3.
חזון עובדיה חלק ד עמ' קצג. ועיין בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח אות ח, ומאמר מרדכי פרק צה סעיף מט, שפרי שיש בו כמה גרעינים (כגון אבטיח), אין להוציא את הגרעינים ממנו בידיים, אלא יש להוציאם על ידי ניעור הפרי, ורק גרעינים שאינם יוצאים בניעור מותר להוציאם בידיים, וטוב להוציאם בשינוי (ועיין ציץ אליעזר חלק יז סימן א אות ב ד"ה נוסף, שהוצאת הגרעינים על ידי ניעור הפרי נחשבת הוצאת אוכל מפסולת, או ברירה שלא כדרכה), ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד בורר אות ז, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קצה, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף יז, שכתבו כעין זה, ועיין ארחות שבת פרק ג הערה קיד, שברירת גרעיני אבטיח חמורה מברירת גרעיני תמרים ומשמשים, כיוון שגרעיני האבטיח מעורבים יותר בגוף הפרי, ועיין שבות יצחק (בורר) עמ' צב, בשם הגרי"ש אלישיב, שכתב טעם אחר, ועיין דינים והנהגות ממרן החזון איש פרק יד סעיף ה, שחולק ואוסר להסיר את גרעיני האבטיח מהאבטיח על ידי ניעורו. עיין מאמר מרדכי פרק צה סעיף נה, אור לציון חלק ב פרק לא שאלה ה, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לז, שמותר להסיר את גרעיני המֵלון מהמֵלון, ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד בורר אות ז, שחולק וסובר שלכתחילה אין להוציא את הגרעינים מהמֵלון בידיים, אלא יש להוציאם על ידי ניעור המֵלון, ורק גרעינים שאינם יוצאים בניעור מותר להוציאם בידיים. ועיין כף החיים שיט טו, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קעט, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף כג, שפרי שחלקו רקוב, החלק הרקוב נחשב כקליפה ומותר להסירו סמוך לאכילה, ועיין חוט שני חלק ב עמ' פט, וארחות שבת פרק ג סעיף סט, שחולקים וסוברים שהחלק הרקוב אינו נחשב כקליפה ויש להסירו עם מעט מן הפרי.