logo-white

תוכן עניינים

הלכות שבת

הלכות שבת מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

פרק יב - קילוף פירות וירקות ושטיפתם

facebook email whatsapp

קילוף פירות וירקות נחשב לברירה, כיוון שבָּקילוף מפרידים את הקליפה, שהיא פסולת, מגוף הפרי, שהוא אוכל1. לכן אסור לקלף פירות וירקות בשבת, אלא אם כן עושים זאת בדרך אכילה, כלומר סמוך לאכילה וביד2. ואף שאחד התנאים לברירה בדרך אכילה הוא נטילת האוכל מהפסולת, ובקילוף נוטלים את הפסולת מהאוכל - הקילוף מותר, כיוון שדרך אכילת פירות שיש להם קליפה היא בהסרת הפסולת (הקליפה) מהאוכל, ולא בנטילת האוכל מהפסולת3. לכן מותר לקלף פירות הדר, גרעיני חמנייה, בננות, ביצים וכיוצא באלו סמוך לאכילתם, אף שבקילופם נוטלים את הפסולת מן האוכל4. וכן מותר להסיר את העלים החיצוניים המעופשים מקלחי חסה או כרוב, משום שהם נחשבים כקליפה5

יש סוברים שקילוף פרי נחשב ברירה רק כאשר הקילוף הוא של קליפה שאינה דבוקה לפרי, כקליפת שום ובצל, אך כאשר הקילוף הוא של קליפה הדבוקה לפרי, כקליפת פירות הדר, אין הוא נחשב ברירה אלא חיתוך הפרי לשניים6. אך דעת המשנה ברורה היא שקילוף פרי נחשב ברירה בין אם קליפת הפרי דבוקה לו ובין אם היא איננה דבוקה לו7, וכן היא דעת רוב הפוסקים8.

1.
רמ"א שכא יט, ומשנ"ב שם, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קצב. ועיין שמש ומגן חלק א סימן עמ' מח ד"ה בדין בורר, שחולק וסובר שקילוף פירות וירקות אינו נחשב ברירה, כיוון שהאוכל והפסולת אינם מעורבים זה בזה, ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג הערה צו, בשם הגרש"ז אוירבך, וארחות שבת פרק ג הערה קב, שכיוון שהקליפה דבוקה לפרי היא נחשבת מעורבת בו.
2.
רמ"א שכא יט, מאמר מרדכי פרק צד סעיף כז, שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לה.
3.
באור הלכה שכא יט ד"ה לקלוף, חזון איש אורח חיים סימן נד ס"ק ב.
4.
עיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיפים לג-לד וסעיף לח. ועיין מאמר מרדכי פרק צה סעיף לד, שעור העוף נחשב כקליפה, ומותר להסירו סמוך לאכילה, ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' קצד, שמתיר מטעם אחר, ועיין חוט שני חלק ב עמ' פא. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג אות לה, שתווית המאפייה המודבקת על החלה נחשבת כקליפה ומותר להסירהּ סמוך לאכילה, וטוב לעשות כן אחרי בציעת הפת, כדי לשמור על שלמות הפת, ועיין מאמר מרדכי פרק צה סעיף לט, וארחות שבת פרק ג סעיף סו, שחולקים וסוברים שמדבקה הדבוקה לחלה אינה נחשבת כקליפה כיוון שניתן להגיע לחלה מבלי להסיר אותה, ולכן יש להסירה עם מעט מהחלה.
5.
באור הלכה שיט א ד"ה מן העלין, בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח אות ו, חזון עובדיה חלק עמ' קפט, מאמר מרדכי פרק צה סעיף ה, שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף מ.
6.
חזון עובדיה חלק ד עמ' קצג, וילקוט יוסף (תשנ"ג) שבת חלק ג עמ' תפז.
7.
עיין משנ"ב שכא פד.
8.
בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח סעיף ה, עיין כף החיים שכא קמא, אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד בורר אות ח, שמירת שבת כהלכתה פרק ג הערה צו, בשם הגרש"ז אוירבך, שו"ת מאמר מרדכי חלק ד סימן פ עמ' שיב ד"ה ומ"מ, אז נדברו חלק ט סימן י, שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לה, חוט שני חלק ב עמ' צ, תשובות והנהגות חלק א סימן רח, פסקי תשובות שכא לג.

בגדים המונחים זה על זה או תלויים זה על זה, כגון כמה חולצות הנתונות על קולב אחד או מעילים התלויים על מתלה ומונחים זה על גבי זה, ולא ניתן להגיע לבגדים הפנימיים מבלי לסלק תחילה את הבגדים החיצוניים - מותר לסלק את הבגדים החיצוניים כדי ליטול את הבגדים הפנימיים וללבשם. ואף שהבגדים החיצוניים נחשבים פסולת, מותר לסלקם כיוון שהם נחשבים כקליפה המכסה את הפרי1.

1.
כף החיים שיט כה, מאמר מרדכי פרק צה סעיף קכג, מנוחת אהבה חלק ב פרק ז סעיף כח, עיין ילקוט יוסף (תשנ"ג) שבת חלק ג עמ' שכט. ועיין משנ"ב שיט טו, ובאור הלכה שיט ג ד"ה מתוך לאכל (עיין ארחות שבת חלק א בירורי הלכה סימן ד עמ' תקנג, שבארו דבריו באריכות), שטעם ההיתר הוא משום שאין בתערובת זו פסולת ממש, ואין זו תערובת גמורה, ומטרת סילוק הבגדים החיצוניים אינה בשביל להשתמש בהם או לתקן את התערובת אלא כדי שיהיה ניתן להגיע לבגדים הפנימיים, ועיין ארחות שבת פרק ג סעיף קכו. ועיין איל משולש פרק ו סעיף ל, בשם הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ, שמותר לברור מתערובת מכל הבא לידו עד מציאת הדבר שמחפש, לדוגמה: צרור מפתחות ובו מפתח אחד מתאים ואין ידוע איזהו, מותר ליטול מפתח מתוך הצרור ולנסות לפתוח בו את הדלת. ואף שיכול להיות שאין זה המפתח המתאים והוא נחשב 'פסולת', הדבר מותר כיוון שזו היא 'דרך אכילה' במצב זה. ועיין איל משולש פרק ד סעיף מא, וארחות שבת פרק ג סעיף מה, שהזזת פריטים בתוך תערובת והשארתם מעורבים זה בזה מותרת, ולכן מותר להזיז גרביים הנמצאים במגירת גרביים לכאן ולכאן כדי למצוא את הזוג שצריך לו, וכן מותר להזיז ירקות הנמצאים במגירת ירקות במקרר ומעורבים זה בזה כדי להגיע לירק הנצרך, כל עוד הירקות נשארים מעורבים זה בזה, ועיין ארחות שבת פרק ג סעיף מז*, שכרטיסים הנמצאים בתוך קופסת כרטיסים, כגון כרטיסים של גבאי בית כנסת, הזזתם מצד לצד בקופסה כדי למצוא את הכרטיס הנחוץ מותרת, כיוון שכל הכרטיסים נשארים בתוך הקופסה והזזתם נחשבת הזזת חפצים בתוך תערובת, ועיין פרדס יצחק (בורר) חלק ב עמ' 1749 הערה עד, שחולק.

מותר לקלף פרי או ירק בעזרת סכין1. ואף שההיתר לברור בדרך אכילה הוא רק כאשר הברירה נעשית ביד, קילוף בעזרת סכין נחשב קילוף ביד, כיוון שהחיתוך הוא זה שנעשה בעזרת הסכין, אך הפרדת הקליפה מהפרי נעשית לאחר מכן ביד2. קילוף בעזרת קולפן נחשב קילוף בכלי והוא אסור3, כיוון שמבנה הקולפן מסייע לחיתוך הקליפה מהפרי במקום המתאים והפרדתה ממנו4. ויש סוברים שמותר לקלף פרי סמוך לאכילתו בעזרת קולפן5, כיוון שלדבריהם קילוף קליפה הדבוקה לפרי אינו נחשב ברירה, ולכן קולפן המסייע לכך אינו כלי המסייע לברירה6.

1.
עיין משנ"ב שיט פד, אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכד ד"ה וראיה, שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לה, ארחות שבת פרק ג הערה צט.
2.
חוט שני חלק ב עמ' סח. ועיין אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכד ד"ה וראיה: "לעצם הברירה אין הסכין מברר יותר מאם היה עושה זה ביד, ומה שעושה בסכין הוא מחמת שאי אפשר לו לעשות החתיכה ביד", (ועיין שו"ת מחזה אליהו חלק א סימן נא ענף ב, ואיל משולש פרק יב הערה ו, ומחשבת סופר ברוורמן עמ' קצז, שביארו דבריו בדרכים שונות), ועיין ארחות שבת פרק ג הערה צח, ומנוחת אהבה חלק ב פרק ז הערה 28, שכתבו טעמים אחרים.
3.
אשרי האיש פרק כה סעיף כה, מאמר מרדכי פרק צד סעיף כז וסעיף כט, ויכתוב מרדכי (אלמקייס) עמ' שעד, בשם הגר"ח קנייבסקי, חוט שני חלק ב עמ' סח, שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לה, תשובות והנהגות חלק א סימן רח, מחשבת סופר (ברוורמן) עמ' רמט, בשם הגר"ע אוירבך שליט"א, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.
4.
חוט שני חלק ב עמ' סח.
5.
ילקוט יוסף (תשנ"ג) שבת חלק ג עמ' שכב, בשם הגר"ע יוסף והגרב"צ אבא שאול, רבבות אפרים חלק ג סימן רלה וחלק ד סימן צד וחלק ה סימן רעח. ועיין ירושלים במועדיה (שבועות) עמ' רכב, ותשובת אביגדר הלוי עמ' שג, ומנוחת אהבה חלק ב פרק ז סעיף יג.
6.
ילקוט יוסף (תשנ"ג) שבת חלק ג עמ' שכב תחילת הערה עב.

קליפָּת פרי שרוב בני אדם אוכלים אותה, כקליפת תפוח ואגס, נחשבת חלק מהפרי וקילופהּ אינו נחשב לברירה אלא לחציית פרי לשניים. לכן מותר להסירהּ אף שלא סמוך לאכילה1, ואף על ידי כלי כגון קולפן2.

1.
עיין שער הציון שכא צז, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לד והערה צ. ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד בורר אות ח, שחולק.
2.
קצות השלחן סימן קכה סעיף טז, שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לד, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין הערה 14. ועיין אמת ליעקב (קמינצקי) על ארבעת חלקי השולחן ערוך סימן תקי הערה 473, ומאמר מרדכי פרק צד סעיף כט, ואשרי האיש פרק כה סעיף כה, שאוסרים להשתמש בקולפן בשבת, כיוון שהשימוש בו הוא מעשה חול שאינו מתאים לקדושת השבת, שכן רגילים להשתמש בו להפרדת פסולת מאוכל.

גרעין הנמצא בתוך פרי ורגילים להוציאו לפני אכילת הפרי, מותר להוציאו לפני אכילת הפרי1. ואף שאחד התנאים לברירה בדרך אכילה הוא נטילת האוכל מהפסולת, ובהוצאת הגרעין נוטלים את הפסולת מהאוכל, הוצאתו מותרת כיוון שזוהי דרך אכילת פרי זה2. לכן אדם האוכל תמר, שזיף, משמש וכיוצא בהם, רשאי להוציא את הגרעין מתוך הפרי סמוך לאכילתו3. וכן מותר להסיר מהפרי לפני אכילתו את הגבעול הדק המחבר את הפרי לענף4.

1.
עיין משנ"ב שכא פד ושער הציון שם צט, בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח סעיף ח, חזון עובדיה חלק ד עמ' קצג, אור לציון חלק ב פרק לא שאלה ה, הלכות שבת בשבת חלק א עמ' תקסב. ועיין חזון איש אורח חיים סימן נד ס"ק ה, שחולק וסובר שאין להסיר את הגרעין מהפרי, כיוון שזו ברירה של פסולת מאוכל, אלא יש לאחוז את הפרי ביד אחת ואת הגרעין ביד האחרת, ולמשוך את הפרי מן הגרעין, כדי לברור את האוכל מן הפסולת, או להכניס את הפרי עם הגרעין לפה, ולהוציא את הגרעין מהפה, ועיין שם, שבהוצאת גרעין מפרי לא התירו לברור את הפסולת מהאוכל כפי שהתירו בקילוף, כיוון שבקילוף אי אפשר לאכול את הפרי מבלי להסיר את הקליפה קודם לכן, מה שאין כן בהוצאת גרעין, שאפשר לאכול את הפרי עד שמגיעים לגרעין ולהוציאו לאחר מכן. 
2.
שער הציון שכא צט, וארחות שבת פרק ג הערה קיא. ועיין שבות יצחק (בורר) עמ' פח.
3.
חזון עובדיה חלק ד עמ' קצג. ועיין בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח אות ח, ומאמר מרדכי פרק צה סעיף מט, שפרי שיש בו כמה גרעינים (כגון אבטיח), אין להוציא את הגרעינים ממנו בידיים, אלא יש להוציאם על ידי ניעור הפרי, ורק גרעינים שאינם יוצאים בניעור מותר להוציאם בידיים, וטוב להוציאם בשינוי (ועיין ציץ אליעזר חלק יז סימן א אות ב ד"ה נוסף, שהוצאת הגרעינים על ידי ניעור הפרי נחשבת הוצאת אוכל מפסולת, או ברירה שלא כדרכה), ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד בורר אות ז, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קצה, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף יז, שכתבו כעין זה, ועיין ארחות שבת פרק ג הערה קיד, שברירת גרעיני אבטיח חמורה מברירת גרעיני תמרים ומשמשים, כיוון שגרעיני האבטיח מעורבים יותר בגוף הפרי, ועיין שבות יצחק (בורר) עמ' צב, בשם הגרי"ש אלישיב, שכתב טעם אחר, ועיין דינים והנהגות ממרן החזון איש פרק יד סעיף ה, שחולק ואוסר להסיר את גרעיני האבטיח מהאבטיח על ידי ניעורו. עיין מאמר מרדכי פרק צה סעיף נה, אור לציון חלק ב פרק לא שאלה ה, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לז, שמותר להסיר את גרעיני המֵלון מהמֵלון, ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד בורר אות ז, שחולק וסובר שלכתחילה אין להוציא את הגרעינים מהמֵלון בידיים, אלא יש להוציאם על ידי ניעור המֵלון, ורק גרעינים שאינם יוצאים בניעור מותר להוציאם בידיים. ועיין כף החיים שיט טו, וחזון עובדיה חלק ד עמ' קעט, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף כג, שפרי שחלקו רקוב, החלק הרקוב נחשב כקליפה ומותר להסירו סמוך לאכילה, ועיין חוט שני חלק ב עמ' פט, וארחות שבת פרק ג סעיף סט, שחולקים וסוברים שהחלק הרקוב אינו נחשב כקליפה ויש להסירו עם מעט מן הפרי.
4.
אור לציון חלק ב פרק לא שאלה ו, שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף לט (ועיין שם הערה קט, בשם הגרש"ז אוירבך), ילקוט יוסף (תשנ"ג) שבת חלק ג עמ' שיז סוף הערה סה, בשם הגר"ע יוסף, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין שמירת שבת שם הערה קט, וילקוט יוסף שם, שהמחמיר ומושך את הפרי מהעוקץ, תבוא עליו ברכה. ועיין מאמר מרדכי פרק צה סעיף נז, שחולק וסובר שצריך להסיר את העוקץ עם מקצת מהפרי.

פירות שמעורבת בהם פסולת אסור לשוטפם כדי להסיר מהם את הפסולת1, כיוון שזרם המים מסיר את הפסולת מהאוכל, ואחד התנאים לברירה בדרך אכילה הוא נטילת האוכל מהפסולת2. אמנם אם הפסולת דבוקה בפרי, כגון שיש על הפרי אבק או עפר, מותר לשוטפו תחת זרם מים סמוך לאכילתו3. ואף שהשטיפה מסירה את הפסולת מהאוכל, הדבר מותר, כיוון שלא ניתן להפריד פסולת הדבוקה בפרי על ידי נטילת האוכל (הפרי) מהפסולת (האבק והעפר), ולכן דרך האכילה במצב זה היא בהסרת הפסולת מהאוכל4. לכן מותר לשטוף סמוך לאכילה פרי שנפל על הרצפה והתלכלך או עלי חסה שדבוקים בהם גרגרי עפר, וכן מותר להשרות עלי חסה במים סמוך לאכילתם כדי להסיר מהם תולעים שאולי דבוקות בהם5. אך אסור לשטוף אשכול ענבים כדי להסיר ממנו ענבים פגומים או לכלוכים המעורבים בין ענביו, כיוון שהם אינם דבוקים לענבים הטובים אלא מעורבים בהם6

לכלוך הדבוק בפרי ואינו ניכר אינו נחשב פסולת, והפרדתו מהפרי אינה נחשבת ברירה. לכן מותר לשטוף פירות וירקות כדי להסיר מהם חיידקים או שאריות של חומרי הדברה שאינן ניכרות, אף שלא סמוך לאכילתם7.

1.
שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף כב, בשם הגרש"ז אוירבך, ארחות שבת פרק ג סעיף קיב.
2.
עיין ארחות שבת פרק ג הערה קכט.
3.
שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף כב, בשם הגרש"ז אוירבך, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ביתר באור: עיין שו"ע שיט ח: "אין שורין את הכרשינין, דהיינו שמציף מים עליהם בכלי כדי להסיר הפסולת, דהוה ליה כבורר", ועיין משנ"ב שם כח: "הוא הדין אם יש פסולת ואוכל מעורבים אסור ליתנם במים כדי שתיפול הפסולת למטה, כגון עפר, או שתצוף למעלה, כגון תבן", ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג הערה נב, בשם הגרש"ז אוירבך, שישנם מקורות שמוכח מהם שמותר לשטוף פירות מלכלוך שעליהם, וצריך לחלק בין פרי שהלכלוך דבוק בו, שמותר לרחצו, לבין פרי שהלכלוך אינו דבוק בו, שאסור לרחצו, ועיין קצות השלחן חלק ה סימן קכה בדי השלחן ס"ק טז וחלק ח בדי השלחן סימן קמו עמ' קה, ומאמר מרדכי פרק צה סעיף ס, שמחלקים בין שרייה לשטיפה תחת זרם מים, ששרייה אסורה ושטיפה תחת זרם מים מותרת, ומשמע ששטיפה תחת זרם מים מותרת גם כאשר הלכלוך אינו דבוק בפרי, ועיין אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכה, וחזון עובדיה חלק ד עמ' ריז, שמותר לשטוף פירות מאבק שעליהם, וצריך ביאור אם נקטו דוגמה זו בכוונה, ושטיפת פירות מלכלוך שאינו דבוק בהם אסורה (כיוון שבמצב זה אפשר ליטול את האוכל מהפסולת), או שלא נקטו דוגמה זו בכוונה, ושטיפת פירות מלכלוך שאינו דבוק בהם מותרת, ועיין ציץ אליעזר חלק ו סימן לז אות ד, ומנוחת אהבה חלק ב פרק ז סעיף כ, ועיין ארחות שבת פרק ג סעיף קיג, בשם החזון איש, ושבט הלוי חלק א סימן נב, וקובץ מבית לוי חלק ו עמ' מא, בשם הגר"ש ווזנר, וחוט שני חלק ב עמ' פח, ומשנ"ב מהדורת ביצחק יקרא על משנ"ב שיט כח, שאוסרים לרחוץ פירות וירקות מלכלוך שעליהם. ועיין פרישה שיט ז, ופרי מגדים סימן שיט משבצות זהב ס"ק ה, ומאמר מרדכי פרק צה סעיף נח, ששריית כרשינים במים אסורה גם בסמיכות לאכילה, כיוון שבשרייה הפסולת מופרדת מהאוכל, ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' רכ, שמפקפק בזה.
4.
עיין אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכה ד"ה ובפירות.
5.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א על פי דברי הגרש"ז אוירבך שבהערה 24. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף מ, שחולק ואוסר להסיר חרקים קטנים הדבוקים בחסה (אלא אם כן יסיר איתם חלק מעלה החסה), ועיין פרדס יצחק (בורר) חלק א עמ' 548, שהקשה במה שונים חרקים מפסולת הדבוקה בפרי, שמבואר בשמירת שבת כהלכתה שם סעיף כב שמותר להסירה. ועיין קובץ תשובות לגרי"ש אלישיב חלק ה סימן סט, ומאמר מרדכי פרק צה סעיפים נח-סב, שאוסרים להשרות פירות במים כדי להסיר פסולת הדבוקה בהם, ועיין הערה 24. ועיין תשובות הרה"ג יהודה הלוי עמיחי שליט"א באתר מכון התורה והארץ, שהשריית חסה במים בשבת אסורה, כיוון שהחרקים המצויים בה ימותו, אך השריית חסה מגידול מפוקח ללא חרקים מותרת, כיוון שיש ספק אם יש בה חרקים, ואם יש בה חרקים יש ספק אם הם חיים או מתים, והריגתם היא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ועיין פסקי שלמה חלק א עמ' 187, שכתב כעין זה.
6.
ארחות שבת פרק ג סעיף קיב. ועיין הלכות שבת בשבת חלק א פרק ט הערה 47 עמ' תקסו, שחולק.
7.
עיין שבט הלוי חלק א סימן נב אות ב, חזון עובדיה חלק ד עמ' רכ, חוט שני חלק ב עמ' פט, ארחות שבת פרק ג סעיף קטו. ועיין מאמר מרדכי פרק צה סעיף סב, שחולק. ועיין אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכה, שכתב טעם אחר, שפסולת המעורבת באוכל אך רוב בני אדם אינם נמנעים משימוש באוכל אף שהפסולת מעורבת בו, אינה נחשבת פסולת ומותר להסירה. 

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ