מלאכת חורש היא אחת משלושים ותשע מלאכות האסורות בשבת1. מלאכה זו נעשתה במשכן לצורך הפקת הצבע לצביעת יריעות המשכן ובגדי הכהונה. כדי לזרוע את הצמחים שנצרכו להפקת הצבע, חרשו את הקרקע2.
מלבד חרישה, מלאכת חורש כוללת גם כל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה3, לדוגמה: סיקול אבנים, יישור הקרקע, חפירת בור לנטיעת עץ, דישון הקרקע4, ניכוש הקרקע מעשבים שוטים5, הרטבת הקרקע6 וכיוצא באלו.
פעולות המכשירות את הקרקע לזריעה אסורות משום מלאכת חורש רק כאשר הן נעשות בקרקע הראויה לזריעה, אך כאשר הן נעשות בקרקע שאינה ראויה לזריעה, אין בהן איסור חורש. אמנם אם הקרקע ראויה לדירה והן מכשירות אותה לכך, יש בהן איסור בונה. לדוגמה, אדם המיישר את הקרקע בסוכה או בחצר ביתו אינו עובר על איסור חורש אך עובר על איסור בונה7.
אסור לחפור בקרקע בשבת1. אם החפירה נעשית במקום ראוי לזריעה היא אסורה משום מלאכת חורש2, כיוון שחפירה בקרקע מרככת אותה ומכשירה אותה לזריעה3; ואם היא נעשית במקום ראוי לדירה היא אסורה משום מלאכת בונה4, שכן ניתן להסתיר בגומה שנוצרה חפצים קטנים ויקרים5. מכיוון שחפירה בקרקע אסורה, אסור גם לנעוץ חפץ בקרקע, כיוון שנעיצת החפץ יוצרת בה גומה6.
מותר לילדים לחפור בארגז חול שהחול בו דק ויבש במידה כזו שכאשר חופרים בו, החול בכותלי הבור נופל חזרה לתוך הבור1, כיוון שחול כזה הוא רפוי והחפירה אינה משביחה אותו2.
אסור להעביר חפץ ממקום למקום על ידי גרירתו, אם ברור שהגרירה תיצור חריץ בקרקע, כיוון שעשיית חריץ בקרקע אסורה משום מלאכת חורש. ואף שכוונת האדם היא להעביר את החפץ ממקום למקום ולא לעשות חריץ ('אינו מתכוון'), הדבר אסור כיוון שברור שייווצר חריץ ('פסיק רישיה'). אך אם ישנה אפשרות שגרירת החפץ לא תיצור חריץ מותר לגוררו, כיוון שאין כוונת האדם ליצור חריץ ('אינו מתכוון') ואין וודאות שייווצר חריץ ('אינו פסיק רישיה')1.
מותר להסיע עגלת ילדים על קרקע בשבת גם אם ברור שייווצרו בשל כך חריצים בקרקע2. זאת כיוון שעשיית חריץ אסורה רק כאשר היא מרפה ומאווררת את הקרקע, אך עשיית חריץ על ידי גלגל העגלה מהדקת ודוחסת את הקרקע ואין בכך תועלת לקרקע3.
מתנת השבת לישראל
פרק יד - דיני המלאכה
