קנקן תה שיש בשפתו מסננת

בן איש חי שנה שנייה פרשת בשלח אות יח, כף החיים שיט קיג, שבט הלוי חלק א סימן פד, מאמר מרדכי פרק צה סעיף עח, אור לציון חלק ב פרק לא שאלה יא, אשרי האיש חלק ב פרק כה סעיף מא. והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שאם מעורבים בתה רק מעט עלים, מותר לשפוך תה מהקנקן. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף סב, על פי שו"ע שיט יד, שמותר לשפוך תה מהקנקן אם עלי התה נמצאים בתחתית הכלי והתה הנשפך אינו מעורב בהם. ועיין מאמר מרדכי פרק צה סעיף קז, שאין לשפוך מים מקנקן המכיל מים וקוביות קרח שיש במכסהו רשת המונעת מקוביות הקרח להישפך החוצה, ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף סג, שאם הקוביות גדולות אין זו תערובת, ומותר, ועיין עזרת אליעזר (קרביץ) בורר עמ' 37, בשם הגרי"ש אלישיב, והגר"ש דבליצקי, ומלאכת שבת (שטרן) עמ' מ, שגם אם הקוביות קטנות הדבר מותר, כיוון שקרח ומים נחשבים מין אחד ואין זו תערובת.

קצות השולחן סימן קכה בדי השולחן ס"ק כא, ציץ אליעזר חלק יד סימן מו, הליכות אבן ישראל פרק עג סעיף נא, חזון עובדיה חלק ד עמ' רכו, מנוחת אהבה חלק ב פרק ז סעיף מג.

קצות השולחן סימן קכה בדי השולחן ס"ק כא, ציץ אליעזר חלק יד סימן מו, חזון עובדיה חלק ד עמ' רכו, מנוחת אהבה חלק ב פרק ז סעיף מג. ועיין אשרי האיש פרק כה אות מא, שחולק על טעם זה כיוון שאף שאנשים אינם מקפידים שעלים מועטים ייכנסו לכוס, הם מקפידים שלא ייכנסו לכוס עלים רבים. ועיין חזון איש סימן נג ד"ה מן האמור, שמותר להשתמש בקנקן תה שיש בפיו מסננת (ועיין טעמא דקרא עמ' תכו, שכן נהג החזון איש למעשה), ועיין מאמר מרדכי פרק צה הערה צא, שביאר כוונתו שהרשת היא חלק מהכלי, והכלי אינו מיועד לברירה, ועיין מחזה אליהו חלק א סימן נא אות ד ס"ק ח, שביאר כוונתו שמותר לעשות פעולה רגילה לצורך אכילה אף שנעשית אגב כך פעולת ברירה, אם אין כוונת האדם לברירה, ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג הערה קפח, וארחות שבת פרק ג הערה עט.