שונים של שימוש ואסרו את כולם.
3.
שו"ע שה יח.
4.
שמירת שבת כהלכתה פרק כז סעיף יז. ועיין שו"ע שה א, ושמירת שבת כהלכתה פרק כז סעיף יז, שמותר להניח על בהמה דבר שיש לה צורך בו, כגון קולר, ובזמן הנחתו יש להיזהר שלא להישען על הבהמה. ועיין שער הציון שלו ז, ושמירת שבת כהלכתה שם, שמותר להוריד מהבהמה חפצים כל עוד הורדתם אינה גורמת לנענוע הבהמה, ואם יש לבהמה צער מהם, כגון שהם כבדים ומכבידים עליה, מותר להורידם אפילו אם הורדתם תגרום לנענוע הבהמה.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ