פרק יד - דיני המלאכה . פרק יד - דיני המלאכה

גרירת חפץ על קרקע

אסור להעביר חפץ ממקום למקום על ידי גרירתו, אם ברור שהגרירה תיצור חריץ בקרקע, כיוון שעשיית חריץ בקרקע אסורה משום מלאכת חורש. ואף שכוונת האדם היא להעביר את החפץ ממקום למקום ולא לעשות חריץ ('אינו מתכוון'), הדבר אסור כיוון שברור שייווצר חריץ ('פסיק רישיה'). אך אם ישנה אפשרות שגרירת החפץ לא תיצור חריץ מותר לגוררו, כיוון שאין כוונת האדם ליצור חריץ ('אינו מתכוון') ואין וודאות שייווצר חריץ ('אינו פסיק רישיה')¹.

מותר להסיע עגלת ילדים על קרקע בשבת גם אם ברור שייווצרו בשל כך חריצים בקרקע². זאת כיוון שעשיית חריץ אסורה רק כאשר היא מרפה ומאווררת את הקרקע, אך עשיית חריץ על ידי גלגל העגלה מהדקת ודוחסת את הקרקע ואין בכך תועלת לקרקע³.

3 הערות

שו"ע שלז א, ומשנ"ב שם. ועיין פסקי תשובות שלז ג, על פי מקור חיים: "אין האיסור אמור אלא כשעושה חריץ באופן שנראה לעין שהעפר זז לצדדים, אבל רושם בעלמא שנעשה על הקרקע עקב הגרירה לית לן בה". ועיין מקור חיים (בכרך) סימן שלז ד"ה גורר, ופסקי תשובות שלז ג, שהגורר חפץ במקום שישנה אפשרות שגרירתו לא תיצור חריץ, ותוך כדי הגרירה הוא רואה שנוצר חריץ, צריך להפסיק לגרור את החפץ מיד. ועיין משנ"ב שלז ד, ושער הציון שם ב, ופסקי תשובות שלז אות ג ואות ז, שבעיר שרוב החצרות או רוב הרחובות אינם מרוצפים, אין ליוצאי אשכנז לגרור חפץ כבד בחצר או ברחוב גם אם הם מרוצפים, גזרה שמא יגררו חפץ כבד במקום שאינו מרוצף.

כף החיים שלז ד, חזון עובדיה חלק ד עמ' לו, מאמר מרדכי פרק קיד סעיף כד, חוט שני חלק א עמ' צה, מנחת יצחק חלק ב סימן קיד אות יב, שמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיף מח, מנוחת אהבה חלק ב פרק ב סעיף י.

עיין רש"י ביצה כג ב ד"ה מפני שכובשת, ותורת המלאכות חלק א מלאכת החורש עמ' ח ס"ק יח. ועיין כללים בהלכות שבת (חורש) עמ' קעא הערה 34 והערה 39, וארחות שבת פרק יח הערה סח. ועיין חוט שני חלק א עמ' צד הערה כד, וכללים בהלכות שבת (חורש) עמ' קעא הערה 40, שמותר להסיע עגלה גם במקום העומד לדירה, וכן משמע מסתימת הפוסקים, ועיין ארחות שבת פרק יח הערה סח, שחולקים. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיף מח, בשם הגרש"ז אוירבך, שמותר להסיע את העגלה לא רק בקו ישר אלא גם לצדדים, ועיין חוט שני חלק א עמ' צה.

עוד בפרק זה

לפרק הבא